חברת CA Expo: תל-אביב מצטרפת למרכזי המחקר של CA

מנכ"ל חברת CA Technologies, בטקס החתימה על הסכם שת"פ עם אוניברסיטת תל-אביב:"אנו מחויבים להדק את הקשרים עם המוסדות האקדמיים הציבוריים והפרטיים"

לוחצים ידיים. משמאל לימין: פרופ' קלפטר, שי און וביל מק'קרקן  / צילום:  יח"צ CA Technologies

הידיעה, שעוד חברה עולמית פתחה מרכז פיתוח בישראל, כבר לא עושה כותרות במקומותינו. התרגלנו לכך שהשם הטוב של ההי-טק הישראלי מושך חברות המבורכות ביותר כסף מאשר מהנדסים - ובמיוחד חברות בוגרות שמחפשות את היצירתיות "החצופה" שמפעמת בין דיונות הסיליקון המזרח תיכוניות. אבל לאחרונה נצפתה תופעה חדשה שכדאי לתת עליה את הדעת. חברות עולמיות מתקשרות עם אוניברסיטאות ישראליות כדי להשיג נגישות מוקדמת לתוצאות המגיעות ממעבדות שבעבר היו מבודדות במגדלי השן האקדמיים. באה עדנה למעבדות המחקר באוניברסיטאות, בהן נובטים זרעי הידע שיישאו פירות הנדסיים רק בעוד 5 עד 10 שנים, וגם הפרופסורים זוכים ל-15 דקות של תהילת עולם. ההכרזה האחרונה בנושא זה הגיעה מכנס CA Expo שנערך ב-19 ביוני בתל-אביב.

יותר משהעגל רוצה לינוק...

אורח הכבוד בכנס היה ביל מק'קרקן (McCracken) מנכ"ל חברת CA Technologies, שהגיע כדי לחתום על הסכם שת"פ עם אוניברסיטת תל-אביב. "אנו מחויבים להדק את הקשרים עם המוסדות האקדמיים הציבוריים והפרטיים על מנת לטפח את החדשנות, הן בקהילות שאנו משרתים והן בתחומי החברה שלנו", הוא אומר, כאילו מדובר בתרומה לקהילה. גם פרופ' יוסף קלפטר, נשיא את"א, אומר בנימת התנצלות מובלעת כי "מטרת שיתוף הפעולה היא לספק לסגל האקדמי ולסטודנטים הזדמנות לעבוד עם המומחים של CA Technologies במחקר ופיתוח". בשפה פחות דיפלומטית אפשר לומר שהוא רואה ערך במיקוד המחקר האקדמי על נושאים שהתעשייה רואה בהם סיכוי לפריצת דרך אותה ניתן לתרגם לכסף. הוא מוסיף "עבודה לצד המומחים של CA Technologies תעניק לסטודנטים יתרון תחרותי..." והוא לא מתכוון לתחרות אקדמית הידועה בשם Publish or Perish - אלא לתחרות על מקום עבודה בתעשייה מול שיטפון בוגרי המכללות ובתי הספר הפרטיים. קהל היעד בצד האוניברסיטאי הוא סטודנטים לתארים מתקדמים בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה ומדעי המחשב, והדגש המחקרי הוא על אבטחה במרחב ה-Cyber. סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון שליד את"א, כידוע, רואה את תפקידה העיקרי כנושאת דגל ביטחון ה-Cyber, נושא הקרוב במיוחד לליבו של פרופ' יצחק בן ישראל, שהיה בעברו ראש מפא"ת במשרד הביטחון (תפקיד שאפשר להגדירו כמדען הראשי של מערכת הביטחון).

