נבואת בני המאיה פגה: מחשבות על אלוהים, היקום והמדע

נבואתם של בני המאיה על סופו של העולם לא התגשמה, אך עוררה אצלי כמה מחשבות על כדור הארץ ועל כל הסובב אותו. אך לפני הכול בואו נבקר בקרקס.

אלוף הלהטוטנים

תחילת המופע לא רמז במאומה על העומד להתרחש. הלהטוטן הוציא חמישה כדורים מן הארגז, הטיל אותם באוויר, גרם להם לרדוף זה אחר זה בסדר מופתי, ולחזור לידיו המיומנות ולהתחיל הכול מהתחלה. אך גם כאשר הצטרפו עוד ועוד כדורים למופע, הדבר לא הצליח לעורר עניין בין יושבי אוהל הקרקס. אך לאחר דקות מספר של ג'אגלינג משמים למדי עם עשרה כדורים, קרה הדבר שאיש לא ראה מעולם, לא בתוך אוהל קרקס ולא בשום מקום אחר.

צופי המופע בהו בהשתאות בכדורים שהלהטוטן זרק לאוויר והם פשוט נשארו תלויים שם וסירבו ליפול. כל עשרת הכדורים התמקמו קרוב לתקרת האוהל ללא ניע. הקהל היה בהלם. הלהטוטן הוציא עשרה כדורים נוספים מן המזוודה, הטיל אותם באוויר וגרם להם להסתחרר סביב הכדורים הנייחים. ואז הוציא עוד עשרה, ועוד עשרה... כעבור דקות מספר צופי המופע ראו מול עיניהם מופע בלתי ייאמן של עשרות רבות של כדורים, שחלקם היו תלויים באוויר, חלקם נעו במסלולים מעגליים או אליפטיים, וחלקם נעו באופן כאוטי למדי. "זה נס אמיתי!", זעק אחד הצופים.

הלהטוט הקוסמי

מאוהל הקרקס נעבור ללהטוטים מרשימים באמת. הגלקסיה שלנו, שביל החלב, מורכבת מיותר ממאתיים מיליארד כוכבים; ישנן גלקסיות ננסיות המכילות "רק" כעשרה מיליון כוכבים, וישנן גלקסיות ענקיות המונות יותר ממאה טריליון כוכבים. החוקרים מעריכים שיש כ-180 מיליארד גלקסיות ביקום הנצפה.

הסופר והפילוסוף היהודי אלן דה-בוטון מציע בספרו "Religion for Atheists" תרגיל לפיתוח הענווה, שבו יש לחשוב, למשל, על הכוכב אטא קרינה, הנמצא במרחק 7,500 שנות אור מאיתנו (שנת אור אחת היא בערך 9,460,730,472,581 קילומטרים), מסתו גדולה יותר מפי מאה מזו של השמש והוא בהיר ממנה יותר מפי חמישה מיליון.

דה-בוטון היה ממש עדין עם קוראיו. הוא היה יכול לספר ששכנתנו, גלקסיית אנדרומדה, מרוחקת מאיתנו שניים וחצי מיליון שנות אור, וכי הרדיוס של היקום הנצפה הוא כ-47 מיליארד שנות אור! גודלו של כדור הארץ כלל אינו בר השוואה למספר זה. האסטרונומים מעריכים כי ביקום הנצפה שוכנים כ-300 סקסטיליון כוכבים - זהו מספר המורכב מהספרה 3 ומ-23 אפסים אחריו. מופע גרמי השמיים שבו משתתפים כל הכוכבים הללו הוא להטוט ראוי לשמו. ומי יודע מה מתרחש מחוץ ליקום הנצפה? האם היקום הוא אין-סופי?

ובין כל אין-ספור הכוכבים ביקום ישנו כוכב כחול קטנטן, המסתובב במהירות של מעל מאה אלף קילומטרים לשעה סביב השמש (למזלנו אין אנו חשים בכך), שיש בו אנשים, מפלי מים, דולפינים, עצי אלון, פרפרים, מוזיקה, וספרים שבהם מסופר על כוכבים רחוקים ועל גלקסיות ננסיות.

