הנקראות ביותר

אורי יוגב: "רצינו שעובדי הנמלים יפסיקו להשבית את המדינה"

עובדי הנמלים קיבלו מהמדינה כ-1.2 מיליארד שקל בתמורה להסכמתם לרפורמה, הם הולכים הביתה עם כ-30 אלף שקל לחודש, ובתמורה נתנו צ'ק שחזר ■ אורי יוגב, אחד מאבות הרפורמה בנמלים, משוכנע שהמצב דווקא השתפר

הפרשייה האחרונה בנמל אשדוד - סוגיית העסקתה או פיטוריה של מזכירת המנכ"ל, השביתה שפרצה בגין זאת, ההאשמות ההדדיות של הבכירים והוועד - מצטרפת למסכת ארוכה של שערוריות ושל פרסומים שרק מחזקים את הרושם הציבורי שמה שמתחולל בנמלי ישראל כבר מזמן חרג מההגדרה "מחדל".

2,500 עובדי הנמלים קיבלו מהמדינה מעל 1.2 מיליארד שקלים במענקים ובתוספות שכר בתמורה להסכמתם לרפורמה ובתמורה נתנו צ'ק שחזר. שום דבר לא השתנה, ובזמן שמרבית עובדי המדינה בקושי סוגרים את החודש, עובדי הנמלים הולכים הביתה עם קרוב ל-30 אלף שקלים לחודש בממוצע. וזה עוד לפני שהזכרנו שהם משביתים את הנמל בכל פעם שבא להם; זה יכול להיות בגלל מאבקי שליטה עם יושב הראש, בגלל ניסיונות לגבות תשלומים ממפעילי כלובי הדגים, או סתם כי ליו"ר הוועד התחשק לערוך בר מצווה לאחד מבניו בשטח הנמל.

אורי יוגב, מקורבו של ראש הממשלה ומי שמילא תפקיד מרכזי בהשגת הסכם הרפורמה בעת שכיהן כממונה על התקציבים באוצר, מתעקש שאותה רפורמה הייתה הכרחית ובסך-הכול גם בעלת הישגים. "הרפורמה בנמלים לא הייתה בראש סדר העדיפויות של הממשלה, וחבל שכך", הוא אומר בראיון ל-G. "אין ספק שמה שקורה עכשיו בנמלים מחייב פעולה ממשלתית נחושה לחולל כל שינוי בנמלים, כך שהתופעות האלה ייעלמו. הממשלה הייתה צריכה להחליט שהרפורמה בנמלים היא נושא שנמצא מספיק גבוה בסדר העדיפויות שלה ולעמוד על ביצוע ההסכם על אף הקשיים. זה אף פעם לא פשוט. גם ברכבת לא היה פשוט. אבל בלי ניהול חזק וממשלה חזקה זה לא קורה - וזה מה שצריכים לעשות, ועכשיו. זה נעשה חשוב גם מבחינת המצב הכלכלי, כי זו הדרך לשפר את כושר התחרות של ישראל ולהוזיל את עלויות ההובלה".

יוגב מתעקש כי כוחם של העובדים לא התחזק בעקבות הרפורמה. "שכרם אולי עלה, אבל ב-2005 הם היו חזקים אפילו יותר, ומיקומם היחסי בטבלאות השכר היה כמו היום ויותר".

- כיום הם במקום הראשון; מה יש יותר מזה?

"רצינו שהחבר'ה האלה יפסיקו להשבית את המדינה, ובגדול זה אכן מה שקרה. אני מזכיר שעד 2005 היו לנו השבתות מלאות של הנמלים. לא עיצומים ולא עיכובים ולא שביתות איטלקיות, אלא שלושה שבועות ששערי הנמל סגורים. אין יוצא ואין בא. כך שכל מה שמתרחש כיום בנמלים הוא אפיזודה שרק מזכירה את הימים ההם. אין ספק שזה האזור שבו אנחנו עדיין הכי רחוקים מהמטרה, אבל גם עכשיו אנחנו במציאות שבה במקום שהמדינה כולה תיסתם הבעיות מוגבלות רק לאזור נמל אחד, נניח אשדוד".

- התחושה היא שכיום המנכ"ל בפועל של נמל אשדוד הוא יו"ר הוועד.

"גם לפני 2005 העובדים ניהלו את הנמל. היום לפחות יש הנהלה, והיום בכל נמל יש לוועדים מנהיגות ברורה. אז היו לנו שלושים ראשי ועדים, שכל אחד מהם הייתה לו יכולת לסגור את הנמל. אין מה להשוות את המצב היום לעומת מה שהיה לפני עשור. נכון שצריך לחזק את ההנהלה וצריך למנוע מאינטרסים פוליטיים להיכנס פנימה, אבל היום אין לוועדים יכולת למנוע תהליכים כאלה. בשנתיים האחרונות נותנים לוועדים המון כסף בעד כלום. ב-2005 גם נתנו להם כסף - אבל אז לפחות קיבלנו משהו בתמורה".

- מה בדיוק קיבלנו?

