מכיר אותך מהטלוויזיה

רגע לפני שתרבות הסלבס משתלטת כליל על הדמוקרטיה

אם יש דבר מרכזי שמאפיין את מערכת הבחירות הנוכחית, הרי שזו השתלטותה של תרבות הסלבריטאים על הפוליטיקה. הסגידה לכל מי שפרצופו מוכר מהטלוויזיה התחילה כמובן במקומות אחרים - בתרבות, בצרכנות, בעסקים ועוד - אבל הזליגה שלה כעת לפוליטיקה היא בגדר בשורות רעות לציבור הישראלי ולשיטת הממשל שלנו.

כל דמוקרטיה בנויה על ייצוג. הפוליטיקאי נבחר על-ידי גוף בוחרים כדי לייצג אותם ולקדם את ענייניהם ואת ה"אני מאמין" שלהם בכנסת ובממשלה. יש כאלה העושים זאת בהצלחה, ויש כאלה שמאכזבים ונפלטים החוצה.

אלא שתרבות הסלבס חותרת תחת הזיקה שבין הנבחר לבוחריו. בתרבות השטחית הזו, הפוליטיקאי לא באמת מייצג בוחרים אלא בעיקר ידוענות וכוכבנות. הקשר שלו לבוחרים - לרצונותיהם, לחלומותיהם, לצורכיהם - עשוי להיות קלוש. הקשר החזק באמת מתקיים בין הפוליטיקאי לבין התקשורת, שהיא הקובעת האם מעמדו יישמר או ייטשטש עד לבחירות הבאות.

כבר עכשיו, הזיקה שבין נבחרי הציבור בישראל לבוחריהם אינה חזקה דיה. בניגוד לארצות-הברית, למשל, שם חברי הקונגרס נבחרים אישית על-ידי תושבי האזור בו הם מתגוררים, השיטה אצלנו יוצרת ריחוק מובנה בין הפוליטיקאי לציבור שלא בחר בו אישית אלא במפלגה.

גם הפריימריז לא באמת יוצרים קירבה - הן בגלל הדילים ורשימות החיסול, והן בגלל שהמצביעים בבחירות המקדימות נמנים עם קבוצה קטנה יחסית של מתפקדים, שאינם בהכרח תושבי האזור ממנו מגיע המועמד.

והנה, במקום לחזק את הזיקה שבין הנבחרים לבוחרים על-ידי הוספת רכיב אישי-אזורי לשיטת הבחירות הכללית-יחסית שלנו, ייבוא הסלבס לפוליטיקה מרחיק עוד יותר את הנבחרים מהעם.

כשאנחנו מצביעים עבור סלבס, רק נדמה לנו שאנחנו מכירים אותם. אבל זו אשליה. לסלבס אין כלפינו כל מחויבות, הם לא גדלו איתנו, שירתו איתנו או עבדו איתנו - וגם בפוליטיקה הם צפויים לקדם בעיקר את האינטרסים של עצמם.

זוכר אותך מהטלוויזיה

התוצאה עלולה להיות הרסנית מבחינת איכות הממשל. כל עוד היה מדובר בתופעה שולית יחסית, הפוליטיקאים שנכנסו לכנסת כסלבריטאים נאלצו להפגין כישורים ומיומנויות כדי להצליח. אך ככל שמדובר במגמה, כשעצם היותך סלבריטאי הוא המפתח להצלחה - כך הדבר עלול להשפיע לרעה על איכות קבלת ההחלטות ועל טיב שיקול-הדעת שמפעילים נבחרי הציבור.

לא ניתן להתעלם גם מכך שלפחות חלק מהסלבס נוחתים בפוליטיקה ללא ניסיון של ממש. אז נכון, גם ברק אובמה נבחר לנשיא מבלי שכיהן בתפקיד ביצועי, וגם בנימין נתניהו לא שימש כשר בטרם נבחר לראשות הממשלה. אבל גם אובמה וגם נתניהו עשו עבודה ציבורית לפני שנבחרו לתפקידיהם (הראשון מארגן קהילתי וסנאטור, השני שגריר וסגן שר) והתקדמו אט-אט עד שהעפילו לפסגה.

חשוב להדגיש: לא כל סלב פסול בהגדרה. כמובן שישנם מועמדים ראויים גם בקרב הידוענים, וחלקם קרוב לוודאי שיהיו מחוקקים טובים. אין כאן גם ניסיון לטעון כי רקורד מקצועי כזה או אחר הוא ערובה להצלחה כפוליטיקאי - לא צבא, לא עריכת דין ולא דיקור סיני. אבל ישנה בהחלט בעיה בכך שהרקורד המקצועי הופך להיות לא רלוונטי. שכבר לא משנה יותר מה עשית בחייך, היכן שירת או כיצד תרמת - כל מה שמשנה הוא מידת המוכרות שלך מהטלוויזיה.

מערכת הבחירות הנוכחית צריכה אפוא להדליק נורה אדומה. רגע לפני שתרבות הסלבס משתלטת כליל על הדמוקרטיה, זה הזמן לעצור ולהעדיף מקצוענות ואיכות שאינם תלויים רק במידת הידוענות של המועמד.

* הכותב הוא איש עסקים, מייסד חברת א.דורי ומשמש כנשיא המרכז להעצמת האזרח.

צרו איתנו קשר *5988