המשורר הלאומי של ארצות הברית וולט ויטמן סבר כי עלי עשב מופלאים לא פחות מאשר מסע יומם של גרמי השמיים. אלברט איינשטיין האמין כי כל הסובב אותנו עטוף סודות.

מבאר התלמוד הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) כותב בהקדמה לספרו "שלושה עשר עלי השושנה" כי "סוד אמיתי הוא סוד גם כאשר הוא גלוי לכול". דומה עליי שהיקום שלנו, הגלוי לכול, הוא סוד אמיתי ולכן גם יישאר כזה.

על מדע ואתאיזם

האם מורכבות היקום היא נס, או במילים אחרות התערבות אלוהית? האסטרופיזיקאי והסופר האמריקאי-יהודי קרל סייגן (Carl Sagan 1934-1996), נודע בהתנגדותו הנחרצת לכל תפיסה פשטנית של אלוהות. הוא חזר וטען נגד השגחה פרטית, נגד אפשרות של חיים לאחר המוות ונגד אמונות תפלות, וקרא לאנושית להתעמק במדע. הניסיון להבין את סודות היקום, הוא סבר, מעלה את הקיום האנושי ממצב גרוטסקי למצב של אצילות טרגית.

"נקודה כחולה חיוורת" (Pale Blue Dot) הוא שמו של תצלום של כדור הארץ שצילמה ב-1990 החללית Voyager 1 , ממרחק של כשישה מיליארד קילומטרים, שבו נראה כדור הארץ כנקודה קטנטונת וחיוורת, שאילולא היה מצביע חץ עליה, כלל לא היינו מבחינים בה. כעבור ארבע שנים כתב פרופ' סייגן ספר שקיבל את שם הצילום. בספרו מספר סייגן שמדע האסטרונומיה מטפח ענווה ומפתח אישיות. לדידו, גודלו העצום של החלל אמור ללמד אותנו הן על טיפשותן של האשליות האנושיות והן על האחריות שיש לנו זה כלפי זה, וכלפי הנקודה הכחולה החיוורת.

בספרו האחר "עולם רדוף שדים" הזהיר סייגן מפני הקלות הבלתי נסבלת שבה נוטות הבריות להאמין בדברים שונים ומשונים. פרופ' סייגן הפציר באנשים לשמור על ראש פתוח, אך לא פתוח מדי, כי אז המוח עלול להתגלגל החוצה. פליאה היא תכונה נפלאה, אך חשיבה ביקורתית אמורה להיות בת לוויה קבועה שלה.

המדע, לדידו של סייגן, לא רק שאינו סותר גישה רוחנית לכל הסובב אותנו, אלא הוא המקור האמיתי והמעמיק של גישה זו. על-פי חישוביו של סייגן, המדע הציל יותר אנשים מאלה שנהרגו בכל מלחמות האנושות. מי שדואג שילדו לא ילקה בשיתוק ילדים, מוטב שיחסן אותו מפני המחלה - תפילות ולחשים לא יועילו במקרה זה.

פרופ' סייגן נהג להגדיר את עצמו כאגנוסטיקן, וזו דעתו על אתיאיזם: "אתיאיסט חייב לדעת הרבה יותר ממה שאני יודע. אתיאיסט הוא אדם שיודע שאלוהים לא קיים. על-פי הגדרות מסוימות, אתיאיזם הוא נורא טיפשי. המשוכנעים בקיומו של אלוהים והמשוכנעים באי-קיומו נוקטים עמדה קיצונית ובלתי מבוססת".

על הקשרים המורכבים שבין המדע לדת נכתבו אין-ספור ספרים ויש אין-ספור עמדות ודעות שמהן הבאנו אחת. אני אישית מזדהה עם אמרתו של איינשטיין כי המדע ללא דת סובל מצליעה, בעוד הדת ללא המדע סובלת מעיוורון. ולמרות המגוון סבורני כי ישנו דבר מה המאחד את כל קשת הדעות - פליאה רבה לנוכח כל הסובב אותנו, החל מהתפלגותם של מספרים ראשוניים וכלה במוזיקה החרישית של גרמי השמיים.