ביל מק'קרקן, כנראה, פחות מודאג מתוכנית הלימודים של הסטודנטים אך גם הוא מכיר בעובדה שחברות עסקיות צריכות לשמור על קשר חי עם המחקר האקדמי. חטיבת המחקר שהוא הקים ב-CA, הנקראת CA-Labs, כוללת היום שלושה עוגנים סביב העולם: "מרכזי חדשנות" באוניברסיטאות Stony Brook בניו יורק, Hyderabad בהודו ואת"א בישראל. "המחקר האקדמי, אפילו אם הוא מכוון ליעדים יישומיים ברורים, מתקיים בסביבה הרבה יותר פתוחה ויצירתית מאשר מו"פ תעשייתי, תהליך הנדסי שצריך לספק פתרונות לבעיות אקטואליות תחת לחץ זמן", מסביר פרופ' קלפטר. "באוניברסיטה ניתן להתמקד ביעדים רחוקים ולחפש פריצות דרך בכיוונים שנחשבים לבלתי ריאליים במסגרות תעשייתיות". ביל מק'קרקן אומר בפשטות ישירה: "אנו נהנים מתובנות, רעיונות ודרכים חדשות לפתור את האתגרים עמם מתמודדים לקוחותינו".

כבר אין כסף ליהלומים

ההכרזה החגיגית מגיעה כחודש אחרי הכרזה קודמת, על פתיחת מעבדות בחדשנות של אינטל באוניברסיטה העברית ובטכניון. כנראה שהמודל הזה מוכיח את חיוניותו לאחר שמרבית החברות הגדולות נאלצו לוותר על אחזקת מעברות מחקר בסיסי פנימיות, שהיו "היהלומים בכתר ה-Enterprise" עד המהפכים הכלכליים של שנות ה-80'. וותיקי התעשייה עוד זוכרים את Bell Labs של חברת הטלפונים האמריקאית AT&T, מוסד שזכה ביותר פרסי נובל (7) מרוב אוניברסיטאות המחקר הידועות, ואת השנים בהן רשת מעבדות IBM עסקה בנושאים מדעיים אזוטריים כמו לוגיקה של על-מוליכים (Josephson Junction) ומיקרוסקופ כוח אטומי. הימים האלה חלפו וספק אם יחזרו. היום כולם ממוקדים במוצרים שיכניסו כסף מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים. הריאליזם האכזרי של Wall Street מעריך את היכולת של Apple לעצב מכשירים "מדליקים" יותר מכל פרסי הנובל שצברו חוקרי יבמ, Bell Labs וכל תעשיית המוליכים למחצה ביחד. Cool is In, אומרים המבינים את נפלאות הקסם הקפיטליסטי ומסכימים עם הפוליטיקאים, שצריך לדחוף את התעשייה והאקדמיה האחת לזרועות השנייה. רק אל תעמיסו את עלויות המחקר הבסיסי על כתפי בעלי המניות ועל תרגיזו את משלמי המיסים.

הרצאת הפתיחה (ה-Keynote) של ביל מק'קרקן הייתה מבוא מושלם להכרזה של טרוור באנקר (Bunker), סגן נשיא בכיר ל-Presale, על שלב נוסף בתהליך המתמשך של העברת הדגש בפיתוח מוצרים חדשים, מניהול טכני של מערכות IT לניהול עסקי של מכלול תשתיות המידע. שינוי דגש זה מחייב גישה חדשה לממשק האנוש של מערכות השליטה והבקרה והבנה טובה יותר של המושג "הלימה" (Alignment) של ה-IT ליעדים העסקיים. בהיסטוריה של דיסציפלינת ניהול ה-IT אפשר לזהות שלבים ברורים של התפתחות מאז שהנושא הוכר כתחום התמחות נפרד בתחילת שנות ה-80':

