"מאמן שחושב שהוא יכול לעשות שחקנים, חי בסרט לא נכון"

גיא לוזון, רגע לפני שיוביל את ישראל ליורו עד גיל 21, מספר ל-MT על ההתמכרות שלו לריגוש שבמשחק, על שם המשפחה הבעייתי, ועל היחסים עם התקשורת

אחרי 14 שנה כמאמן בוגרים ניצב גיא לוזון, מאמן הנבחרת הצעירה של ישראל בכדורגל, לפני רגע השיא בקריירה, ואולי אפילו בחיים: הובלה של הנבחרת לטורניר יורו 2013 לנבחרות צעירות.

אפשר להגיד הרבה דברים על לוזון, אבל אין הרבה אנשים בענף עם אהבה למשחק כמו שיש לו. נראה שהוא יכול לדבר במשך שעות על כדורגל, וגם הוא מודה שאת הריגוש שנותנים לו האימונים וניהול המשחקים הוא לא מוצא בשום מקום אחר. לכן, קצת הפתיעה העובדה שלפני שלוש שנים הוא קיבל את ההצעה לאמן את הנבחרת הצעירה ובכך בעצם לגזור על עצמו ריחוק מסוים מהאינטנסיביות של אימון קבוצה. פתאום אין אימון לקום אליו בבוקר, משחק להתכונן אליו, ובעיקר אין את הריגוש שהוא כל כך אוהב משבת לשבת.

"אפשר להגדיר אותי כחולה כדורגל. אחד שאף פעם לא החשיב את המקצוע שהוא עוסק בו כעבודה. מבחינתי להגיע לאימון או למשחק היה מתנה צרופה, גם אם לא הייתי מקבל שכר על העבודה שלי הייתי עושה את זה. יש הרבה מקרים שאנשים מתעסקים בספורט, אבל לא כל כך אוהבים אותו. מתעסקים בזה כי אין להם ברירה, זה המקצוע שלהם. יש הרבה מאוד אנשים, אפילו שחקנים שמשחקים כדורגל, שלא רואים שנייה כדורגל בטלוויזיה - זו לא האהבה שלהם. הם יכלו באותה מידה להיות פקידים בבנק", אומר לוזון.

"אני מאוד-מאוד אוהב את המקצוע שאני מתעסק בו, וכל מי שאוהב את המקצוע שהוא עוסק בו הוא בר מזל. כי לעסוק במקצוע שהוא בעצם התחביב הכי גדול שלך, זה לא קורה לכל אחד, ואלה שזה קורה להם צריכים להעריך את זה וגם לשמור על זה. אני יכול לומר שבשנתיים הראשונות של אימון הנבחרת, מתוך החוזה שאני מסיים ביוני הקרוב, חוויתי עם עצמי משברים מאוד גדולים, על גבול בית הסוהר. הייתי מגיע לשבת ולא היה לי את הריגוש. זה היה חסר לי. כשאני רואה תהליכים שעוברים אותם אנשים שנגמלים מסמים, או נגמלים מכל דבר אחר, אז מאוד יכול להיות שבתוך-תוכי עברתי תהליך מאוד-מאוד קשה של גמילה. גמילה מהריגוש הזה, שאתה חווה אותו בכל שבוע, לטוב ולרע. ומי שלא מכיר את הריגוש הזה יהיה לו קשה להבין את התחושות ולהבין במה המדובר".

* אז מה עשית בכל התקופה הזאת?

"את שלוש השנים האחרונות ניצלתי כדי לחקור וללמוד כדורגל. אם אתה לא רעב לידע ואתה לא אוהב להתקדם, אז ימיך ספורים, לא משנה באיזה מקצוע. כמו בכל תחום שאנחנו חיים בו, יש התקדמות תמידית, אז גם בכדורגל ההתקדמות היא אדירה בשנים האחרונות. מבחינתי מי שאומר שזה משחק פשוט ושום דבר לא השתנה לאורך השנים, אומר את זה מתוך בורות, כי אין תחום, לא בספורט, ולא בכלכלה, ולא ברפואה שאין בו התקדמות".

* ממי למדת?

