אין סוציאליזם בלי קפיטליזם

הרהורים בעקבות שיחה עם חוזר בתשובה עמק-יזרעאל סטייל

א. לפני כמה ימים נקלעתי לשיחה עם חוזר בתשובה. בדרך כלל אני מנסה להתחמק משיחות כאלה, אבל בגבר הזה היה משהו שונה וגם היה לי קצת זמן להעביר עד שהחברים בלהקה יגמרו לפרק את הציוד שלהם אחרי ההופעה, ונצא בחזרה לתל אביב.

אז ישבנו בחוץ, זה היה אי-שם בעמק יזרעאל מתחת לירח גדול וצהוב, קטפנו עלי גת מהעץ ולעסנו אותם. יש לגת טעם די מגעיל, אבל זה שווה את זה רק בשביל לירוק - או יותר נכון, לרקוק - הצידה נוזל ירוק פעם בכמה זמן, בסגנון פורעי חוק באיזה מערבון.

למה עשית את זה, שאלתי אותו. אני אף פעם לא שואל את השאלה הזאת, כי אני יודע שהיא מזמינה טחינת שכל לא נורמלית שכולה שירי הלל להשם יתברך ו/או שלילה מוחלטת של רוב הדברים שאני מאמין בהם ו/או אוהב לעשות אותם, ואין לי כוח לזה. אבל כאמור - היה זמן והיה ירח והיה גת, אז זרמתי. מה גם שהחוזר, איש כבן 45, היה גבר-גבר, עמק יזרעאל סטייל, ואני אוהב אותם כאלה. הרי אני מפתח תקוה, וגברים כמוהו אני מדפדף בכל ז'ורנל.

שתקנו לרגע ארוך. יודעים לשתוק שם, בעמק. אני אגיד לך מה, אמר החוזר, אני אוהב את זה שבכניסה לכל מקום יש מזוזה. כל החיים שלי רצתי כמו משוגע ופתאום טוב לי שיש משהו שעוצר אותי לשנייה. אני אוהב את זה שצריך לעצור לפני כל ביס ולמלמל משהו. כל החיים שלי הכול היה לי מותר ורציתי את הכול. עכשיו מתאים לי לעצור. טוב לי שאסור.

שתקנו לעוד רגע ארוך (אני תמיד אומר שבן אדם שאתה לא יכול לשתוק איתו, לא שווה לך לדבר איתו), ובסיומו לא נותר לי אלא לרקוק נוזל ירוק על אדמת העמק ולעלות לרכב (הייתי מעדיף שזה יהיה סוס, אבל אי-אפשר הכול בחיים); לא לפני שקיבלתי חיבוק מפוקק עצמות מהחוזר.

ב. השיחה הזאת, בעיקר החלק על לעצור, להתאפק, לשמור ולהחזיק, גרמה לי לחשוב עוד קצת על דברים שאני חושב עליהם גם ככה. אני חושב שכתבתי פה כבר כמה פעמים שפעם בכמה זמן אני משתדל לחשוב הפוך ממה שאני חושב באמת, כדי לתרגל את המוח, לשמור עליו גמיש, לא להיתקע (התחביב המוזר הזה גרם לי לכתוב לפני כמה שבועות, בעוונותיי, כמה דברים טובים על ראש הממשלה. זה זיכה אותי בקיתונות די צפויים של תימהון, של בוז ושל זעם מהחברות והחברים בשמאל.

לא הכי נעים, אבל עבר בשלום בסך-הכול. הבעיה היא - אם אכן זאת בעיה - שמאז שציינתי לטובה את מתינותו היחסית של נתניהו ואת מנהיגותו, הבן אדם עושה הכול כדי להוכיח את ההפך.

החודש האחרון של נתניהו היה רצוף טעויות, בהלה והתנהגות בלתי מתונה בעליל. משתיקתו נוכח התנהגותה הבזויה של ח"כ רגב, דרך ההתנפלות הבלתי ברורה על בנט, עבור במופע המביך של שרית חדד, וכלה בהתבטאויותיו האחרונות והנמהרות בעניין האיחוד שלא היה בין מפלגות המרכז, המלמדות שהבן אדם לא ממש קלט עד הסוף את הקטע של הדמוקרטיה).

כתבתי פה לא פעם שאני מחשיב את עצמי לסוציאליסט. גם על זה אני מנסה לחשוב מחדש - על תפקידו או על מהותו של הסוציאליסט בזמן הזה. אני עדיין מחשיב את עצמי לכזה, פחות או יותר, אבל סדרה של מפגשים עם סוציאליסטים ועם סוציאל-דמוקרטים, חלקם ממש בכירים, בהחלט גרמה לי לפקפק בעצמי - זה תמיד קורה לי כשאני פוגש אנשים שכל-כך בטוחים בעצמם. הם מלחיצים אותי. וזה, אגב, קורה לי גם כשאני פוגש קפיטליסטים. אלה מלחיצים אותי לא פחות.

ג. זה הכול עניין של אתוס. האתוס שהם מנסים למכור לי שוב ושוב, הסוציאליסטים, הוא שהקפיטליזם מבוסס על גזל, על ניצול, על ניכור ועל רוע, שסופו, כמו גם בסיסו, הוא הרס מוחלט של היחסים החברתיים הבריאים, הטבעיים; ושמצד שני, האדם הוא יצור חברתי וטבעו הוא לשתף פעולה ולא להילחם.