  • שנות ה-80': מוצרי שליטה ובקרה בישויות IT דיסקרטיות. כמו מחשבים, התקני אחסון, מערכות הפעלה ויישומים. בעשור הזה המאמץ היה מרוכז בפתרונות "אחד על אחד", כלומר מוצר שו"ב אחד על כל אלמנט נפרד במערכת המידע.
  • שנות ה-90': שליטה ובקרה מערכתית-אינטגרטיבית. הדחף העיקרי להתפתחות זו הגיע מהפופולריות של פתרונות לקוח/שרת מבוזרים, שיצרו רמה גבוהה של מורכבות ותלות הדדית בין אלמנטים שונים. הגישה הדיסקרטית הישנה יצרה מצב שבו "מרוב עצים לא רואים את היער". Unicenter של CA היה המוצר שנתן את הטון בתקופה זו וכיוון ליתר אינטגרציה, שממשיך להשפיע עד עצם היום הזה.
  • שנות ה-2000: שליטה ובקרה כאמצעי להשגת הלימה עסקית. המשקל הגובר של אינטרנט בעולם העסקים הביא להבנה שמערכת ה-IT אינה "תומכת לחימה" אלא "הסיירת המובחרת" שבראש הכוח. האתגר היה, איך לוודא שהיא מתקדמת בכיוון היעדים שסומנו כחיוניים על ידי האסטרטגים העסקיים. לדוגמה, איך מנהלים תיק פרויקטים בסדרי עדיפות נכונים ומקצים להם משאבים מוצדקים מבחינה עסקית. Clarity של CA היא דוגמה לפתרונות המובילים בשלב זה.
  • העשור השני של המאה ה-21: כבר לא מתווכחים על הערך האסטרטגי של ה-IT והמנמ"ר מוצא סוף סוף את מקומו סביב שולחן ההנהלה העסקית, בין מנהל הכספים למנהל התפעול. הוא "שודרג" לפורום האקסקלוסיבי הזה בעקבות ההכרה בגודל האחריות שהועמסה עליו: מעתה הגדרת תפקידו אומרת שהוא יוביל את המהלכים לאופטימיזציה בניצול הידע הארגוני והתהליכים הממוכנים לקידום היעדים העסקיים של הארגון. מערכות המידע הן ארגז הכלים שלו, אבל הוא אחראי על הרבה יותר מתחזוקת הסטאטוס קוו. הוא אמור ליזום שינויים בתהליכי העבודה ולהוביל תפיסות חדשות, המתאפשרות הודות לחידושים טכנולוגיים. כולל ניהול השינויים שנגרמים מהתפתחויות שאין לו שליטה עליהן יותר משיש למנהל הכספים שליטה בגובה הריבית או במפלס מדדי הבורסה.

עם האצבע על הדופק

ויש אספקט שני, פחות מרנין מבחינתו של המנמ"ר, לשדרוג מעמדו. כל פונקציונר בהנהלה הראשית דורש לדעת מה קורה במערכות המידע הרלוונטיות למשימותיו. כבר לא מדובר בבדיקת תלונות של מנהלים מדרגי הביניים שחושבים שה-IT לא עוזר להם מספיק. עכשיו הסמנכ"לים רוצים מכשיר ניטור, Dashboard, שייתן להם תמונה של איכות השירות בזמן אמת. והם לא מוכנים להסתפק בסוג המידע שמוצג על ה-Dashboard של המנמ"ר - עומסים, זמני המתנה, רזרבות אחסון ותקלות רשת. הם לא מבינים את הטכנולוגיה והפרמטרים האלה לא מעניינים אותם. הם רוצים לראות Dashboard של ביצועים עסקיים. לדוגמה, מנהל בנק רוצה לראות את קצב יצירת הלוואות חדשות, רווחיות ממוצעת לכל ענף, קצב רכישת מפקידים ומשקיעים חדשים, וכדומה. מאחר והנתונים האלה מגיעים היום מערוצים שונים - הפקידים בסניפים, הפעילות באינטרנט, מטלפונים סלולריים, ועוד - ה-Dashboard הטכני לא מלמד הרבה על האימפקט העסקי של כל בעיה. למשל, מה יכול להבין מנהל הבנק מכך שנתב מסוים קרס או שחסר מקום על הדיסק? מה שחשוב לו זה זיהוי הפעילות העסקית שנפגעה ובאיזו מידה. הוא רוצה לדעת כמה עסקים הבנק מפסיד בכל רגע ואילו הזדמנויות חדשות נוצרו כתוצאה מהתפתחות מפתיעה בשוק ההון. הוא רוצה Dashboard אחר.

