ניתוח "גלובס": תוכנית בטר פלייס - הרמה להנחתה לרגולטור

שתי תוכניות הליסינג החדשות של החברה בשיתוף "אלבר" מעלות את אטרקטיביות המכונית החשמלית, אבל עשויות להתגלות כמקרה של "מעט מדי, מאוחר מדי"

בשבוע שעבר השיקה בטר פלייס, כמעט בחשאי, את מה שאמור להיות הצעד הראשון בתוכנית החילוץ שלה. הצעד כולל שתי תוכניות ליסינג חדשות, ללקוחות פרטיים וללקוחות מוסדיים, שהושקו בינתיים בשיתוף עם חברת הליסינג "אלבר", ובמרכזן ניצבת הצעה חדשה למחירי החוזים החודשיים על הרנו פלואנס החשמלית - כ-1,500 שקל לחודש ל-36 חודשים. זאת נוסף על מקדמה של 8,000 שקל ללקוח פרטי ותשלום נפרד עבור קילומטרים של נסיעה.

נקדים ונאמר שמדובר בינתיים במעין "פיילוט" או "בלון ניסוי". אלבר מציעה את התוכניות כרגע על 100 מכוניות בלבד, שהיא רוכשת מראש, ולא ידוע מה ואם יקרה כשתימכר כל הכמות. אבל גם כך חושף המהלך תמונה מעניינת על שוק הרכב החשמלי שבה מעורבות חברות הליסינג, הלקוחות הפרטיים, הלקוחות המוסדיים וגם שחקן סמוי אחד, הממשלה, שבינתיים (עוד) לא נמצא בתמונה בגלוי.

חברות הליסינג: צעד זהיר

מנקודת מבטן של חברות הליסינג העסקה החדשה מנטרלת את רוב הסיכונים. מעבר לעובדה שמדובר בשלב הראשון בכמויות קטנות, הרי שבטר פלייס מציעה הצעה יוצאת דופן בענף, שבה מגולמת מראש ירידת הערך הצפויה של הרכב בתום תקופת הליסינג בתוך מחיר הרכישה הראשוני.

מה זה אומר במספרים? שחברות הליסינג רוכשות את הפלואנס החשמלית, כך מעריכים בענף, בכ-70 אלף שקל בלבד, אף שמחירה "הרשמי" במחירון הוא (עדיין) כ-122 אלף שקל. כלומר הן משלמות עבורו עשרות אלפי שקלים פחות מעל כל רכב משפחתי מקביל. אנו משערים שגם כך עדיין מקבלות חברות הליסינג ביטחונות נוספים מבטר פלייס כמו התחייבות לקבל את הרכב בתמורה סמלית בתום התקופה ו/או ערבות כספית, למקרה של הפסקת פעילות החברה.

ההנחה המרשימה ממחיר המחירון הרשמי מלמדת אותנו כמה עובדות מעניינות, שמסתתרות בין השורות. בתור התחלה, ניתן ללמוד ממנה מה עלותו האמיתית של הרכב החשמלי כאשר מפצלים ממנו את הסוללה. בהנחה סבירה שבטר פלייס ורנו לא מתכוונות לשים כסף מכיסן על כל מכונית שתימכר - אם כן, זו תהיה "תוכנית הבראה" מוזרה מאוד - הרי שהעלות של המכונית החשמלית ללא סוללה וללא מסים היא נמוכה להפליא.

הפער הזה מלמד מהיכן נבעו תחזיות הרווח הגולמי יוצאות הדופן שלה, שהרשימו את המשקיעים. במילים אחרות, זוהי מעין הודאה שבתוכנית המקורית החברה אמורה הייתה להכניס את רוב הטבת מס הקנייה הממשלתית של ישראל על רכב חשמלי לשורת הרווח שלה, או לכל היותר לחלוק את מקצתה עם חברות הליסינג.

בתוכנית החדשה בטר פלייס מעבירה למעשה את רוב הטבת המס לחברות הליסינג ואלה מעבירות חלק ממנה במחיר החודשי ללקוח והשאר לרווחיות. זוהי חלוקה הוגנת יותר והעובדה שבטר פלייס נאלצה להציע אותה בדיעבד מעידה על כך שהלקוח הישראלי כנראה מתוחכם יותר ממה שהמשקיעים והיזמים המבריקים של בטר פלייס נתנו לו קרדיט.

