חיל הפיצויים: מסע בין ההריסות בדרום עם פקידי מס רכוש

פרולוג: אל תוך קו האש

בדרך לדרום שאלתי את עצמי מה כדאי לעשות במקרה של אזעקה באמצע הנסיעה: להמשיך לנסוע או לצאת החוצה ולהשתטח על הכביש, כפי שמורה פיקוד העורף. כשחושבים על זה בתנאים סטריליים אין שאלה בכלל, וברור שפועלים לפי ההוראות, אבל כשיושבים בתוך האוטו בכביש המוביל היישר אל אזור הקרבות בדרום, העניינים מקבלים צבעים מגוונים יותר משחור ולבן. "אני ממשיך לנסוע", אומר אדוארד הצלם, תושב הדרום שכבר מורגל בצבע אדום או שניים. "אבל זו לא חוכמה", הוא מוסיף, "כי אני סוג של פטליסט. תיכף תרגישי כמו במערב הפרוע", הוא מקנח בהבטחה כשאנחנו נכנסים לשדרות, אל עבר משרדי מס רכוש בעיר.

אם המילים "מס רכוש" נשמעות אפורות משהו, היום שהעברנו איתם בדרום המופגז גרם לנו לחשוב אחרת. בעזרת ארסנל של שמאים ושל מהנדסים שמגייסים משרדי מס רכוש לשורותיהם בעתות כאלה, הם בין הראשונים להגיע, יחד עם שאר כוחות ההצלה, לאחר פגיעה או נפילה של רקטה. הם בודקים את הנזקים ומאפשרים לניזוקים לבחור בין שתי אופציות: שהחברה המשקמת מטעם המדינה תשקם את מה שדורש שיקום; או שיקבלו כסף ממס רכוש (מיידעים אותם בכמה מוערך הנזק, והם יפנו לנותני שירותים באופן עצמאי).

תחנה ראשונה שדרות

החמ"ל של מס רכוש בשדרות פרוס בכמה חדרים בבניין במרכז העיר שדרות; שם הם מקבלים את הטלפונים ואת הקריאות על אתרי הנפילות, ומכוונים את הצוותים לאן להגיע. בימים כתיקונם חלק מהחדרים משמשים כמחסן. השבוע הם מאוישים במלואם.

עבור אמיר דהן, מנהל מחלקת פיצויים ברשות המסים, מדובר בשידור חוזר של החוויות שלו ממלחמת לבנון השנייה, שם תפקד כאחראי לכל המוקדים של מחלקת הפיצויים בצפון. גם בנזקי עופרת יצוקה טיפל. מתוקף ניסיונו כבר פיתח תיאוריה: בימים הראשונים הטילים נשלחים לטווח הרחוק יותר, ובהמשך נשלחים אלה המיועדים לטווח הקרוב. במלחמה ההיא בצפון, כל הטילים הראשונים היו לחיפה, מזכיר דהן, והבאים אחריהם היו צפונה משם. וכך גם הפעם, רק שהפעם, הוא אומר באופן די מפתיע, הנזקים גדולים בהרבה: "בכל עופרת יצוקה היו 2,500 תביעות לנזקי רכוש. היום, רק 5 ימים מאז תחילת מבצע "עמוד ענן", אנחנו עומדים כבר על 1,200 מקרים. רק אתמול ביקרנו ב-450 בתים שניזוקו".

גם ציפי יוסף, מנהלת משרד פקיד שומה אשקלון האחראית לגזרה, מציינת את המספרים. יוסף שולפת בכל כמה דקות נייר אחר שמציג טבלאות, ומבטיחה לספק עוד, ככל שיידרש. בכל זאת, רשות המסים.

לא פשוט העניין הזה, לקחת את החבר'ה האלה מרשות המסים ולנתק אותם לרגע מהמספרים, לטובת הקו הראשון של הטראומות. "אנחנו מוכשרים לעסוק במקצוע שלנו", מסביר סגנה של יוסף, אייל ירושלמי. "אנחנו עורכי דין, רואי חשבון. אף אחד לא הכשיר אותנו להיות עובדים סוציאליים או פסיכולוגים".

מפקדת מס רכוש כבר מאורגנת עם 35 צוותים בשטח. כיוון שהארסנל לא יכול לתת מענה להיקף העצום של העבודה, גויסו ל"מילואים" עובדי משרדים אחרים של רשות המסים, למשל אנשי יחידת יהלום, שבימים כתיקונם מתמודדים מול משפחות הפשע; או חוקרי רשות המסים, כמו אבנר כהן ממשרד חקירות מרכז.

