"מרחץ הדמים": 15 מבכירי הליכוד ייאבקו על כ-7 תפקידי שרים

יומיים לאחר הבחירות, בנימין נתניהו כבר מתגעגע לממשלה ולקואליציה היוצאת. שם הכל היה יציב, ברור, חזק, שפוי והגיוני, מבחינתו. כשהוא מוקף באהוד ברק, בני בגין, דן מרידור ומשה כחלון, הוא היה יכול להירדם בשקט.

ועכשיו? חוסר הוודאות מרחף מעל ראשו, ונתניהו יכול רק להתרפק על זכרונות העבר. המחשבה שלא עוזבת אותו היא לא מי יהיה חבר בקואליציה הבאה, אלא מתי היא תתפרק. לנתניהו ברור ששרי הממשלה והקבינט יהיו הרבה פחות נאמנים מהרביעייה היוצאת ועוד פחות מכך משופשפים וחסרי הניסיון הדרוש כל כך להצלחה בתפקידיהם.

בממשלה היוצאת לא היתה לנתניהו בעיה להעביר כל החלטה שרצה. הוא היה "ביבי קינג" והשרים התחרו ביניהם מי ירים ראשון את ידו. הם היו שטיח לרגליו. אם היה מישהו שידו לא התרוממה - זה רק בגלל שנרדם, או משום שביקש להימנע. כמעט כל ההחלטות התקבלו פה אחד, אולי מכיוון שהיו גם חסרות חשיבות ברובן.

אפשר רק לדמיין איך תראה ישיבת הממשלה כשבצד האחד יושב אריה דרעי, בצד השני יאיר לפיד, ובתווך נתניהו על תקן ניסים משעל. מנגד, זה דווקא יכול להתאים לנתניהו להיות איש הביניים ולהעדיף שותפות קואליציוניות שאין ביניהן בסיס אידיאולוגי משותף, דבר שיבטיח כמעט בוודאות שהן לא יחברו זו לזו יום אחד ויקומו עליו. הרי זה אחד הפחדים הבסיסיים של כל ראש ממשלה, קל וחומר של נתניהו.

אם לפיד יתעקש על תיקי הפנים והשיכון

בארבע בבוקר, אור ליום רביעי, התקשר נתניהו לאלי ישי. "הנוכחות של אריה דרעי בפרונט עושה לי בעיה אצל השותפות", אמר נתניהו ולא הרחיב. זו היתה השיחה השנייה שלהם באותו הלילה. הראשונה הייתה קצת אחרי פרסום המדגמים בטלוויזיה ואחרי שכבר שוחח עם לפיד.

באופן מפתיע, על אף התוצאה המביכה, לנתניהו היה מצב רוח טוב במיוחד. הוא כבר היה בשוונג והתקשר גם לדרעי עצמו. השיחה היתה חביבה, על גבול הסחבקייה, אם כי ברור לגמרי שנתניהו היה מעדיף לנהל את המשא ומתן עם ש"ס על כניסה לממשלה עם ישי, המוכר, הנוח והפחות חד בשלישיית ההנהגה של ש"ס, מאשר עם דרעי השועל הפוליטי המשופשף. ציר נתניהו-ישי יוכל להגיע ליותר הסכמות, עם פחות סיבוכים ובעיות, בעיקר על רקע התבטאויותיו של לפיד שלא ראוי כי עבריין מורשע יישב בממשלה.

ההכרעה בש"ס נתונה לפתחו של הרב עובדיה יוסף, אלא שלפיד הוא האיש השווה 19 מנדטים ועל פיו יישק דבר. אם לפיד יתעקש על תיקי הפנים והשיכון למשל, דרעי עוד עלול למצוא את עצמו מתמודד על ראשות עיריית ירושלים. אחרי הכל, הוא לא חזר לזירה הפוליטית כדי להיות שר התקשורת.

רמת העקשנות, העקביות והדבקות בהבטחותיו של לפיד עוד תעמוד למבחן במגעים הקואליציוניים. מעניין יהיה לראות כיצד נציגיו של לפיד ינהלו משא ומתן מול איש אמונם של נתניהו ורעייתו, נתן אשל, שנחשד בהטרדה.

ומי לא קיבל טלפון?

חזרה לליל הבחירות. אחרי השיחות עם ישי ודרעי טלפן ראש הממשלה גם לאנשי יהדות התורה, יעקב ליצמן ומשה גפני. עם כולם קבע להיפגש לקראת הרכבת הממשלה. מי שתהה אם הפעם תישאר המפלגה החרדית בחוץ, היה צריך לשמוע אתמול את ליצמן נואם על הבמה בטקס בבית החולים שערי צדק. "מי יהיה סגן שר הבריאות הבא אני יודע", הביע ליצמן ביטחון, "מי יהיה ראש הממשלה הבא אני לא יודע". ודאי ניסה להלחיץ את נתניהו לקראת ההמלצה בפני הנשיא, בשבוע הבא.

רה"מ "נזכר" להתקשר ליו"ר הבית היהודי נפתלי בנט רק בשעות אחר הצהריים, כמעט 48 שעות אחרי סגירת הקלפיות. נפתלי בנט מכיר את נתניהו יותר טוב מרוב האנשים. כשהסקרים ניבאו לו 15 מנדטים הוא כבר ליקק את השפתיים וחשב איך הוא נותן לנתניהו להזיע. מי כמוהו יודע מה קורה כשנתניהו מזיע. מי שהזיע ביומיים האחרונים זה בנט, שישב ליד הטלפון וחיכה בקוצר רוח לשיחה נכנסת.

