ובחלומו, רואה גוטמן את הארץ המובטחת

אלי גוטמן היה לכל אורך הקריירה תלמיד מצטיין ושקדן של ענף הכדורגל. הוא היה "הילד שהגיע עם המחברות לאימונים שלי במכבי חיפה בשנות השמונים ורושם את כל מה שאני עושה", מספר עליו שלמה שרף. גוטמן התפתח תוך כדי תנועה, שינה את תפישת העולם הטקטית שלו, וממאמן שלקח ב-1999 אליפות עם הפועל חיפה בכדורגל הגנתי, לפרקים בונקריסטי, הוא הפך 11 שנים מאוחר יותר למאמן שזוכה בדאבל עם הפועל ת"א באמצעות כדורגל התקפי, לפרקים על-סף המופקר.

ובכל זאת, אפילו גוטמן מועד לפעמים עם שיעורי הבית שלו. כך קרה במסיבת העיתונאים שבה הוא הוצג לתפקיד מאמן הנבחרת בדצמבר האחרון, שם הצהיר כי "החלום הוא לעלות למונדיאל". אם גוטמן היה חושב על זה לעומק, הוא היה מבין שאסור לו להגיד דבר כזה.

***

גוטמן טעה עם האמירה הזאת כי אין בפנטזיה על העפלה למונדיאל שום היגיון מקצועי. לא חייבים להזכיר שמות כמו כריסטיאנו רונאלדו או אלכסנדר קרז'אקוב כדי לדעת שפורטוגל ורוסיה, שצריך לעבור לפחות אחת משתיהן כדי להעפיל לברזיל 2014, הן לא בלוול של נבחרת ישראל בשום קטגוריה מקצועית.

גם אם נפגוש את פורטוגל ורוסיה בעוד 10 קמפיינים רצופים של מוקדמות יורו ומונדיאל, הרבה אחרי שרונאלדו יפרוש, עדיין נראה להן רק את הגב. איך יכול להיות? כי פירמידת השחקנים שלהן הרבה יותר רחבה, ומבטיחה שגם בעתיד הן ימשיכו להעמיד נבחרות טובות משלנו: על-פי נתוני פיפ"א, יש רק 44 אלף כדורגלנים רשומים בהתאחדות לכדורגל (בכל הגילאים וכל הרמות, כולל נשים), ובסך הכל 290 מועדוני כדורגל. בפורטוגל, למרות שאיננה מדינה גדולה בהרבה מישראל (כ-10.5 מיליון תושבים), יש הרבה יותר כדורגל: 133 אלף שחקנים רשומים ב-2,748 מועדונים. ברוסיה יש 845 אלף שחקנים ב-14,320 מועדונים. הבדלי העומק ברורים.

בעיית חוסר הכדורגלנים של ישראל נכונה גם כשמודדים אותנו מול מדינות שאינן מעצמות כדורגל בשום מובן, עם אוכלוסייה קטנה משלנו. היא גם מסבירה למה 42 שנים אנחנו כבר הולכים במדבר ולא מגיעים לאף טורניר גדול. קחו למשל את סלובניה (2 מיליון תושבים), שהגיעה לשני מונדיאלים בעשר השנים האחרונות (2002 ו-2010): שם אחד מכל 60 תושבים שם הוא כדורגלן פעיל. אצלנו היחס עומד על כ-1 ל-250.

גוטמן טעה, כי נניח שבדרך נס נצליח להתגבר על כל החסרונות המובנים שלנו, ולסיים במקום השני בבית המוקדמות (צריך להיות ממש מסומם כדי לדבר על מקום ראשון) - מרבית הסיכויים שבפלייאוף כבר ניפול על משוכה בלתי אפשרית.

נכון, יש 32 מדינות במונדיאל, מספר שנשמע ומצלצל כאילו הוא לא גדול על ישראל. אם אנחנו בין ה-34 ב-OECD, מה זה כבר מונדיאל. יש רק בעיה אחת עם התזה הזאת: בסך הכל 13 מדינות מהמוקדמות האירופיים יעפילו לברזיל 2014. וקשה נורא להאמין שאנחנו בין 13 מדינות הכדורגל הטובות באירופה.

***

חוץ מהאבסורד המקצועי, הטעות הגדולה השנייה של גוטמן בדברי החלומות על המונדיאל היתה ניפוח הציפיות שהוא עשה עם עצם האמירה הזאת שלו. מדובר על טעות שנוגעת קודם כל לגוטמן באופן אישי: כמו כל קודמיו בתפקיד, ברגע שיגיע הכישלון (והוא יגיע(, הוא יספוג חיצים והקנטות משחקני הנבחרת (בעילום שם), מהתקשורת (בריטואל הקבוע), וגם מיו"ר ההתאחדות).

למאמן נבחרת ישראל עדיף לעסוק באופן אובססיבי בהנמכת ציפיות. גם כי כך הוא יהיה מחובר יותר למציאות של מה שהנבחרת באמת מסוגלת להשיג. וגם כי האחרון שנהג כך, אברם גרנט, הגיע הכי קרוב שיש - מרחק גול אחד נגד שווייץ - למונדיאל. אחר-כך הוא הגיע לצ'לסי.