"בעשור הקודם התעשייה שמה דגש על ניטור וניהול מה שנקרא "חוויית המשתמש", אומר טרוור באנקר. "ידענו שהנוכחות הרצופה באינטרנט מעבירה את המוקד מלקוחות פנימיים של ה-IT, המשתמשים ביישומי הארגון לעבודתם, ללקוחות החיצוניים - מאות מיליוני הקונים הפוטנציאליים ברשת, חסרי סבלנות וקפריזיים ככל שקהל צרכנים יכול להיות. כלי העבודה הישנים לניטור SLA, למשל, לא התאימו למשימה משום שלארגון אין הסכם "איכות שירות" פורמלי עם הלקוחות החיצוניים, שאי אפשר להתווכח איתם. בצדק או שלא בצדק, הלקוח תמיד צודק, לפחות כל עוד הוא יכול לעבור לאתר מתחרה בלחיצת כפתור. תוכנות שליטה ובקרה בחוויית הלקוח היו במוקד הרכישות שלנו בעשור האחרון, לדוגמה רכישת Nimsoft. אבל ההנהלה העסקית גם לא מוכנה להסתפק בסוג הנתונים שתוכנות אלה מציעות, משום שנדרשת התמחות מעמיקה לפני שאתם יכולים לראות את הקשר בין זרם של "קליקים" לצלצול הקופות הווירטואליות. את הנקודה הזאת אנו תוקפים, בהצלחה, עם מערכת חדשנית ומלהיבה שנקראת Executive Insight".

מערכת Executive Insight ("תובנות ניהול" הוא התרגום הטוב ביותר) עסוקה בתימצות פרמטרים עסקיים מורכבים מתוך שטף הנתונים הטכניים שמגיעים ליישומים שונים מהממשקים הפנימיים והחיצוניים של החברה. "בשלב הנוכחי אנו מנתחים את הנתונים המגיעים משתי קטגוריות של מידע פנימי", אומר טרוור באנקר. "אלה נתוני התפעול שמקורם במערכת השליטה והבקרה של ה-IT, הדיאגנוסטיקה המסורתית של המנמ"ר, ונתונים עסקיים המגיעים ממסדי הנתונים באמצעות מערכות השו"ב האינטגרליות של היישומים. למשל, מערכת ERP בנקאית מדווחת ברציפות נתונים מסכמים של טרנסאקציות הלוואות, השקעות ואיחורים בתשלומים - אבל ללא אינדיקציה באיזה ערוץ נוצרה הפעילות המדווחת. מערכת Executive Insight יודעת לקחת את שני הזרמים האלה ולהצביע על הגורם הטכני לבעיה עסקית. למשל, להראות שפעילות ההשקעות סובלת מזמני תגובה חריגים בתשתית הזרמת טרנסאקציות מקוונות. המנמ"ר כבר יברר האם זמני התגובה העלובים נובעים מעומס משתמשים לא צפוי או מקריסה של אחד מ"מאזני העומסים" ב-Datacenter. זה הג'וב שלו, אבל גם המנכ"ל רוצה להיות בתמונה העסקית - גם אם הוא לא מבין את הפרטים הטכניים".

מאזינים לרחשי השוק הווירטואלי

השלב הבא בפיתוח Executive Insight, שיהיה זמין לרכישה כנראה בתחילת 2013, מכניס לתמונת המקורות עוד אלמנט שאי אפשר להתעלם ממנו - הרשתות החברתיות. "אני לא יכול להרחיב אודות מוצר שעוד לא הוכרז עליו פורמלית, אבל אתן לכם רמז", אומר טרוור באנקר. "לא רק תיפעול התשתיות משפיע על הביצועים העסקיים. בהחלט יתכן שכל המערכות עובדות למופת - והלקוחות בורחים מהאתר כמו ממגפה. כדי להבין למה, עלינו להקשיב למה שהם אומרים על החברה ברשתות החברתיות. Twitter, למשל, הוא מתקן ההאזנה הגדול בעולם, יותר גדול מ-NRO. הגישה אליו פתוחה לכל והמסרים לא דורשים טיפול בידי מפצחי קודים. אתם רוצים לדעת מה הלקוחות חושבים עליכם, האזינו להם ב-Twitter. נכון, קשה לסנן את התבן מהמוץ, לברור את המסרים הרלוונטיים לכם ולמצוא תובנות בטקסטים חופשיים, שבהרבה מקרים כוללים שגיאות כתיב וניסוח מבולבל. זה האתגר של Big Data והטכנולוגיה תמצא את דרכה גם ל- .Executive Insight מאחר ואנו יכולים לנתח את הקורלציה בין מה שנאמר ברשתות למה שקורה ב-Datacenter או בענן, אנו יכולים לענות על שאלות מורכבות שדורשות זווית ראייה רחבה יותר משיש למוצרים שרק עוקבים אחרי הרשת או רק נוטרים את ה-IT. וכדאי להנגיש את המידע הזה לעיניים הנכונות, Executive Insight מגיע מוכן לעבודה מול נקודות קצה ניידות, כמו iPad ו-iPhone.