"לקחתי לי כמודל את הכדורגל הספרדי, הגרמני והצרפתי, שמבחינתי מובילים את משחק ההתקפה באירופה בשנים האחרונות. הניע אותי לחקור כל אומה, כל מדינה, איך הן הגיעו למצב כזה, ואיך הן מעבדות משחק התקפה. לגבי משחק ההגנה, זה דבר שחקרתי במשך השנים הראשונות של הקריירה שלי ואני מרגיש שאני יותר מכוסה בתחום הזה".

"אם אין תשוקה, עדיף לפרוש"

אין כמעט איש מקצוע בכיר באירופה שלא זכה לביקור של לוזון. אחרי שעבר במספר מועדונים הוא צפוי להגיע, ממש רגע לפני היורו, גם למדריד, אצל מי שנחשב למנג'ר המדובר בעולם, ז'וזה מוריניו. "יש לי את הפילוסופיה שלי, ואליה אני מדביק מה שמתאים לי. לא תמיד אני מסכים עם כל דבר שאני רואה, כי גם לי באופן אישי יש את הדעה שלי. גם מוריניו תמיד אומר שללכת ולהעתיק זה לא חוכמה, כי לפי התיאוריה הזאת אם עכשיו שנה שלמה תראה את כל הגולים של מוריניו, אתה תהיה מוריניו? לא, כי בסופו של דבר כל אחד צריך להביא את האישיות שלו, את הפילוסופיה שלו, את הדרך שלו.

"כשביקרתי בדורטמונד בגרמניה דיברתי עם המאמן על מערכים, על שיטות, אבל אז הוא אמר לי 'גיא, בוא נעזוב רגע את השיטות. גם אם יישמת את כל השיטות הכי מתקדמות, ואת העניינים הכי מגוונים, אבל בך, כמנהיג קבוצה, כמאמן קבוצה לא תהיה תשוקה, באופן טבעי גם לשחקנים שלך לא תהיה תשוקה. ואז אין לך זכות קיום'. ביום שלא יהיה לי את זה, אני אעדיף לפרוש".

* אוקי, שכנעת אותי. אולי יש לך את התשוקה ואת הידע, אבל האם יש לך באמת את השחקנים שיודעים ליישם את מה שאתה יודע ואתה רוצה לתת להם?

"ברור שגם עם כל הידע והיכולת על הקווים אם לא תבחר שחקנים טובים ולא יהיו לך מספיק שחקנים מוכשרים בסגל, אז לא תוכל לעשות שום דבר. כי מאמן שחושב שהוא עושה את השחקנים, או שהוא יכול לעשות שחקנים, חי בסרט לא נכון. גם אני חייתי בסרט כזה. חשבתי לתומי שגם כשיהיו לי שחקנים לא איכותיים אני אעשה מהם איכותיים. זאת תמימות על גבול הטמטום.

"גם אם תיקח את מוריניו וגווארדיולה ביחד, הם לא ייקחו את אליפות ספרד עם קבוצה כמו חטאפה. מה כן מאמן יכול לעשות? מאמן יכול לקחת קבוצה ולתת לה דחיפה קדימה של 20%. מאמן רע ייקח את אותה קבוצה 20% אחורה, ובגדול אלה 40% מאוד משמעותיים. מאמן טוב ייקח את אותו חומר שחקנים ששווה מקום 4 למקום 2, אם הוא שווה מקום 8 הוא ייקח למקום 4 ואם הוא שווה למקום 3 הוא ייקח מקום ראשון. אבל גם מאמן גדול לא יכול לקחת מקום 10 ולעשות אותו ראשון, אז חשוב מאוד קודם כל שיהיה תיאום ציפיות בין רמת הסגל שלך לרמת הציפיות ממנו, כי ברגע שלא יהיה תיאום ציפיות בין מה שיש לך ביד לבין מה שרוצים שיקרה בפועל, אז הימים שלך ספורים. כל התופעות האלה קרו לי והחוכמה היא שלא יקרו שוב בעתיד".

* מתי זה קרה לך?

"בקדנציה שלי בהפועל ת"א. ידעתי בתוך-תוכי שהסגל לא מתאים, אבל הייתי צריך למכור איזו אשליה שהפועל ת"א תהיה למעלה. ידעתי שאין סיכוי, אבל מה אמרתי לכולם? שאני אעשה אותם. זו תמימות וזה לא נכון".

