טריליון שקל מחכים לפעולה

המונח "הר השקלים" מתייחס לסכומי העתק שמחזיק הציבור הישראלי בפיקדונות בבנקים. כמה גדול אותו "הר"? עצום.

דוחות הבנקים לרבעון השני שפורסמו בשבוע שעבר הביאו לפתחנו הזדמנות מצוינת לבחון את הגודל והמגמות של הר השקלים הזה.

על פי ניתוח מחלקת המחקר של מנורה לדוחות הבנקים לרבעון השני, מדובר בהר שמגיע לגובה טריליון שקלים. סך כל נפח הפקדונות של הציבור בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות מגיע ל- 896 מיליארד שקלים. ההר הזה צומח- ברבעון השני הייתה עלייה בנכסי הפיקדונות במערכת הבנקאית לעומת הרבעון הראשון וסוף שנת 2011.

בסביבת ריבית נמוכה, ותשואה שאינה מפצה על האינפלציה, אני מתקשה להבין את הציבור שממשיך להתבצר בפיקדונות השקליים.

אחת מהמטרות במדיניות מוניטרית מרחיבה (הורדת ריבית) היא לגרום להשקעות הסולידיות להיראות לא אטרקטיביות, ולשלוח את ציבור המשקיעים להגדיל סיכון. בעניין זה טענתי בעבר כי הריבית האפסית בארה"ב גורמת לציבור להעדיף מניות על פני השקעות סולידיות, בגלל החיפוש אחר תשואה - דבר שיש לו עלות בפני עצמו. לכך התייחס גם ברננקי ביום שישי שעבר, בנאומו בגקסון הול, וטען כי העלות מתגמדת כנגד התועלת.

אם מטרת הריבית הנמוכה בישראל לשכנע את הציבור שלא להתבצר בפיקדונות ולעבור להשקעות באג"ח קונצרניות למשל, אז המטרה לא הושגה. המצב הוא שפיקדונות הציבור גדלו בכמעט 2% מאז הרבעון הראשון.

הסיבה לכך היא אותה "שנאת סיכון" - מצב שבו המשקיע מעדיף לא להרוויח דבר, ובלבד שלא לסכן דבר. בשוק הון כמו שלנו, שבו השקעה באגרות חוב בטוחות, בדירוג A+ התגלתה לעיתים כהשקעה באגרת חוב CCCשהניבה הפסד לא מבוטל, בהחלט ניתן להבין גישה כזו.

מחקרים בתחום הכלכלה ההתנהגותית מצביעים על מצב פרדוקסאלי שבו ככל שהמשקיעים שונאים סיכון יותר, כך הם נרתעים מהשקעה מפוזרת ובוחרים תיק השקעות נטול פיזור. הספרות המקצועיות מציעה מספר סיבות אפשריות לתופעה. בין הסיבות ניתן למנות את השילוב בין הרצון לחסוך בעלויות, היעדר מידע על הזדמנויות השקעה ואי הבנה מספקת בתחום.

נראה שעבור אוכלוסיות רבות, בנושאי השקעה מדובר בהחלטות מורכבות מידי ועל כן קיימת נטייה לבחור בברירת המחדל, שהן השקעות פשוטות ולא מפוזרות כמו פיקדונות או תוכניות חסכון.

סיבה מרכזית נוספת לקיומו של הר השקלים, היא ההיסטורית. בעבר הניבו הפקדונות האלו תשואה גבוהה שנבעה מריבית בנק מרכזי אטרקטיבית וללא סיכון כלל. כמובן שכיום לא ניתן להשיא תשואה אמיתית מפקדונות, כך שציבור המשקיעים נשאר בעיקר מקובע למשהו מהעבר.

אין ספק כי מדובר בסכום כסף עצום שיכול להניב תשואה גבוהה יותר ולהישאר חסר סיכון. קרנות נאמנות כספיות, מק"מים ואג"ח ממשלתי קצרות מספקים בד"כ תשואה גבוהה יותר מהריבית שהציבור מקבל על פיקדונות וזה בסיכון דומה מאוד לזה של פקדון.

בנוסף, הציבור יכול להשקיע באיגרות חוב של הבנקים במקום בפיקדונות של הבנקים עצמם. אם המשקיע בטוח בפקדון הבנקאי שלו, הרי זה רק מתבקש שירגיש בטוח באגרות החוב מגובה פקדונות של אותו הבנק.

השקעה באג"ח בנקים ברמת פיקדון מניבה לא רק תשואה גבוהה משמעותית מזו הניתן על פיקדון אלא גם לעומת השקעה באג"ח ממשלתי.

גם שיקולי מיסוי והנזילות המידית במק"מ, אג"ח וקרנות כספיות לעומת תוכניות חסכון פועלת לטובת ההשקעות טובות יותר מפיקדונות. אז מה מוביל את הציבור בכל זאת לפיקדונות. בעיקר פסיכולוגיה והיעדר מודעות. הזזת הר השקלים הינה תהליך ארוך שיכול לתרום למשק ויכול לעזור לציבור רחב להרוויח יותר עם רק מעט יותר סיכון.