שי און, מנכ"ל CA-ישראל, מאשר שגם בישראל מורגשת המגמה עליה מדבר טרוור באנקר. "הפער הקוגניטיבי בין המנהלים העסקיים לאנשי הטכנולוגיה נסגר ברובו", הוא אומר. "הישראלים ידועים בעולם כ"מאמצים מוקדמים", Early Adapters, ואנו רואים זאת בצורה ברורה. לקוחותינו הישראליים מתייצבים ברצון בחזית הטכנולוגיה ומובילים שינויים מעוררי השתאות. זו הסיבה מדוע ההצלחה של CA בישראל מהווה מופת לסניפים אחרים, באירופה ובמזרח הרחוק, ומצד שני לכך ש-CA העולמית מוצאת בישראל יעדים אטרקטיביים כל כך למיזוגים ורכישות. מעבר לעניין שיש לנו בתוכנית השת"פ עם אוניברסיטת תל-אביב, אנו מחפשים שת"פ עם גופים עסקיים, סטארט-אפים וחברות מבוססות, מאמינים שנוכל לעזור להן לייצא את הטכנולוגיה הישראלית לכל העולם. והעניין שלנו כולל, כמובן, חברות שיש להן מה להציע בנושא פלטפורמת השליטה והבקרה להנהלה העסקית, שזה ראש הצמיחה של תחום ניהול ה-IT בשנים הקרובות".

שליטה ובקרה ל-SMB. תנאי מוקדם ליציאה לענן

ראש צמיחה אחר מכוון כלפי מגזר העסקים הבינוניים-קטנים, ה-SMB, שלא יכולים להרשות לעצמם פיגור ביחס ליכולות השו"ב של ה-Enterprise. "אם בעבר מערכות שליטה ובקרה נחשבו ל"מותרות", שרק חברות גדולות עם Datacenter מסיבי, יכולות להצדיק, עכשיו ברור שמדובר ביכולת בסיסית הכרחית בכל ארגון שמחשבים תופסים בו מקום משמעותי", אומר שי און. "אם פעם המדד היה רמת המורכבות של ה-Datacenter, עכשיו הצורך להתמודד עם מורכבות הוא אוניברסלי ונוגע ל-Mid Market. במיוחד לחברות שרוצות לצאת לענן, בין אם המהלך נועד לשימוש מזדמן בפלטפורמות On Demand ובין אם הן הולכות כל הדרך ל-SaaS, יישומי תוכנה כשירות. כדי לפתח את הראש הזה רכשה CA את Nimsoft, חברה שפיתחה את המערכת הפלאית, שעושה את הבלתי יאמן, פתרון שליטה ובקרה ל-SMB. אני אומר שזה פתרון מופלא משום שב-CA אנו מודעים בחריפות למורכבות הטכנית של המשימה. לעקוף את מכשולי המורכבות ולהסתיר את המנוע הטכני מאחורי ממשקים אינטואיטיביים, להפוך פרוצדורות קשות לתהליכים אוטומטיים ולאפשר להדיוטות לנהל את ה-IT בתבונה, זה הישג ייחודי של מפתחי Nimsoft. מארק ריבינגטון (Rivington), ה-CTO של Nimsoft יכול להסביר את זה טוב יותר ממני".