"אנחנו נמצאים שבע שנים אחרי תחילת הפעלת הרפורמה, ויש לא מעט הצלחות והישגים. התחלנו במצב שבו הייתה לנו רשות נמלים ורכבות - גוף עם כוח עצום בלי בקרה, שניהל מיליארדים והתנהל כמדינה בתוך מדינה. היום ישנה חברת נמלי ישראל (חנ"י), שאחראית על בניית התשתית קדימה. החברה הזאת יצרה הפרדה מאוד חשובה בין המיליארדים שמושקעים בנמלים לבין הנהלות חברות הנמל והוועדים.

"יש הפיכה של שני הנמלים לחברות עסקיות, עם ניהול נפרד, ונוצרה תחרות מסוימת בין הנמלים. אמנם יש לא מעט לקוחות שהמיקום הגיאוגרפי שלהם הופך אותם לסוג של 'קהל שבוי' של הנמל האזורי (חיפה בצפון ואשדוד בדרום), אבל יש לא מעט עסקים במרכז ששני הנמלים מתחרים עליהם בתחרות של ממש, וכך גם לגבי חברות הספנות הגדולות - רק לאחרונה שמענו שנמל חיפה חתם עם חברת ספנות בינלאומית גדולה (חברת MSC).

"יש בפירוש עלייה בתחרות, שהיא יחסית משמעותית, אבל עדיין יש לפנינו דרך ארוכה. נושא אחר, שבסך-הכול עובד טוב, זה הנמל הפרטי של מספנות ישראל. לפני 2005 היינו במצב שבו 100% מהתנועה הנמלית בישראל עברה בנמלים. היום יש כבר אחוזים, אמנם בודדים, שעוברים בנמל הפרטי. אפילו שזה פלח שוק קטן יחסית, נוצרה תחרות ששיפרה מאוד את רמת השירות בתחום הסחורה בתפזורת. נכון שלנמל הפרטי אין היתר לעסוק במכולות - ושם לב הבעיה. כאן תוכל לעזור הפרטת נמל אילת, שמסתיימת בימים אלה, בפיגור מסוים לעומת לוח הזמנים. הציפייה היא שבטווח הבינוני הנמל הזה יהיה כמו נמל המספנות וייתן רמת שירות טובה, גם בתחום המכולות".

זיכרונות מהרפורמה

את ההחלטה על ביצוע הרפורמה בנמלים קיבלה ממשלת ישראל ב-2003. במסגרת אותה החלטה נקבע לוח זמנים מדויק להפרטת חברות הנמלים. עד פברואר 2005 הסתיים כמתוכנן השלב הראשון: פיצול רשות הנמלים והרכבות לארבע חברות ממשלתיות - חברות נמלי אשדוד, אילת, חיפה וחנ"י.

עד פברואר 2010 היה אמור להתבצע השלב השני: הנפקת עד 15% מחברות נמלי אשדוד וחיפה בבורסה, שיעור שהוגדל מאוחר יותר ל-20%, והפרטה מלאה של חברת נמל אילת. החודש צפוי להסתיים הליך מכירת חברת נמל אילת לחברת פפו ספנות של האחים נקש תמורת כ-120 מיליון שקלים, אבל הליכי ההנפקה של נמלי חיפה ואשדוד תקועים כבר שנתיים. ועדי העובדים הצליחו לעצור את ההנפקה בשלב מתקדם, לאחר שכבר הוגשה טיוטת תשקיף לרשות ניירות ערך. לאחרונה חשף גלובס כי חתמי ההנפקה עדיין לא קיבלו מהמדינה תשלום עבור עבודתם.

יוגב מודה כי הקפאת הליכי ההנפקה של חברות הנמל הגדולות היא הכישלון הגדול ביישום הרפורמה. "יש בפירוש עיכוב בביצוע השלב השני, שהיה אמור להסתיים לפני שנתיים", אומר יוגב. "ההנפקה הייתה אמורה להכניס סטנדרטים של שקיפות, של ניהול, של בקרה מול הציבור לחברות הנמל - זה לא קרה, וזה דבר שיצטרכו איכשהו לקדם כדי שהרפורמה תוכל להיות מושלמת. אילו חברת נמל אשדוד הייתה חברה ציבורית בבורסה אני חושב שמשהו היה משתפר. אילו היינו עושים ב-2010 את ההנפקה של ה-20% אז עד 2015 כבר היה אפשר למכור שליטה".

- אולי צריך לשקול מחדש את רעיון ההפרטה.

"אין סיבה אמיתית שנמלים לא יהיו גופים פרטיים. זה לא חשמל או רכבת, אלא תחום שבכל העולם נדיר מאוד למצוא מונופולים נמליים ממשלתיים. למעט סין, אני לא יכול לחשוב על אף מדינה בעולם שיש לה מונופול ממשלתי כזה, וסין, מה לעשות, שונה מהותית מהמודל שלנו. גם בנמלים פרטיים יכולת העמידה של ועדי עובדים על השיבר היא מאוד גבוהה".

הכתבה המלאה - במגזין G

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות