הבנק כבר אינו כל יכול מול הלקוח

בימים האחרונים שוב מוזכרים בעיתונות הכלכלית חובות הענק לבנקים של מי שמכונים הטייקונים. לגבי אלה, קיים ספק אם ניתן יהיה לגבות אותם, ועל כן מבצעים הבנקים "מחילה", שבדוחות הכספיים נקראת "הפרשה לחובות מסופקים".

לציבור הרחב - אנשים פרטיים ועסקים קטנים ובינוניים - אין "לוקסוס" כזה, שלא להחזיר את חובותיהם לבנקים במלואם. מה שמזכיר את האימרה הגורסת כי "כשאתה חייב לבנק 100 אלף שקל - אתה בבעיה. כשאתה חייב לבנק 100 מיליון שקל - הבנק בבעיה".

אשראי בנקאי, הן הלוואה והן מסגרת אשראי, הוא בין השירותים הבנקאיים הבסיסיים והנפוצים ביותר, בהם עושים שימוש אנשים פרטיים וגופים מסחריים. שירות בנקאי זה, כמו כל שירות אחר, ניתן על סמך התקשרות חוזית בין שני צדדים ומושתת על הסכמות והבנות מחייבות.

אלא שלא אחת אנו נתקלים במצב בו חווה לקוח הבנק צמצום ואף ביטול תנאי האשראי מצד הבנק, על-ידי נקיטת צעד חד-צדדי, באורח הגורם להפתעה (אצל הלקוח) במקרה הטוב, ועלול להוביל לקשיים כלכליים ומשפטיים במקרה הרע.

האם מותר לבנק לנקוט צעד חד-צדדי כזה?

חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981, מותיר בידי הבנק שיקול-דעת האם להעמיד ללקוח זה או אחר אשראי, כמו גם האם להותיר תנאי אשראי שכבר ניתנו ללקוח על כנם. כך אף מנוסחים, לרוב, מסמכי ההתקשרות עם הבנקים השונים. ואולם, שיקול-דעת זה מצד הבנק אינו חסר גבולות ולעולם יהא כפוף להפעלתו בתום-לב ובסבירות.

בתי המשפט בישראל הכירו בחשיבות הסתמכותו של הלקוח על מסגרת האשראי לכלכל את צעדיו ולתכנן את פעילותו העסקית. כתוצאה מכך מנעו בתי המשפט מהבנק במקרים מסוימים את היכולת לדרוש פירעון מיידי של האשראי שהוענק ללקוח. במקרים אחרים, חויב הבנק בפיצוי ללקוח בגין נזקים שנגרמו לאחרון, עקב ביטול מסגרת האשראי באופן מפתיע ובאורח חד-צדדי, אפילו כשההסכם בין הצדדים כלל סעיף המתיר לבנק לעשות כן.

כך, לדוגמה, בפסק דין של בית משפט מחוזי בתל אביב, בעניין חברת מחסני חשמל בע"מ, קבע בית המשפט כי הודעת בנק המזרחי בדבר סגירה מיידית של מסגרת האשראי, אשר ניתנה ללא התראה מוקדמת ומבלי שלחברה ניתנה אפשרות להיערך בהתאם, היוותה פעולה בלתי הכרחית וחרגה מן המידתיות המוצדקת בהפעלת זכותו של הבנק להפסיק את העמדת האשראי ללקוח. בהתאם, חייב בית המשפט את הבנק לשאת בנזקי החברה, אשר סגירת האשראי הביא לקריסתה. יצוין כי בערעור לעליון הסכימו הצדדים על הפחתת אחריות הבנק לנזקי החברה.

בשנים האחרונות אנו עדים למגמה בפסיקה שתכליתה איזון יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח, על דרך הרחבת היקף חובות הזהירות והאמון המוטלים על הבנקים, שבידיהם כוח עצום.

בהקשר בו אנו דנים, משמעות הדבר הינה חיוב הבנק לכבד התחייבות להעמדת אשראי. על הבנק להוכיח כי בטרם נקט בצעדי ביטול או הפחתה של מסגרת האשראי, הוא ערך בדיקה וחקירה ראויים, בכדי לוודא שאכן התקיימו נסיבות המצדיקות זאת.

כבמקרים רבים אחרים, אף בסוגיה זו נכון יהיה לנסות ולהקדים תרופה למכה. כלומר, ככל שנודע ללקוח על אירוע אפשרי שעלול לפגוע באיתנותו הפיננסית (הפחתה צפויה בתזרים המזומנים, קשיים בהוצאתה אל הפועל של עסקה חשובה), נכון יהיה לדווח על כך לבנק מבעוד מועד, ולנסות לגבש פתרונות בהסכמה.

חשיבות לכך באה לידי ביטוי בתביעה שהוגשה לא מזמן תביעה נגד בנק לאומי, על-ידי בעלי מניות של חברה שקרסה. לטענתם, הבנק היה אחראי לנזקים כספיים שנגרמו להם, הואיל שלא חידש את מסגרת האשראי שהועמדה לחברה. התובעים טענו, בין היתר, כי החלטת הבנק מנעה הזרמת כספים על-ידי משקיע פוטנציאלי בחברה, אשר עשויה הייתה למנוע את הקריסה. בית המשפט דחה טענה זו, כיוון שלא הוכח כי התובעים הביאו לידיעת הבנק את דבר קיומו של מו"מ לכניסת משקיע.

במקרה בו הינכם חשים שהבנק פועל באופן שרירותי לצמצום או ביטול מסגרת האשראי, ללא התראה מוקדמת המאפשרת להיערך בהתאם - ודאי ככל שפעולת הבנק חורגת ממסגרת היחסים החוזית מולו - מומלץ לתעד היטב את הדברים, ואף להסתייע בייעוץ משפטי, מתוך שאיפה לסכל אפשרות בה ייגרמו נזקים שיהיה קשה לשקמם.

■ הכותב הוא שותף במשרד ברם, סלוקי ושות', המתמחה בדיני בנקאות ושוק ההון.