הארה כדרך חיים

"מוארת", ה' 21:30, "יס oh"

רגע לפני שנפתחת העונה החדשה של הסדרה המפתיעה הזאת, יש לצופים הזדמנות להתענג על העונה הראשונה מחדש. מעשה בעובדת בחברת קוסמטיקה, תרופות וחומרי ניקוי שעולמה חרב עליה באחת: הבוס שלה, שעימו קיימה קשר רומנטי, מחליט להעביר אותה למחלקה אחרת ובתגובה היא חווה התמוטטות עצבים, יוצאת לסדנה ניו-אייג'ית של שיקום נפשי בהוואי, מתוודעת לצב ים, שהוא עבורה התגלמות האלוהות וחוזרת לזירת חייה הישנים עם אופי "מואר". זה היה יכול להיות נחמד אלמלא התעקשו כולם להמשיך ולחיות בעלטה הנוחה.

רפסודיה בוהמית

"פרדי מרקורי שלא הכרתם", ו' 16:30, ערוץ ביוגרפיה

אז מי היה בעצם פרדי מרקורי, סולן להקת "קווין"? ממרחק השנים נדמה שהתשובות מצטמצמות להבזקים של זיכרון מהחלקים הידועים של הביוגרפיה שלו: מוצא לבנוני, שפם, הומוסקסואל, מת מאיידס - ובזיכרון עולה הדיוקן המפורסם שלו מופיע בגופייה, אולי התמונה הפופולרית ביותר שהשתמרה אחרי מותו. אלא שמרקורי, כמובן היה מורכב בהרבה: למעשה, ולמרות שבמשך השנים הפך ל"גיי אייקון", מרקורי יצא מהארון רשמית רק יום אחד לפני שנכנס אליו לתמיד, ערב מותו מאיידס בשנת 1991. פתאום הכול היה מובן, פתאום שירים כמו "ההצגה חייבת להימשך" קיבלו משמעות חזקה בהרבה. פתאום אפילו שירים קלילים, כמעט טיפשיים כמו "חייב לפרוץ לחופשי" (סליחה על התרגום), נראו פתאום בעלי תוכן.

מרקורי לכשעצמו היה טיפוס אקסצנטרי על הבמה אך מחוץ לבמה הוא היה טיפוס מופנם.

מעטים ידעו על מערכות היחסים שלו עם נשים וגברים (היו לו משניהם). אם תרצו, זה אותו ניגוד בין מלודי לפרוע שמתקיים בטובה ובמפורסמת ביצירות שהשאיר אחריו: "רפסודיה בוהמית".