"מערכות השו"ב המסורתיות עוצבו לפי המידות של Enterprise כדי לנהל את סביבות ה-IT המורכבות ביותר. בסביבה ההטרוגנית שכוללת Mainframe, שרתי יוניקס ולינוקס, פלטפורמות Windows ו-VMware הדגש היה על עושר כלים מקצועיים - לא על אינטואיטיביות וקלות השימוש. הצורך בכלים פשוטים יותר נוצר כאשר גל הווירטואליזציה שטף את העולם ופתאום חברות רבות, בעיקר Mid-Size, מצאו את עצמן עם תשתית וירטואלית המבוססת על שרתים "סטנדרטיים" בארכיטקטורת x86. מצד אחד נעלמו רבים מהסיבוכים של הטרוגניות והמורכבות של פלטפורמות מסורתיות - ומהצד השני התברר כי יש מחיר לווירטואליזציה. בתמורה לשיפור דרמטי בנצילות של החומרה צריך לשלם בניהול קפדני והדוק כדי למנוע את יציאת המערכת משליטה. הקלות הבלתי נסבלת של יצירת שרתים וירטואליים מול הקושי לעקוב אחרי השימוש בהם, הדינמיות בהקצאת משאבים ווירטואליים On Demand מול האדישות של המשתמשים בנוגע להחזרת המשאבים ל-Pool הארגוני כאשר הצורך חולף, עוררו את הצורך בפתרון שו"ב פשוט מאוד, שאינו דורש התמחות מיוחדת ועם זאת מספק את הצורך הבסיסי לדעת מה קורה במערכת המידע. צורך זה קיבל את התשובה ההולמת עם מערכת Nimsoft המקורית, שתוך זמן קצר הפכה לרבת המכר בשוק היעד שלה".

"ואז גילתה התעשייה את הענן, הוקסמה מהאפשרות לצרוך משאבי IT הזמינים כתשתיות (IaaS), פלטפורמות (PaaS) או יישומים לשימוש כשירות ׁ(SaaS). ההתפתחות הזו גררה שני מהלכים שלנו:

  • רכישת Watch Mouse, חברה שפיתחה טכנולוגיה ייחודית לניטור חוויית המשתמש בענן. המוצר שלה - ששולב ללא תפר בפתרון Nimsoft תחת השם הקצר Nimsoft Cloud User Experience Monitor - מספק יכולת ניטור, ניתוח, דיווח סטטיסטי והתראות בכל הנוגע לאיכות השירות שאתם מקבלים מספק השירות. המידע המתקבל ממנו יכול לשמש לבקרת תנאי ה-SLA, לחקר האפשרויות לשפר את הביצועים על ידי שינוי תצורה או שינוי ספק, ולאופטימיזציה של ההוצאה השוטפת על רכש שירותי ענן. היישום עצמו מסופק כ-SaaS, אין צורך בתשתית מקומית ובהתקנה באתר הלקוח וניתן להתחיל לעבוד תוך 15 דקות מרכישת הרישיון.
  • פתיחת האופציה לשימוש גם במודלים המסורתיים של Nimsoft במתכונת SaaS. היום אתם יכולים לרכוש את התוכנה להתקנה באתר הפיזי או באתר הווירטואלי ששכרתם בענן, רישיון Multi-tenant עבור חברת אירוח או במסגרת שירות מיקור חוץ, בענן פרטי או ציבורי, לפי בחירתכם. גם אין צורך שמערכת Nimsoft תעוצב באותה צורה שנבחרה עבור ליבת ה-IT שלכם. ואין צורך להפעיל את כל היכולת מרגע העלייה לאוויר. אפשר להיכנס למשחק בהדרגה ולהרים בכל פעם רק את השירות שאתם בטוחים כי הגיע הזמן להוסיפו לארגז הכלים.

