נ"י טיימס: נתניהו ורומני - כבהמות שאכלו צמחים רעילים

במאמר ביקורת נוקב, משווה היום (ה') "ניו יורק טיימס" את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואת המועמד הרפובליקני לנשיאות, מיט רומני, לבהמות שאכלו צמחים רעילים ומאשים את נתניהו שהוא מנסה לדחוף את ארה"ב להילחם למען ישראל.

המחבר, בעל הטור (ולשעבר העורך הראשי של ה"טיימס"), ביל קלר, כותב בפתיח של המאמר: "מתברר שלביבי נתניהו ולמיט רומני יש מכנה משותף גדול יותר מאשר הרקע שלהם בייעוץ ניהולי ומסירות בלתי מתפשרת לביטחון ישראל. כשמדובר בדיפלומטיה בינלאומית, השניים הזכירו לנו השבוע שיש להם עידון של בהמות שאכלו צמחים רעילים". (במקור: loco weed, סוגי צמחים בחצי הכדור המערבי שעלולים לחולל הפרעות נוירולוגיות חמורות בבהמות ובסוסים).

בהתייחסו להתבטאויותיו של נתניהו בגנות סירובה של ארה"ב להציב "קווים אדומים" לפני מנהיגי איראן, כותב בעל הטור: "חטאו של נתניהו חמור יותר, מפני שהוא ידע בדיוק מה הוא עושה... הוא שפך על ארה"ב קיתונות של בוז בגלל סירובה לפתוח במלחמת מנע מפוקפקת נגד איראן, מלחמה שישראלים פטריוטים ובני סמכא רבים אינם רוצים בה...".

הכותב מצדיק בלהט את סירובה של שרת החוץ האמריקנית, הילארי קלינטון, להציב אולטימטומים וקווים אדומים לאיראן. "אולטימטומים צריכים להיות מוצא כמעט אחרון ביחסים בינלאומיים", הוא כותב. "הם מציבים את היריב בפינה. הם מגבילים את גמישותך. למשל: ארה"ב מעולם לא אמרה כיצד היא תנהג אם סין תנסה לממש בכוח את טענתה לריבונות על טייוואן, למרות שארה"ב מחויבת לביטחונה של טייוואן.

"הודעה מראש על התגובה האמריקנית עלולה לעודד גורמים לאומניים בטייוואן לנקוט פרובוקציות כדי לבחון את גבולות הסבלנות הסינית, ובייג'ינג עלולה להגיב בחופזה. דיפלומטים מכנים את הגישה הזו 'עמימות קונסטרוקטיבית', מונח שטבע הנרי קיסינג'ר. תכלית דיפלומטיה מיומנת הוא לדחות החלטות קשות ובינתיים לחפש פתרונות טובים יותר, ובמקרה הזה עסקה שתגביל את השימוש שעושה איראן באוראניום מועשר לצרכים מקומיים בלבד. ייתכן שזו הסיבה לכך שרומני עצמו, כמו אובמה, נמנע מלזהות קווים אדומים באיראן...".

"יתר על כן, בעוד שארה"ב דוחקת בישראל לגלות איפוק כדי לתת לסנקציות ולאמצעים אחרים לפעול את פעולתם, אף אחד לא הציב קווים אדמים לפני ישראל", כותב בעל הטור. "נתניהו חופשי בהחלט לשלוח את מפציציו לאיראן. הבעיה היחידה היא, שישראל, קרוב לוודאי, לא תוכל לבצע את המשימה ביסודיות בלי השתתפות אמריקנית.

"בין אם אתה מסכים עם הרעיון של שימוש בכוח כדי למנוע מאיראן להניח ידה על נשק גרעיני ובין אם לאו (ואני אינני מסכים), אין שום סיבה לתקוף עכשיו", מוסיף הכותב. "ישנם פקחים ואמצעי ניטור במתקני ההעשרה האיראניים שיתנו התראה אם איראן תחליט לפתע להעלות את דרגת ההעשרה לרמה צבאית. הדחיפות היחידה היא החישוב של נתניהו, שהוא מסוגל לנצל את מערכת הבחירות לנשיאות כדי ללחוץ על אובמה. אמצעי הלחץ הזה ייעלם אחרי 6 בנובמבר".

"נתניהו לא עשה שום טובה לארצו"

בעל הטור מתריע: "נתניהו לא עשה שום טובה לארצו (במאמציו ללחוץ על ממשל אובמה, ר.ד.). האמריקנים מתנגדים נמרצות למלחמת מנע נגד איראן, וקרוב לוודאי שהם ירגזו על הניסיון החצוף לדחוף אותם למלחמה למען ישראל. סקר חדש של המועצה לעניינים גלובליים בשיקאגו, שפורסם ביום ב', מראה ש-70% מהאמריקנים מתנגדים למהלומה צבאית חד-צדדית. אם ישראל תפציץ את איראן ותצית מלחמה, אומרים 59% שארה"ב אינה צריכה לחוש לעזרת ישראל.

"ההתערבות הגסה של נתניהו בעניינים הפוליטיים שלנו, עלולה וצריכה להביך את ידידו רומני", מוסיף הכותב. "האופציות של רומני הן להצטרף לנתניהו ולתקוף את מדיניות החוץ של ארה"ב, להתרחק מנתניהו... או פשוט לסתום את הפה.

"ואם אובמה ישוב וייבחר, קרוב לוודאי שהוא לא ישכח את תרגיל המניפולציות שביצע מנהיג ישראלי שכבר מלכתחילה היתה לו, לאובמה, סיבה מספקת לא לבטוח בו", אומר בעל הטור.

