בשני מאמרים חדורי להט פטריוטי המליץ עו"ד רם כספי לכבוש את רצועת עזה, למוטט את שלטון החמאס ולהעביר את הרצועה לאפוטרופסות של "כוחות שיטור בינלאומיים ובכללם כוחות מצריים" בגיבוי מועצת הביטחון ("גלובס", 21.11.12).
כספי אינו מתמודד עם סוגיית הקשיים בכיבוש הרצועה, בשאלה כמה חללים יפלו, אזרחים ברצועה וחיילי צה"ל, מה תהיה תגובת הקהילה הבינלאומית ובמיוחד מצרים, טורקיה וארה"ב.
דומה שלשיטת כספי, כיבוש עזה יכפר על חטא 2008 ויסיים את מה שלא העזנו לעשות ב"עופרת יצוקה". כפי שג'ורג' בוש הבן עשה בעיראק ב-2003 מה שאביו חשש לבצע ב-1991, כך ממליץ כספי לממשלת נתניהו לעשות ב-2012 את מה שממשלת אולמרט נמנעה מלבצע ב-2008.
למעשה, ההמלצה על כיבוש עזה היא ניסיון נואל לחזור על הכישלון של מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 להחליף את המשטר. בלבנון, שר הביטחון אריאל שרון תכנן "סדר חדש" במזה"ת: השלטת המיעוט הנוצרי של באשיר ג'ומאייל והפלנגות על לבנון המוסלמית. כיום, כספי ממליץ להפיל את שלטון החמאס ולהחליפו באפוטרופסות בינלאומית.
30 שנה אחרי ההיבריס הישראלי בלבנון, חוזר כספי למתכונת זהה של היבריס ישראלי, והפעם, במציאות בינלאומית ואזורית שאינה ברת דמיון ל-1982. כאילו ישראל והעולם סביבנו קפאו 30 שנה. כאילו לא למדנו מאומה מההרפתקה הישראלית בלבנון שהקיזה את דמנו ונחלצנו ממנה בעור שיננו. 30 שנה אחרי שטבענו בביצה הלבנונית, ממליץ לנו כספי לטבוע בביצה העזתית.
ממשלת ישראל ראויה לכל שבח על שלא התפתתה לשקוע בביצה העזתית, על שהסתפקה בחצי תאוותה ועל שהעדיפה אינטרסים וגישה עניינית על ניירות וניסוחים חסרי ערך. נתניהו, ברק וליברמן השכילו להשיג הרתעה מוחשית תוך שהם נזהרים מליפול בפח של פלישה קרקעית ובפחת של מו"מ מתיש על פלפולי הסכם שלא היה שווה את הנייר שהיה כתוב עליו.
הבונוס שהם העניקו לישראל הוא רתימת מצרים של מורסי לריסון החמאס בעזה. הטלת האחריות להתנהלות החמאס בעתיד על מצרים היא הישג מדיני שלא היה אפשרי תחת שלטון מובארק. אם ניתן יהיה לשמר את ההישג הזה, הוא עשוי להתברר כתוצאה מדינית חשובה ביותר של מבצע "עמוד ענן".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