הקפיטליסט, מצדו, יציג את הסוציאליזם כמקדם עצלנות ונצלנות, קומבינות אפלות ושאיפה לבינוניות; ומצד שני יסביר כי התחרות והשאפתנות יביאו גאולה לעולם. שניהם יציגו הוכחות די משכנעות. פערים בלתי נסבלים, צריכה מוגזמת והרס העולם מזה, לעומת חברות בלתי מתפקדות, כלכלות קורסות ומשטרים אפלים מזה.

זה לא רק עניין מדעי של יחסי גומלין כלכליים. כל אחד מהם מנסה לשכנע ששיטתו מתאימה בדיוק לטבע האנושי. אבל מי יודע מהו הטבע האנושי, ואם יש בכלל כזה? אף אחד. מי יכריע אם טבע האדם טוב מנעוריו או רע? האם האדם הוא עץ השדה או שלא טוב היות האדם לבדו? ואולי גם וגם? הרי הקפיטליזם אינו מבוסס על גזל - הוא מבוסס על חופש. והרי הסוציאליזם אינו מבוסס על אפסות - הוא מבוסס על אחווה.

אז נכון, הקפיטליזם מכיל סתירות מובנות, והסוציאליזם גם הוא אינו חסר פרדוקסים ומיני אבסורדים. אז מה? סתירות פנימיות הן הדבר היחיד שהופך את החיים למעניינים. בלי סתירות פנימיות הכול שטוח ומשעמם ועדיף למות.

במאמר מוסגר: בעניין הזה תמיד מצחיקים אותי אלה המביאים את היהדות כטיעון תומך לאמונתם. בעיקר אלה האומרים שהיהדות היא סוציאליסטית בגלל כמה הלכות וחוקים די שוליים (גם אם יפים ומוסריים לעילא) המחייבים צדקה וחסד, ומתעלמים לחלוטין מכל אותם הלכות וחוקים המחייבים, למשל, החזקת עבדים, ודי מקדשים את הקניין הפרטי. בעניין הזה אני נזכר במה שאמר לי לא מזמן משה פייגלין, שאבי האומה, אברהם, היה חתיכת טייקון קפיטליסט חזירי, וגם יצחק ויעקב לא היו בדיוק מרקסיסטים.

כנ"ל גם להפך. הגם שלהבנתי היהדות היא קצת יותר קפיטליסטית מסוציאליסטית, ואפילו שרוב המפלגות הדתיות, ולא רק בישראל, נוטות לקפיטליזם, יהיה זה טמטום מדרגה ראשונה להניח שליהדות אכפת מזה. להבנתי, הרבה יותר חשוב לה שתתפלל שלוש פעמים מאשר שתתמוך בהלאמת מפעלים. זה כל היופי בדתות, לא? - שהן מאפשרות לכל אחד למצוא בהן מה שבא לו (ע"ע סתירות פנימיות).

ד. בדרך חזרה למרכז, שוחחתי על הנושא עם ידידי הטוב כאח לי אראל סג"ל; על מהו סוציאליזם עכשיו, ואם זו שיטה שבכלל מסוגלת להוביל מדינה או כלכלה. לכאורה לא ממש, נכון? עובדה שמדינות סוציאליסטיות נוטות להיות די על הפנים, ציין חברי. מצד שני, השבתי, גם מצב הקפיטליזם לא איזה להיט בימים אלה, ובכל מקרה, זאת בעיניי השיטה הנכונה (יותר), כי היא רואה באדם חלק מחברה, דואגת לו, לא מפקירה אותו, ובעיקר - בבסיסה היא חותרת למין אוטופיה.

כן, התריס ידידי, אבל איזו מין אוטופיה זאת? ובכלל, אוטופיה היא דבר שאינו ולא יכול להיות. הקפיטליזם, טען, אמנם אכזרי בקצוות ומכיל שלל עיוותים, אבל בבסיסו אין אוטופיה או הזיה. בבסיסו משהו יפה והומני: אם תשתדל ותתאמץ - תצליח. הוא בעד היחיד. ליחיד, הוא מספק נחמה. לא דבר קטן הוא זה.

ואז נזכרתי או הבנתי משהו שהבזיק לי בהמשך לשיחתי עם החוזר בתשובה. הרי מבחינה היסטורית, הסוציאליזם, כפי שאנו מכירים אותו (מרקס וחבריו), נולד כתגובה (במובן של ביקורת ושל אלטרנטיבה) לקפיטליזם שסרח, שהתחזר, שהפך את הפועלים לחיות אדם ממש.

אז אולי אין סוציאליזם בלי קפיטליזם. אולי זה מה שמסביר את העובדה שהסוציאליזם נכשל כשניסה להוביל ולשלוט לבד. אולי זה גורלו של הסוציאליזם הנכון, אולי זאת משימתו של הסוציאליסט האמיתי - לנצח להיות בעמדת המגיב לקפיטליסט, המגביל, השומר, המרסן. גם הקפיטליזם, עובדה, לא יכול לבד. לבד הוא מסתאב, מתבהם, מתקלקל, הופך לסיוט ומתרסק על ראשם של בני האדם.

שניהם הטבע האנושי, ושניהם נמצאים בכל אחד מאיתנו. אז כסוג של סוציאליסט (כזה שקצת אוהב את הקפיטליזם), אם נגזר עליי להיות אופוזיציונר נצחי, אני חותם על זה. בשתי ידיים. למעשה, אני די אוהב את זה ככה.

אני נזכר במה שאמר לי לא מזמן משה פייגלין, שאבי האומה, אברהם, היה חתיכת טייקון קפיטליסט חזירי

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988