ביקורת חריפה לא פחות מטיח הכותב ברומני. הוא טוען, שדברי הביקורת של המועמד הרפובליקני על הצהרות ממשל אובמה בעקבות הפיגוע בשגרירות ארה"ב בבנגאזי היו "ניסיון לנצל טרגדיה כדי לקצור רווח פוליטי זול".

אובמה גינה את ההתקפה על השגרירות כמזעזעת, אמר שישתף פעולה עם ממשלת לוב במאמצים למציאת האשמים והצהיר שארה"ב מתנגדת למאמצים להשמיץ את האמונות הדתיות של אחרים. תגובת רומני היתה: "בושה וחרפה שהתגובה הראשונה של ממשל אובמה היתה לא לגנות את ההתקפות על הנציגויות הדיפלומטיות שלנו, אלא לגלות אהדה לאלה שביצעו את ההתקפות".

תגובת רומני שיקפה אי הבנה מוחלטת של מצב מסוכן, או שהיא היתה ביטוי קלסי של ציניות, אומר בעל הטור.

"לרומני יש תירוצים לכשל כזה: הוא משולל ניסיון במדיניות חוץ והוא נואש", מסיים הכותב. "אבל, כמו נתניהו, הוא אינו עוזר לעצמו. הסקרים מראים שבנושאי מדיניות חוץ, הבוחרים בארה"ב בוטחים באובמה יותר מאשר ברומני. הדרך המגושמת שבה התנהל רומני בתקרית זו מאששת את שיפוט הבוחרים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בסקרים".

"ניו יורקר": "קשה להגזים בתיאור הסיכונים שנתניהו מציב לארצו שלו"

במקביל, העלה גם המגזין "ניו יורקר" לאתר האינטרנט שלו מאמר ביקורת חריף ביותר נגד ראש הממשלה נתניהו. המחבר, דייוויד רמניק, עורך המגזין וחתן פרס פוליצר, כותב: "קשה להגזים בתיאור הסיכונים שנתניהו מציב לארצו שלו. כראש ממשלה, הוא תרם יותר מכל דמות פוליטית אחרת לחיזוק הכוחות הריאקציונרים בישראל, להחנקת האפשרות המצטמקת להשגת הסדר צודק עם הפלסטינים ולבידוד ארצו בזירה הפוליטית הגלובלית.

"עתה, נראה נתניהו נחוש יותר מאי פעם לגרום לניכור אצל נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ובה בעת להפוך את עצמו לגורם משפיע בבחירות בארה"ב כבעל בריתו של מיט רומני, משפיע לא פחות מאשר אותם ארגונים פוליטיים שנועדו לגייס מיליוני דולרים למתמודדים (super pacs)", כותב רמניק. "'את מי אתה מנסה להחליף, את הממשל בוושינגטון או את זה שבטהרן?' שאל את נתניהו ראש האופוזיציה, שאול מופז".

הכותב מצטט את פרופ' אבישי מרגלית, שאותו פגש לפני כמה שבועות בביקור בישראל. מרגלית הגדיר את נתניהו כ"מיתומאניאק", פוליטיקאי ששקוע כולו בתחושה של שליחות הרואית ושמונחה על-ידה, ושמתייחס בביטול לדיעות ולניתוחים אפילו של יועציו הקרובים ביותר. זה מתייחס לאי האמון המובנה שלו בפלסטינים וגם (להתעלמות) מדעות מגוון רחב של מומחים צבאיים ומודיעיניים, בממשלה ומחוצה לה, שאומרים לו כל הזמן שהתקפה חד-צדדית על איראן תסתיים באסון פוליטי, דיפלומטי וצבאי.

אבל נתניהו אינו חושב כך, מציין רמניק. לדעת רה"מ, אובמה, למרות הסנקציות הכלכליות הקשות שהטיל על איראן, למרות שורה של מבצעים חשאיים אמריקניים, למרות הלחץ הדיפלומטי שמפעילה ארה"ב על טהראן, למרות התחייבויות פומביות שארה"ב לא תתיר לאיראן להניח ידה על נשק גרעיני, למרות כל אלה נתניהו סבור שאובמה הוא מנהיג חלש והזוי.

נתניהו אינו עושה סוד מהשקפותיו, מציין בעל המאמר. בעלי בריתו הנאמנים ביותר בארה"ב אינם הנשיא הנבחר אלא חבריו מהימין האמריקני, פוליטיקאים, אנשי עסקים ולוביסטים, שלעולם אינם מוכנים לחלוק על ישראל.

זו אינה דרמה בלתי מוכרת, כותב רמניק. נתניהו נקט יחס כל כך מתנשא ושתלטני כלפי פקידים בבית הלבן בתקופת ממשל קלינטון, עד שקלינטון היה יוצא מפגישות עמו כשהוא משועשע ותמה מי מבין שניהם הוא בעצם מנהיג מעצמת-על. אך השחצנות של נתניהו, במסווה של יכולת צ'רצ'יליאנית לראות את הנולד, לא התפוגגה במרוצת השנים.

"ולשערוריה הזו אפשר להוסיף עוד עובדה: נתניהו פועל לא רק למען בעלי בריתו בימין הישראלי אלא גם למען אלה שהוא רואה בהם בעלי ברית בימין האמריקני, לרבות גורמים ימניים בקהילה היהודית", כותב המחבר. "נתניהו מדבר בקולם של הניאו-קונסרבטיבים, שעכשיו מנסים להכפיש את אובמה בהאשמה שהוא מגלה יחס סלחני כלפי המפגינים מול השגרירות האמריקנית קהיר. האסטרטגיה הניאו-קונסרבטיבית, בישראל ובארה"ב, היא לצייר את אובמה כמנהיג נאיבי במידה קיצונית. זו המשימה שמאחדת את נתניהו ורומני, וזו משימה בעלת אופי ציני לחלוטין", כותב בעל המאמר.