ייתכן שגם חיבתה הבלתי מוסתרת של הגברת נתניהו לאיילת שקד עשויה, או עלולה, להשפיע על הרכב הממשלה הבאה. אם בנט חשב שהוא עבר קורס טרור עם הגברת נתניהו, הוא כנראה לא הבין שזה היה רק הגיבוש לקורס. את הקורס עצמו הוא עשוי להתחיל עכשיו, אם בכלל יתקבל אליו.

הסערה בליכוד בשיאה

נתניהו שבר את הסטטיסטיקה. הוא ייזכר כראש הממשלה הראשון שהקדים בחירות ולא הפסיד אותן, בעיקר בגלל שמכר את העתיד תמורת ההווה. הוא מכר מפלגה תמורת ראשות ממשלה. ואחריו - המבול. ואכן, הסערה בליכוד כבר בשיאה. אם זה היה תלוי בכמה מבכירי הליכוד, הם לא היו מותירים מהמפלגה אבן על אבן ומבחינתם אפשר לשרוף את המועדון.

שרים בכירים מעלים עכשיו על הגרדום את כל מי שהיה מעורב במערכת הבחירות: מראש הממשלה דרומה, ליו"ר מטה הבחירות גדעון סער ויו"ר מטה ההסברה, גלעד ארדן. את נתניהו מאשימים כי בחר להתמקד במתקפה על בנט ולא השכיל לזהות את לפיד כיריב. מבדיקת התוצאות, עולה שכל הקולות שעזבו את הבית היהודי מצאו עתיד אצל לפיד ולא בליכוד.

בסער ננעצות הסכינים לאחר שעל פי כתב האישום של חבריו למפלגה בחר לנהל את קמפיין הבחירות האישי שלו על גבו של נתניהו, כשהמטרה היא הפחתת מספר המנדטים של הליכוד, דבר שיקבע את הכישלון של נתניהו וייתן פתח להתמודדות מולו על ראשות המפלגה כבר בבחירות הבאות. תמונותיו של סער ובת זוגו החדשה רק שפכו שמן על המדורה והביאו בכירים במפלגה להתלונן בפני נתניהו שאת מטה הבחירות אי אפשר לנהל מעמדת הדי ג'יי.

המסר המבולבל של הליכוד, או העדר המסר, עורר תרעומת גם על ארדן, בטענה שהתבסס על קונספט שגוי שהציבור רוצה ראש ממשלה חזק, ובעצם לא הצליח להעביר שום מסר. הטענות המובאות כאן עדינות לעומת המקור. עולה גם השאלה איפה הכסף עולה, מאחר שבכירי המפלגה גילו שבמקום לצאת לשטח העדיפו במטה הליכוד-ביתנו להשתמש באפליקציית וידיאו קונפרנס ליצירת קשר עם השרים שבשטח.

שאריות של משרדים חשובים

וזה עוד כלום לעומת מרחץ הדמים, שצפוי בקרב על התיקים. אם לפיד, השותף הבכיר החדש, יעמוד על דרישתו למספר מצומצם של שרים, יאלצו הליכוד להסתפק לא רק בשישה-שבעה תיקים אלא בשאריות של משרדים חשובים בלבד.

בממשלה היוצאת כיהנו 11 שרים מהליכוד. בממשלה הנוכחית יישמר המספר, אולם הוא יתחלק בין שרי הליכוד וישראל ביתנו, מה שבאופן אוטומטי מזיז משולחן הממשלה כמה שרים מכהנים, שחלקם בכלל חלם על שדרוג. סער, ארדן, סילבן שלום, בוגי יעלון, ישראל כץ, לימור לבנת, יובל שטייניץ, יולי אדלשטיין - כל אלה, לא רק שאולי לא ישודרגו, כמה מהם אפילו ישונמך וייאלץ לעשות היכרות מחודשת עם מסדרונות הכנסת. וזה עוד לפני שהזכרנו את חיים כץ, אבי דיכטר וצחי הנגבי, שקיבלו הבטחה לתפקיד מנתניהו; ואת דני דנון, זאב אלקין, יריב לוין ומירי רגב, שהגיעו להישגים נאים בפריימריז וציפו להתמנות לשרים.

מכל אלו צריך נתניהו לדוג שישה-שבעה, ועד שזה יקרה הוא יוציא להם את המיץ. ישמור את זה עד לדקה האחרונה. עכשיו כולם רוצים להיות כחלונים. לא רק שכחלון ברח בזמן ונחסך ממנו הקרב על התיקים, הוא עוד קיבל הצעה מנתניהו להתמנות לשר אוצר או שיכון ובסוף עוד קיבל את המינהל.

אז מה לא עבד? בליכוד יש שפע תירוצים: מבצע עמוד ענן, ההתערבות של הנשיא אובמה, של הנשיא פרס, וכמובן הגירעון. אחרי שחטף מתניהו לאורך כל הקדנציה, גם עכשיו מעדיפים בליכוד להפיל את התיק על שטייניץ, שהוציא את ההודעה על הגירעון ערב הבחירות ולא השתלט על הפקידים. המטה, הם אומרים, עבד כמו שצריך. בסך הכל מדובר בטענות עלומות שם של מאוכזבים שלא יקבלו תיקים. כששומעים את הטענות, ברור שאם היה קמפיין וניהול נכון - מצבו של הליכוד היה היום שונה.