העליון: הסכם ממון מעניק עדיפות לאישה על נושים - גם אם לא אושר כנדרש

מחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון ביחס להכרה בתוקפו של הסכם ממון בין בני זוג, שלא אושר כנדרש על-ידי בית משפט, ביחס לתחרות זכויות שבין אחד מבני הזוג לבין נושה חיצוני. כך עולה מפסק דין שניתן אתמול (א') בעליון, בערעורם של נושים על פסק דינה של נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז הילה גרסטל, שלפיו זכאית אשתו של החייב למלוא הזכויות בדירת מגורים, ולא הנושים, אף שהסכם הממון בין בני הזוג לא אושר כנדרש על-ידי בית המשפט במסגרת הליכי הגירושים.

מדובר בסכסוך על הזכויות בנכס מקרקעין בבית מגורים באורנית. בהסכם הפירוד והגירושים הוסכם כי הבעל יעביר את חלקו בנכס לאישה. בשלב מאוחר יותר חתמו בני הזוג על תצהירי העברה ללא תמורה של הזכויות בנכס לידי האישה.

חודשים אחדים לאחר מכן ניתן צו עיקול זמני על זכויות הבעל בנכס, לבקשת נושיו. האישה פנתה לבית המשפט בבקשה להטיל את העיקול שהוטל על הבית, בטענה כי לבעל לא היו כל זכויות בבית, ולא ניתן להטיל עיקול על נכס שהזכויות בו הועברו אליה במלואן.

בהרכב שדן בערעור ישבו השופטים מרים נאור, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז. אף ששלושתם הסכימו פה-אחד לדחות את הערעור ולהותיר על כנה את קביעת המחוזי כי זכותה של האישה גוברת על זו של הנושים, התגלעה מחלוקת בין השופטים סולברג וברק-ארז ביחס להשלכות ההכרה בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר על-ידי בית משפט.

סולברג, שכתב את פסק הדין העיקרי, פסק כי במקרים שבהם בעל התחייב בהסכם להעביר נכס מקרקעין הרשום על שמו לידיה של בת זוגו, והסכם הממון אושר, זכותה של האישה גברה על פני כל עיקול שהוטל על-ידי נושה אחר של הבעל. "בתחרות בין בת הזוג שרכשה את הנכס מכוח הסכם", כתב סולברג, "לבין הנושה שהטיל עיקול מאוחר, זכותה של בת הזוג עדיפה".

במקרה הנוכחי, שבו במועד שבו הוטל העיקול בני הזוג טרם התגרשו, והסכם הממון טרם אושר על-ידי בית משפט, איננו שונה לדעת סולברג. "אמנם קיימת חשיבות לאישור הסכם ממון על-ידי בית המשפט, הוסיף סולברג, "אך בני הזוג רשאים להעביר נכסים גם בהסכם שאינו ממלא אחר תנאי הסכם ממון כהגדרתו בחוק. היעדר אישור של בית המשפט אינו משנה את מאזן הכוחות בתחרות שבין בת הזוג לבין המעקל".

ברק-ארז הגיעה כאמור לאותה תוצאה, אך הביעה הסתייגות מנכונותו של סולברג לטשטש את ההבחנה בין הסכם ממון שאושר על-ידי בית משפט - לבין הסכם ממון שטרם הובא לאישור.

לדבריה, "פסק דינו של חברי פותח פתח נרחב יחסית להכרה בתוקפם של הסכמי ממון שלא אושרו בידי בית משפט", כתבה ברק-ארז, "אף כי התוצאה נראית רצויה בנסיבות העניין, יש בי חשש באשר להשלכות הרוחב של פרשנותו במקרים אחרים".

לדברי ברק-ארז, "יש להישמר מגלישה במורדו של 'מדרון חלקלק' שיוציא מגדר תחולתה של דרישת האישור הסכמים רבים מדי. פרשנות כזו עלולה לרוקן בסופו של דבר את הדרישה לאישורו של הסכם ממון ממשמעותה, אם יתברר כי בסופו של דבר הנכסים הנותרים לאיזון נותרו מדולדלים ביותר, מכוחה של שורת הסכמים קודמים שנעשו, ולא נדרשו לאישורו של בית משפט על-פי חוק יחסי ממון. הסכם הפירוד בין בני הזוג הוא הסכם ממון לכל דבר".

ברק-ארז ציינה כי "ללא אישור של ערכאה מוסמכת לא ניתן להכיר בתוקפו המחייב של הסכם ממון, משום שאין בידינו ערובה מספקת לכך שהוא נכרת מתוך גמירות דעת מלאה".

עם זאת, היא ציינה כי "אין להוציא מכלל אפשרות מצבים שבהם יתאפשר להסתמך על הסכם ממון שטרם אושר, בהתמודדות מול צד שלישי שהטיל עיקול על הנכס נשוא ההסכם. לכאורה ניתן להלום הפרדה בין שאלת תוקפו של הסכם ממון במישור היחסים בין בני הזוג, לבין שאלת תוקפו במישור היחסים מול צדדים שלישיים - כך שבמישור היחסים בין בני הזוג יהיה אישורה של ערכאה מוסמכת תנאי לתוקפו של ההסכם, ואילו במישור היחסים מול צדדים שלישיים יהיה ההסכם תקף גם בלעדי אישור זה". (ע"א 1629/11).