זהירות, מל"ט

השאלה "כמה רחוק הישראלי מוכן ללכת כדי לא לצאת פראייר" ראויה לעבודת דוקטורט, אבל בינתיים אפשר להסתפק בדוגמה התורנית: הוויכוח סביב אבטחת מתקני הפקת הגז הימיים, שפרץ בעקבות הטיול הנינוח שעשה המל"ט של חיזבאללה בשמי הארץ בשבוע שעבר.

האפשרות שמל"ט עמוס חומרי נפץ ישוגר יום אחד לתוך אסדה וישתק את הזרמת הגז למשך חודשים ארוכים היא לא פחות ממצמררת. הדרך המקובלת היא להשקיע כסף רב באבטחת המתקנים, אלא שבכל פעם שהנושא עולה על סדר היום התגובה המקובלת היא "למה שאני אממן אבטחה לאסדה של יצחק תשובה".

עם כל ההבנה להתמרמרות על רווחי העתק שתשובה עתיד לגרוף, ההתנגדות למימון אבטחת מתקני הגז שלו היא לא פחות מאבסורדית: קודם כול, כי הנזק שייגרם לכיסי הצרכנים מפגיעה במתקני ההפקה יעלה לאין שיעור על הנזק שיגרמו להם עלויות האבטחה. לתשובה מן הסתם יש ביטוח למקרים כאלה, לצרכני החשמל אין כלום.

שנית, יש כאן עוד משהו בלתי ברור: לא מזמן התנהל בישראל מאבק ציבורי סוער וחשוב סביב הדרישה להטיל על יזמי הגז מיסוי מיוחד. הפוליטיקאים טענו אז, ובצדק, שהגז הוא אוצר טבע השייך לציבור. אפשר להסכים עם התפיסה שהאפשרות הכי אידיאלית היא למצוא דרך להגן על הגז (של האזרחים) מבלי להגן על האסדה (של תשובה). מי שימצא דרך כזו, אולי גם ידע לפתור את השאלה הראשונה.