"לא כולם מסוגלים לצאת לשטח", מסבירה יוסף. "יש עובדים שיש להם ילדים קטנים בטווח האש, שלא הולכים לבית ספר ולגן. ויש גם כאלה שפשוט לא מסוגלים לעמוד בלחץ. צריך לזכור שהתפקיד שלנו הוא אולי לטפל בנזקים, אבל יש כאן התמודדות נפשית לא פשוטה: אנחנו מגיעים לבתים של האנשים בזמן הכי קשה. יש כאלה שלא חוו פגיעה עד לאותו רגע. אנשים בהלם, מרגישים שחרב עליהם עולמם".

- אני מתפתה לשאול: עכשיו כשכולם עסוקים במצב החירום, והעניינים היומיומיים אינם מטופלים, יש נישומים שמנצלים את המצב?

"תראי, הרבה עסקים בגזרה שלי ממילא לא פתוחים. אנשים לא יוצאים להסתובב, לא יוצאים לקניות. בשנה האחרונה יצאנו להרבה מבצעים להעמקת הגבייה ולהגברת האכיפה. בפירוש לא נעשה את זה עכשיו".

תחנה שנייה אופקים

אנחנו מגיעים לבית שהרקטה נחתה על גגו ושהנפל עשה את דרכו לרצפת חדר השינה. הדיירת, רוזה גבאי, בת שמונים, שישבה בפינת האוכל שלה כשנשמעה האזעקה, לא הספיקה או לא רצתה ללכת למרחב המוגן - שאמור להיות אותו חדר שינה. בדיעבד, לו הייתה הולכת לשם, לא הייתה יוצאת מזה בחיים.

בבית מלא הרסיסים שוהים גם שני הנכדים, הם בני 30 ו-34, ונראים כמו תאומים למרות הפרש הגילים. הם יושבים בפינת האוכל, נראים עדיין מעט המומים. "צה"ל צריך להיכנס באימ-אימא שלהם", אומר אחד האחים. "הפתרון מאוד פשוט", מצטרף לצוות הייעוץ חתנה של רוזה, שמשרדו שוכן ממול: "צריך פשוט לשטח את המבנים בעזה. יש להם בונקרים מתחת לבניינים. צריך להרוס, והמבנים פשוט 'יצללו' לבונקר".

- לא מפריע לך שייהרגו חפים מפשע?

"מה היפות נפש הזו? אנחנו לא חפים מפשע? צריך פשוט לשטח".

מהנדס הבניין משה סיגורה, ששירותיו נשכרו על-ידי מס רכוש, עושה לנו סיבוב מקצועי בבית של רוזה, נותן הסבר לגבי הנזק, ומספק גם שורה תחתונה: "ניסינו לבדוק אפשרות של שיקום, וכשהתחלתי לחשב את כל העלויות, הבנתי שאין טעם, ושבמקרה הזה עדיף להרוס".

גם לסיגורה זו לא המלחמה הראשונה: הוא בכלל מכפר חרוב שבגולן, כך שגם במלחמת לבנון השנייה הוא היה מאוד עסוק. "המדינה לא יכולה להעסיק כמות כל-כך גדולה של עובדים", הוא מסביר, "וחוץ מזה, הם חייבים שגורם חיצוני ייתן את חוות הדעת, ולא מישהו מטעם המדינה".

השמאי מוטי מרמור מסתובב בדירה יחד עם אחד מבני המשפחה, ועובר על רשימת התכולה: "זה מה שנקרא פגיעה ישירה, ובפגיעה ישירה הנזק קטן יותר לסביבה. אם הפיצוץ היה בתוך הבית, ולא על הגג, כמו שקרה, הנזק מסביב היה קטן יותר והנזק לבית גדול יותר".

אחד הבתים שניזוקו נקודתית הוא ביתה של ריטה לוי, הממוקם שני בתים מזה של רוזה. ריטה הגיעה לפני שנים רבות מנורבגיה, כמתנדבת בקיבוץ גבעת ברנר. היא הכירה את בעלה בארץ ושניהם חזרו בתשובה ונדדו לאופקים. בזמן הנפילה היא הייתה בעבודה שלה, במטבח בישיבת אופקים. כלתה, שמתגוררת במרחק 3 בתים ממנה, שהתה בבית עם 4 נכדיה של ריטה, שבהם תינוקת. פיר בנוי בבית, שנבנה בכלל לצרכים אחרים, משמש כמרחב מוגן. לריטה, מכל מקום, כל החוויה הזו הספיקה, והיא מתכוונת לנסוע לבת שלה שמתגוררת בצפת.