לוזון מדבר על ציפיות, ונראה שהוא יודע בדיוק למה הספוט עובר אליו בזמן הקרוב. הנבחרת הצעירה אמנם נמצאת בטורניר היורו בתור מארחת, אבל כרגיל במדינה מזרח-תיכונית, למרות הרמה הידועה של נבחרת ישראל, הציפיות בשמיים.

"אם להיות הכי כנים", הוא מסביר, "הנבחרת שלנו היא הכי חלשה ביורו הזה. וזאת מסיבה מאוד פשוטה וברורה: רוסיה, אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה והולנד, וכל הנבחרות האלה, אם אנחנו רוצים או לא, הן בדרג אחד באירופה, ונבחרת ישראל, עם כל הכבוד לה, בשום שנתון, לא בילדים, לא בנערים, לא בנוער, לא באולימפית, לא בבוגרים - לא בדרג אחד ולא בדרג שתיים. אנחנו דרג שלוש, קלאסי. ולומר היום שהמטרה שלנו היא להיות בחצי הגמר, ואנחנו נעשה את זה, יהיה לא נכון. זה יהיה שקר וזריית חול בעיני הציבור. צריך להבין שההבדל בין הנבחרת האולימפית של ישראל לבין הנבחרת האולימפית של אנגליה או איטליה זה בדיוק, אבל בדיוק, ההבדל בפערי הרמות בין הליגות במדינות הללו לבין ליגת העל בישראל".

* אז מה נשאר לנו לעשות בטורניר הזה?

"אני יכול להבטיח שנבוא חיוביים, נשחק כדורגל אטרקטיבי ולא נבוא להעיף כדורים ליציע או לבזבז זמן. אנחנו ניתן את התחושה שנבחרת ישראל עשתה את המקסימום כדי להציג את הכדורגל הכי טוב שהיא יכולה. בסופו של יום איזו תוצאה שזה יביא, זה יביא, אבל אנחנו נדע שעשינו את המקסימום שלנו".

* בתור מאמן נבחרת, בניגוד לקבוצה ששם יש הרבה דברים נתונים, יש לך את הפריבילגיה לבחור את השחקנים. אתה מרגיש שמצאת שחקנים שתואמים את תפיסת העולם שלך?

"אני בוחר הרבה מאוד שחקנים לפי האישיות שלהם, כי אין סוף לכישרון שיש בעולם, אבל לאו דווקא אלה שאתה רואה אותם על המרקע, מככבים בכדורגל עולמי, הם הכי מוכשרים בעולם. אלה שמצליחים באמת הם אלו שחזקים מנטאלית. צריך קודם כל אישיות".

* מצד שני, דווקא כאלה עם אישיות בעייתית כמו מריו באלוטלי מנבחרת איטליה למשל, מספקים את רגעי הגאונות במשחקים.

"אין שום בעיה עם גאונות ואין שום בעיה אפילו עם מופרעות, כי בסך הכל להרבה מאוד גאונים יש חסכים מסוימים, ובעקבות אותם חסכים מהילדות או מגיל ההתבגרות הם מתנהגים כך. כדי להצליח צריך שני סוגים של שחקנים - חיילים וגאונים. קבוצה של רק גאונים לא תגיע לשום מקום, וקבוצה של רק חיילים תביא רק מלחמה. אתה צריך לשלב בין העבודה הקשה לגאונות".

* אתה מרגיש שיש לך תמהיל כזה בנבחרת?

"אי אפשר לומר שאנחנו נבחרת של גאונים. אין לנו כאלה. אין בנבחרת שחקנים כמו ברקוביץ', אוחנה או נמני. אנחנו נבחרת שמה שמאפיין אותה זו הקבוצתיות שלה. אנחנו נבחרת של אנשים צנועים שיודעים בדיוק את מקומם, שיעשו הכל לגרום לחבר שלהם להיראות טוב, בדיוק כמותם".

* אחת הבעיות, בעיקר עם שחקנים צעירים, היא להוריד אותם לקרקע. הם מרוויחים המון כסף, כוכבים בתקשורת וההצלחה עולה להם לראש.

