אובמה יסגור חשבון

בבוקר שלמחרת ניצחונו של ברק אובמה השאלות הנשאלות ביותר בישראל הן - האם וכיצד יבוא אובמה חשבון עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שנתפס בחודשים האחרונים כמי שתמך במועמדותו של מיט רומני, וכמי שהוא ותומכיו חצו את הקווים המקובלים ביחסים בין שתי המדינות בנוגע לאי-התערבות בפוליטיקה הפנימית של האחר.

התזה העיקרית שאותה אני מבקש להציג היא, שגם אם נצבר כעס אצל אובמה ואנשיו, הרי השיקולים העיקריים שינחו אותם יהיו פרגמטיים. גם נשיא ארצות הברית הוא רק בן-אדם, ויש לו רגשות. כעס וטינה הם שניים מהם, ולכן בהחלט ייתכן שהוא ייתן להם ביטוי, וייתכן גם, שאם גוש המרכז-שמאל בישראל יציג מועמד מובהק נגדי לנתניהו, ייתן ממשל אובמה ביטוי כזה או אחר להעדפותיו שלו.

דברים כאלה קרו כבר ביחסים בין שתי המדינות. אבל בסופו של דבר ממשל אובמה יונחה על-ידי הרצון והצורך להצליח בניהול מדיניותו במזרח-התיכון. מאמץ זה יהיה חלק ממאמץ רחב יותר לשדר את המסר, שארצות הברית אינה בנסיגה אלא נותרת מנהיגת העולם.

להחליק על משקעי עבר

יחס הממשל יושפע גם מגודל האתגרים הספציפיים העומדים מול ארצות הברית במזרח-התיכון: איראן גרעינית וחתירתה להגמוניה אזורית; עליית האסלאמיסטים, מלחמת האזרחים בסוריה, הסוגיה הפלסטינית ועוד.

בתקופת הכהונה הראשונה שלו טעה אובמה וחנך את מדיניות החוץ שלו בניסיון לפייס את העולם המוסלמי, ובמאמץ להתניע בהקדם תהליך שלום ישראלי-פלסטיני, שבו הוא ראה תנאי להצלחת מאמץ הפיוס. שלוש שנים מאוחר יותר זנח אובמה את המאמץ הזה, וככל הנראה הוא הבין שבנה אותו על יסודות מוטעים.

נפשית ואידיאולוגית נראה כי אובמה נותר מחויב למאמץ לפתור, או לפחות לקדם, את הסוגיה הפלסטינית. אך ניסיונו שלו לימד אותו עד כמה קשה המאמץ הזה. הנשיא ואנשיו יודעים גם כי במזרח-התיכון של 2013 ניצבות על הפרק בעיות דחופות לא פחות: השעון הגרעיני האיראני ממשיך לתקתק, בסוריה נהרגים אלפי אזרחים, האחים המוסלמים מהדקים את שליטתם במצרים ועוד.

לפיכך, על ארצות הברית לגבש מדיניות מזרח-תיכונית כוללת וריאליסטית. כדי להצליח במאמץ הזה, נדרש גם שיתוף-פעולה של ישראל. אמנם ניתן לנסות להשיג אותו על-ידי כיפוף זרוע, אבל עדיף להשיג אותו על-ידי הסכמה. בכך טמונים עבור ראש ממשלת ישראל אתגר והזדמנות.

ניתן לנסות לפייס את אובמה ולהחליק על משקעי העבר. עדיף לעצב מדיניות המושתתת על שיתוף-פעולה עם ארצות הברית ולהגיע למצב שבו שיקולים פרגמטיים ורצון להצליח יסייעו לפתיחת דף חדש ביחסים עם ארה"ב. זה לא יהיה קל. ישנם הבדלי דעות וראייה בין ארצות הברית לישראל. לדוגמה, סוגיית הגרעין האיראני נראית אחרת מוושינגטון ומירושלים. אך יש גם הרבה מן המשותף לשתי המדינות, ומבחן המדינאות של נתניהו יהיה היכולת להקרין נכונות אמיתית לפעולה משותפת עם אובמה.

נשיא ארצות הברית מוכן לפעמים לשמוע גם "לא" מראש ממשלת ישראל, אבל תשובה כזאת חייבת להינתן בתוך הקשר רחב יותר של יחסי אמון ותחושה של הסכמה על קווי המתאר הרחבים. במשוואת היחסים בין מעצמת-על למדינה קטנה, האדגר של בניית מערכת כזו מונח לפתחו של ראש ממשלת ישראל.

הכותב שירת כשגריר ישראל בארה"ב