העליון אסר להציג באינטרנט את עיצוב הפנים בביתו של אריק ורדי

על האדריכל הנודע אסף גוטסמן ייאסר להציג באתר האינטרנט שלו הדמיות ממוחשבות של עיצוב פנים של בית שתכנן עבור איש ההיי-טק אריק ורדי, מייסד ICQ, וזאת אף מבלי לציין את שמו של הלקוח שעבורו עוצב הבית - כך הורה אתמול (ד') בית המשפט העליון, בפסק דין עקרוני העוסק בזכות לפרטיות וצנעת חייו של אדם.

עם זאת, השופטים סלים ג'ובראן, עוזי פוגלמן ונעם סולברג קבעו כי לאדריכל יותר להציג באתר שלו את תמונות חזית הבית, שכן ככל שנגרמת פגיעה לפרטיותו של ורדי מתמונות אלה, הרי שמדובר בפגיעה שאין בה ממש, והיא איננה מוגנת בחוק הגנת הפרטיות.

בתחילת שנות ה-2000 תיכנן גוטסמן, אחד האדריכלים המובילים בארץ, בית מגורים ייחודי עבור ורדי. גוטסמן ביקש לצלם את הבית על מנת שיוכל להציגו באתר האינטרנט שלו כחלק מתיק עבודותיו. ורדי ביקש לאשר באופן מפורש אילו צילומים הוא מסכים שייעשה בהם שימוש.

גוטסמן החליט לפרסם באתרו הדמיות ממוחשבות של הבית והריהוט הפנימי, במקום צילומים, תוך שהוא מקפיד לא לציין פרטים מזהים על לקוחו. בהמשך פנה ורדי בדרישה שגוטסמן יסיר את התמונות באופן מיידי מאתר האינטרנט שלו, ולאחר שגוטסמן סירב - פנה ורדי לבית המשפט בדרישה להוציא צו מניעה קבוע שיאסור על גוטסמן להשתמש בהדמיות.

בין הצדדים לא נחתם כל הסכם ביחס לשימוש בתמונות, ואולם תמונות ביתו של ורדי פורסמו בשני מקומות - בספר שהופץ במאות עותקים שהוציאה חברת אפקס, שהתקינה בבית חלונות ותריסים; ובאתר האינטרנט של הנגר שביצע עבודות נגרות בביתו של ורדי. שני הגורמים הללו חתמו על כתב התחייבות בנוסח שעליו ביקש ורדי להחתים גם את גוטסמן.

בית המשפט המחוזי קבע כי הזכות לפרטיות גוברת על זכות הקניין, וכי על האדריכל להסיר את כל ההדמיות של בית לקוחו, הן הדמיות החוץ והן הדמיות הפנים. השופטת ענת ברון הדגישה כי האיכות הגבוהה של ההדמיות איננה שונה מצילומים רגילים, ולכן אין לקבל טענות לפיהן מדובר בהדמיות ולא בצילומים.

גוטסמן עירער לעליון, והדיון נסוב על שאלת הזכות לפרטיות מול הזכות לקניין רוחני. בתחילה הציע העליון שהצדדים יסיימו את המחלוקת ביניהם בהליך גישור, ואולם ההליך נכשל, והצדדים שבו לבית המשפט.

ציפייה סבירה

השופט עוזי פוגלמן, שכתב את פסק הדין העיקרי בהסכמת חבריו, העלה על נס את הזכות לפרטיות. "זוהי מהחשובות שבזכויות האדם בישראל, היא אחת מהחירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי", כתב פוגלמן, "ואף מוקנה לה מעמד חוקתי".

חוק הגנת הפרטיות קובע כי לפגיעה בפרטיות ייחשב "פרסום של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או מצב בריאותו, או התנהגותו ברשות היחיד".

פוגלמן קבע כי לצורך פגיעה ב"צנעת חייו" של אדם, "אינני מקבל את ההגדרה שיש לחצות את הרף הגבוה ביותר של אינטימיות", כמו עברו המיני של אדם, וגם פגיעה חמורה פחות תיחשב לפגיעה בצנעת חייו.

באשר לתמונות פנים ביתו של ורדי, פוגלמן קבע כי "פנים ביתו של אדם הוא מבצרו, ובגדריו הוא זכאי לכך שיניחו אותו לעצמו. בתוככי ביתו של אדם מממש הוא את זכותו לפרטיות בצורה המובהקת ביותר. לפיכך יש לאדם ציפייה סבירה שתמונות פנים ביתו של אדם לא יפורסמו לציבור הרחב ללא הסכמתו". זאת, להבדיל מתמונות חזית הבית - שלדעת בית המשפט העליון "מצויות בעין הציבור, והצגתן איננה גוררת כל פגיעה בפרטיות".

אנונימיות לא פוטרת

גוטסמן טען עוד כי לא נגרמה פגיעה בפרטיותו של ורדי, שכן התמונות פורסמו באתר מבלי לזהות את הלקוח בשמו.

בעניין זה קבעו שופטי העליון, תוך היקש מדיני לשון הרע, כי אם ניתן לקשור בין המידע המוצג לבין אדם מסוים, גם בלי שזוהה בשמו, הרי שנגרמת פגיעה בפרטיותו. "גם מידע שמוצג בצורה אנונימית עלול לבסס קשר לאדם ספציפי. גם אם לצד המידע לא נקוב במפורש שמו של אדם, הרי שיש לוודא כי לא ניתן לזהותו באמצעים אחרים".

במקרה הזה, קובע פוגלמן, "הגענו למסקנה כי על אף ששמו של ורדי לא נזכר בפרסום, פרסום ההדמיות עלול לאפשר את זיהויו באמצעים אחרים, נוכח המאפיינים המיוחדים הנוגעים לביתו של ורדי, שהוא פרויקט יחיד מסוגו".

ביתו של ורדי תואר במחוזי כ"בית מרהיב ויוצא דופן מבחינת גודלו, סוג החומרים ששימשו לבנייתו, העיצוב הייחודי שלו, וכן מבחינת ההשקעה בכל אחד מהפריטים האדריכליים המרכיבים אותו".

בית המשפט בחן גם אם הפגיעה בפרטיות היא פגיעה זניחה, "שאין בה ממש" - והגיע למסקנה כי הדבר לא כך; וכן אם הפגיעה בפרטיות התקיימה לשם הגנה על "עניין אישי כשר" - ובמקרה זה זכויות היוצרים המוסריות של גוטסמן ביצירתו.

השופטים פסקו כי הזכות לפרטיות גוברת על זכות הקניין הרוחני, נוכח העובדה שגוטסמן רשאי להציג באתרו את חזית הבית, ובחוגים מקצועיים ולעיני לקוחותיו גם את הדמיות פנים הבית.

את ורדי ייצג עו"ד ערן פרזנטי ממשרד מ. פירון; את גוטסמן ייצגו עורכי הדין הלל איש-שלום, רועי קובובסקי וגיא לוטם ממשרד שבלת. (ע"א 1697/11).