Help Desk as a Service

מעניינת במיוחד האופציה להפעיל את מרכז התמיכה, ה-Help Desk, כשירות. בארגונים קטנים ובינוניים מרכז התמיכה חשוב אפילו יותר מאשר ב-Enterprise, משום שכמות האנשים שיכולים לעזור למשתמש שנקלע לקושי קטנה במיוחד. לכן ארגונים אלה נוטים לרכוש שירותי Help Desk במיקור חוץ, פתרון בעייתי לפעמים, משום שאין סנכרון בין העומסים שלקוחות שונים מעמיסים על משאבי ספק השירות. הפתרון הוא, כרגיל, בהגברת "השקיפות" וזו דורשת תוכנת ניהול Help Desk נגישה מכל מקום בו אתם יכולים לגשת ל-Web. מרכז התמיכה של ספק השירותים המנוהלים יכול לשמש הן את לקוחות השירות והן את נותני השירות, בין אם מדובר ביחסי מיקור-חוץ ובין אם זה מיקור פנים של מחלקת ה-IT. בכל מקרה אתם מקבלים פתרון פשוט מאוד ליישום, המבוסס על מסד נתוני תצורה (CMDB) פתוח ומערכת רבת עוצמה לשירות עצמי של המשתמשים.

טכנולוגיה נוספת שנרכשה על ידי CA Technologies כדי להתמודד ביתר הצלחה עם המורכבות הגוברת של עולם ה-IT היא ITKO. כדי להבין את ערכה - למעשה את חיוניותה בסביבת פיתוח חדישה - צריך להכיר את העקרונות של SOA, ארכיטקטורת השירותים הארגוניים, שלמעשה פתחה את הדרך למחשוב ענן. בארכיטקטורה זו היישומים שמבצעים את תהליכי העבודה בארגון מפורקים למודולים בסיסיים, יחידות פונקציונליות שיכולות להתאים למגוון תהליכים על ידי שילובים שונים, כמו קוביות לגו. ההבדל בין SOA לתפיסות המודולריות מהעבר הוא במושג "שירות", שמחליף את המושג "פונקציה" או "שיגרה". השירות מבוסס על סטנדרטים אינטרנטיים פתוחים, שיוצרים "צימוד רופף" בלבד בין חלקי התהליך. כאשר אתם בונים פתרון ב-SOA אתם לא צריכים לדאוג לממשקים בין המודולים או להקים עבורם מנגנון תיווך ושינוע נתונים מסוג Middleware. כל המודולים מדברים זה עם זה בשפה סטנדרטית הכוללת בקשות שירות, מענה תוצאות, פרסום צורות ההתקשרות וכדומה. רשת התקשורת המקומית הופכת כך לפלטפורמה עבור "אינטרנט פרטית וירטואלית" לשימוש פנימי בלבד. בגרסה המפותחת של הרעיון מערכת המידע מתחזה לענן (Cloud) של שירותים מסוגים שונים - כי בנוסף לשירותים המוגדרים כרכיבי SOA אפשר למצוא בו גם מחסני נתונים, פלטפורמות זמינות לשימוש On Demand, משאבי אחסון וכדומה.

לייבא מתודות מהנדסה חומרה

היישום שבנוי בצורה זו, תהליך הנעזר בשירותים משירותים שונים, נקרא "יישום מורכב", Composite Application. הרעיון פשוט; מי שמתכנן מוצר המורכב מתת-מערכות רבות, כמו מכונית, לא צריך לעצב בעצמו גם מנוע, תיבת הילוכים, צמיגים וכריות אוויר. כי כל אלה זמינים מעל למדף, ארוזים ומוכנים לשימוש As Is, ומספיק לקרוא את המפרט הטכני שהיצרן מפרסם כדי לדעת איך הם נכנסים למרכב שעיצבתם. אלא שבעולם התוכנה גם רעיונות פשוטים מתבררים כמורכבים מאוד לאחר שמתחילים ליישם אותם. "בשנים האחרונות המורכבות של היישומים בקטגוריה Composite Applications פשוט יצאה משליטה", אומר ג'והן מייקלסן, ממייסדי ITKO, שמשמש היום מנהל טכנולוגיות ראשי של החברה. "המורכבות האופיינית של מערכת IT חדישה דומה יותר למטוס מאשר למכונית. ההבדל הוא, שתכנון מטוס מתחיל במידול קפדני של כל אלמנט שיכנס למוצר - בין אם אתם קונים אותו מצד ג', כמו מנוע סילון, ובין אם האנשים שלכם יעצבו אותו על דף לבן. כאשר המודלים מוכנים יכול הארכיטקט הראשי לבדוק האם הם יעבדו ביחד כמצופה, עוד לפני שהדלקתם את המחרטה והזמנתם דוגמה הראשונה מספק חיצוני. המודל חייב לעבור בדיקה ראשונית שתענה על שאלות כמו, האם כונס האוויר מספק את דרישות המנוע בכל מעטפת הטיסה, ובאיזה נקודות צריך לצפות לקשיים. ורק אז מתחיל שלב הסימולציה".