הלקוח הפרטי: פיצוי חלקי על האי ודאות

ללקוח הפרטי מציעה התוכנית החדשה של בטר פלייס וחברת "אלבר" חוזה קבוע ב-1,500 שקל, פלוס מקדמה של 8,000 שקל, פלוס "עלות החשמל" - 55 או 65 אג' לק"מ - שהיא כבעבר עלות השירות הכולל של בטר פלייס. כמקובל בחוזי "ליסינג פרטי", בתום החוזה יוצע לנהג לרכוש את הרכב בהנחה של 12% מהמחירון, או לחדש את העסקה לרכב חשמלי חדש. בנוסף כוללת העסקה שני "סעיפי מילוט": בתום שנה ניתן להשתחרר מהחוזה ב"קנס" של 5,000 שקל, שינוכה מהמקדמה, ובמקרה של הפסקת שירות כוללת של בטר פלייס קיימת התחייבות לקחת את הרכב בחזרה וכנראה להחליפו ברכב רגיל.

זהו חיסכון לא מבוטל שמוריד את העלויות החודשיות של הרכב לרמה דומה או נמוכה מזו של תוכנית ליסינג למכוניות קטנות וזולות.

קרוב לוודאי שאם העסקה הייתה מוצעת מלכתחילה, תמונת המכירות של בטר פלייס הייתה נראית שונה מאוד. בפועל כמעט כל הפרמיה מיועדת כיום לנטרל את תפיסת הסיכון של הלקוח הפרטי בישראל ביחס לבטר פלייס, שהתעצמה מאוד מאז פרישת שי אגסי והתפרקות הצמרת הניהולית הקודמת של החברה. גם זה עדיין פיצוי חלקי. כך, למשל, "אופציית הרכישה בהנחה של 12% מהמחירון" בתום התקופה היא נטולת משמעות מכיוון שאף אחד לא יכול להמר על מחיר המחירון של הרכב החשמלי בעוד חצי שנה, שלא לדבר על שלוש שנים.

הלקוח המוסדי: פיצול אינטרסים

ציי רכב, שמצטיידים ברכבי ליסינג, הם עדיין קהל המטרה העיקרי של בטר פלייס, אבל כאן יוצרת התוכנית החדשה תמונה מורכבת של אינטרסים צולבים. מבחינת המעסיקים, העסקה החדשה של בטר פלייס עשויה להיות אטרקטיבית. העלות החודשית, כולל מע"מ של הרכב החשמלי היא נמוכה כעת ב-900-1,000 שקל מעלות "חוזה" משפחתית בנזין מקבילה, כפורד פוקוס. אם מוסיפים את החיסכון המובנה על דלק, במיוחד לנהגים עתירי קילומטרים כמו נהגי ציים, מדובר בחיסכון חודשי של קרוב ל-1,500 שקל לחודש לרכב בהנחה שהמעביד מסבסד לעובד את עלות הליסינג או את חלקה.

אבל למרות שעלות הרכב החשמלי צנחה משמעותית, העובד עדיין יידרש לשלם עבורה שווי שימוש חודשי מקביל לזה של מכונית בנזין דומה. כיוון שהוא ממילא אדיש למחיר הדלק, כנראה לא יהיה לו אינטרס להשלים עם חוסר הנוחות והוודאות שכרוכים בהצטיידות ברכב חשמלי בהשוואה לרכב בנזין "נורמלי". הדבר ייצור לחץ על המעסיקים "להתחלק" עם העובדים בחיסכון ולא בטוח שהרבה חברות ייענו לאתגר. בנוסף, מדובר בינתיים בכמות מוצעת מוגבלת ולא בטוח שהמחירים הללו יישארו בעתיד. בקיצור, סימני שאלה שיתקשו לשכנע לקוחות מוסדיים שלא היו משוכנעים מלכתחילה.

המסקנה שעולה מבין השורות מהתוכנית החדשה של בטר פלייס וחברות הליסינג היא שמדובר במעין "הרמה להנחתה" עבור הרגולטור. החלק החסר בתשבץ, שנחוץ כדי שבטר פלייס תוכל למנף את התוכנית לחדירה משמעותית לציי רכב - שהיא עדיין היעד הסופי שלה - הוא הורדה משמעותית של שווי השימוש לרכב חשמלי. ומי שסבור שכוחה הפוליטי של בטר פלייס ושל פטרוניה העסקיים אינו מספק, מוזמן לעיין בהחלטת הממשלה האחרונה מהשבוע בנושא "תחליפי דלק".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988