השהות הממושכת בתנאים האלה כבר יצרה הווי בין אנשי המקצוע לבין התושבים. כשאסף, עובד משרד השומה באשקלון, מגיע משדרות עם ארגז מלא סנדוויצ'ים ושתייה לעובדים, נהנים גם הדיירים.

גבריאל אפללו, דייר השכונה, יושב איתנו, מקשיב בעניין, ותורם גם את התובנות שלו: "אמרו בטלוויזיה שאם חמאס לא ינצור אש, לא תהיה ברירה אלא להיכנס לעזה. משום מה זה לא יצא לפועל".

- אני מבינה שאתה מאוכזב שלא נכנסים.

"אני מאוכזב כי אין את הפקודה הזו. אני רוצה שהפקודה תצא לאור".

ממש כשהתכוננו לעזוב את אופקים ונכנסנו לרכב בדרכנו לתחנה הבאה, הגיע לבית של רוזה השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', להפגין נוכחות. ליווה אותו יו"ר הוועדה הקרואה בעיר צביקה גרינגולד - כן, ההוא מכוח צביקה המפורסם ממלחמת יום כיפור. יש הרבה אורחים בדרום בימים אלה.

תחנה שלישית אשקלון

אנחנו מצפינים עם נטייה קלה לכיוון מערב לאשקלון, לשכונת ברנע בעיר; שם נפלה רקטה בחצר בית, כ-10 סנטימטרים מצינור גז. רק בנס הרקטה לא התפוצצה. אבל ההדף גרם לניפוץ הזגוגית האחורית של מכונית שחנתה בסמוך.

ירושלמי, סגנה של יוסף, מגיע למקום עם הצוות של מס רכוש - ישי אביב ומשה סרדם. שכנה אחת מבקשת מהם להגיע כי היא חושבת שאולי קרה איזה נזק בגג ביתה כתוצאה מנפילת הרקטה. אנשי המקצוע תוהים בינם לבינם אם אין כאן איזה, איך לומר בעדינות, ניצול הזדמנות, אבל בכל מקרה, מפנים אותה לשמאי, שיגיע לבדוק.

- יש מקרים שמנסים לתפוס טרמפ?

"יש", אומרים אביב וסרדם. "אבל אנחנו מנסים לא לדקדק".

משם אנו ממשיכים לתחנה הבאה: בניין מוזנח ברחוב מוזנח לא פחות, שכל דייריו עולים חדשים. באופן טבעי הם מתקשים להבין את ההסברים של אנשי המקצוע. אחת הדיירות, שהרקטה חדרה את הסלון שלה, הזמינה את הבן שלה כדי שיתרגם. היא חייבת להתפנות מהדירה כי נפער שם חור, אך הבן מסביר שהיא לא מוכנה להתפנות לפני שמסדרים לה דלת חדשה. בעקבות הפגיעה, הדלת בדירה אינה ננעלת, והיא לא רוצה לעזוב את הדירה בלי לנעול. "אין בעיה", מרגיעים ירושלמי, אביב וסרדם, "ישימו לך דלת חדשה". עוד לא הספיקו לסיים את המשפט, וכבר באים אנשי המקצוע עם דלת חדשה להתקנה.

דייר אחר, עולה מאתיופיה שדוד השמש שלו התפוצץ כתוצאה מנפילת רקטה, מספר שנתן צ'ק דחוי לקבלן ותוהה מי אמור לתת לו את הכסף. "אתה תקבל אותו לחשבון הבנק שלך", מבטיח לו סרדם. אני תוהה למה הדיירים בכלל צריכים לבוא במגע ישיר עם נותני השירותים, וסרדם מסביר שכנראה הדייר בחר שלא להיעזר בשירותי החברה המשקמת, אלא לפנות לקבלן עצמאי.

"לפעמים יש אמירות קשות של הדיירים כלפי מי שרוצה לשרת אותם", מספר ירושלמי. "יש גם סיטואציות קשות. למשל, כשהחבר'ה שלנו הגיעו לבית בקריית מלאכי ששם היו הרוגים. זה לא קל, אבל אתה מגייס את כל הכוח שלך כדי לתת פתרונות. אנחנו לא בוחרים איפה הטיל ייפול, ולפעמים זה מגיע לאוכלוסיות שגם ככה לא קל להן, בקושי יש להן חשבון בנק. אנחנו מכירים את האוכלוסייה ואת הצרכים. אבל לפחות אנשי הדרום הם אנשים חמים".

- אצל התל-אביביים לא תקבלו יחס כזה, הא?

"איפה? כל אחד היה בא עם עורך הדין שלו".

הכתבה המלאה - במגזין G