הסימולציה כוללת מבחנים פיזיים, הצבת דגמים מוקטנים במנהרת רוח, הכנסת רכיבים מכניים למתקני הרעדה והלם מכני ומערכות אלקטרוניות לתנורי וואקום, ומבחנים וירטואליים. תוכנות מנתחות את החוזק של חלקים מכניים באמצעות "ניתוח אלמנטים סופיים" (Final Elements), את זרימת האוויר וצריכת הדלק, עיוותים אלסטיים במהלך תמרונים שונים ואת ההשפעה של חימוש חיצוני על העילוי. רק אחרי שהסימולציה מאשרת, שהתכנון נכון מיסודו מתחילים לבנות אב טיפוס, שיעבור מבחנים מפרכים במשך שנים לפני שתתקבל ההחלטה על כניסה ליצור המוני. "בפרויקט תוכנה אופייני מדלגים על כול המתודה ההנדסית הזהירה. פשוט קופצים קדימה בביטחון חסר בסיס, שנתגבר תוך כדי ריצה על כל האתגרים שהמורכבות יכולה להציב בפנינו", אומר ג'והן מייקלסן.

לא עולים לאוויר לפני שהסימולציה מאשרת

"זה אידיוטי, בלשון המעטה", הוא ממשיך. "לבנות פרויקט תוכנה מורכב כאילו זה שעשוע אינטלקטואלי לתוכניתנים גובל בחוסר אחריות. צריך ללמוד ממהנדסי החומרה, שיש להם קצת יותר ניסיון בנושא ניהול מורכבות. זה מה שעשינו ב-ITKO. למדנו איך בונים מודלים ואיך מריצים סימולציה. ברור שאי אפשר להשקיע בהכנת המודל את המשאבים שאמורים להיכנס לתכנון עצמו ולכן הפתרון שעלינו עליו הוא אוטומציה. אתם מכניסים לתוכנה את מאפייני הקלט והפלט של כל שירות - והיא מייצרת מודל המתאר איך השירות הזה פועל. אתם מכניסים את מתווה הפתרון המוצע, והתוכנה מאתרת את הנקודות הבעייתיות שדורשות בדיקה לעומק. ואז מגיע שלב הסימולציה. התוכנה מאזינה לרשת שלכם וצוברת נתונים על פרמטרים דינמיים, כמו זמני תגובה וגודל קבצים, בתנאי עומס שונים. מנתונים אלה היא מייצרת תוכנית מבחנים וירטואלית ליישום המורכב".

בשלב זה עדיין אין יישום, רק ארכיטקטורה ומודולים שיכולים להניע את הסימולציה. "מדובר בתהליך קצר מאוד", אומר ג'והן. "תוך דקות עד שעות ספורות אנו בעמדה המאפשרת הדמייה של ריצת היישום על התשתית הקיימת ומדידת כל הפרמטרים הקריטיים לתפעול אמין. הסימולציה עצמה יכולה להיות פשוטה וקצרה, כאשר אנו משוכנעים שאין מקום להפתעות, או עמוקה ופרטנית מאוד כאשר למוצר מיועד תפקיד קריטי בסביבת IT שמתנהגת לפעמים בחוסר יציבות. בכל מקרה, לא עולים לאוויר לפני שהפתרון הוכיח את עצמו במעבדה, כפי שלא נותנים לנוסעים לעלות למטוס שלא השלים את תהליכי הרישוי בידי טייסי ניסוי. אם נכון הדבר, שה-IT תפס את המקום המרכזי בליבת התפעול העסקי, אי אפשר לטפל בו בחובבנות ולא משנה כמה מבריק הארכיטקט ומקצוענים התוכניתנים. פיתוח יישום מורכב זקוק למתודות הנדסיות ו-ITKO מספקת את הכלים הדרושים להוצאתן לפועל".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988