"זה שאני מאמן או שהם שחקנים ואנחנו מופיעים על המסך לא הופך אותנו למשהו מיוחד או לאנשים טובים יותר מאחרים. כולם צריכים להישאר מאוזנים ולהיות בני אדם טובים גם בהצלחות וגם בכישלונות. בסופו של דבר שחקנים עם אישיות חזקה הם אלה שיגיעו רחוק. בנבחרת הצעירה כולם מאוזנים. לא הייתי לוקח שחקן שלא עומד בקריטריון הזה".

"לנטרל את ההפרעות"

החיים של מאמן כדורגל הם לא דבר פשוט. זה בעצם סוג של רכבת הרים: אתה חי משבת לשבת, נבחן כל הזמן על התוצאה של המשחק האחרון, ומסביב יש לחץ של הקהל, ההנהלה, השחקנים וכמובן התקשורת. כשקוראים לך גיא לוזון ואתה במקרה גם אחיין של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, החיים שלך מסתבכים עוד יותר.

* אתה מרגיש שלאורך הדרך שפטו אותך בחומרה יתרה בגלל שם המשפחה?

"אין ספק. תמיד ישפטו אותי תחת זכוכית מגדלת למרות שאחרי 13-14 שנה של אימון יש כבר טיפה יותר שקט. אני לא נאיבי, בסוף זה הכל עניין של תוצאות. בהרבה מקרים הפגיעה בי תהיה יותר גדולה כי רוצים לנגח את אבי ועושים את זה באמצעותי. למדתי לחיות עם זה וברור לי שחובת ההוכחה עליי. זה מה יש".

* אתה מרגיש שפיתחת חוסן נפשי כלפי התקשורת וכלפי היציעים?

"אני בן אדם שעובד הרבה מאוד על אינסטינקטים, לדעת מה טוב באותה שנייה ספציפית. זה בא לי באופן טבעי. ברגעים שאני צריך לחשוב יותר מדי סימן שהמצב לא טוב. אם אני אתעסק במה תגיד התקשורת אחרי המשחק או מה יגיד אותו אוהד או אותו מנהל, אני לא אוכל לתפקד. באותו רגע נתון בזמן משחק אתה צריך להיות מרוכז ומנוטרל מכל ההפרעות שיש לך - ויש לך מספיק. ואם אתה לא ברגעים שאתה לא מסוגל לנטרל את עצמך מאותן הפרעות סביבתיות אז אתה פשוט מקטין את הסיכון שלך להצלחה".

* בשנתיים האחרונות יש הרגשה שיש שני כיוונים מאוד מנוגדים שפועלים בכדורגל הישראלי. מצד אחד חונכים אצטדיונים, שחקנים יוצאים לשחק בחו"ל ויש את היורו. מצד שני, הכיוון השלילי של הגזענות והאלימות לא מרפה. מי ינצח בסוף?

"אני בטוח שהכיוון החיובי. את תופעת הגזענות, עם כל הגועל שבדבר, יש גם באירופה, במקומות שעל הנייר הם הכי נאורים. חבל שבאותו סיפור עם בית"ר ירושלים הספוט היה כל כך גדול, ומנגד דברים חיוביים כמו גידול בכמות הקהל וירידה באלימות לא מקבלים מספיק ביטוי".

* איך אתה חי עם ביקורות באופן אישי?

"אני אף פעם לא מתקשר לעיתונאים. חשוב לי מאוד שהאנרגיה שלי תמוקד בלמידה ובהתקדמות ולא בכותרות שליליות כאלה ואחרות. בטח שלא להניע את אותו כתב או אותו פרשן שאמר דברים כאלה ואחרים. אסור לשכוח שבסופו של דבר לכל כתב יש את האינטרס שמנחה אותו. אין פה יושר מקצועי, זה לא קיים. גם לא תמיד יש לו את ההבנה הבסיסית באותו ענף שהוא כותב עליו, למרות שמבחינת אותם קוראים העיתון או הטור זה התנ"ך. צריך לקחת הכל בפרופורציה - העיתונות זה לא התנ"ך. בסך הכל אותה דעה של אותו אחד שכתב".

* אבל זה מעניין אותך?

"הכי חשוב שכל אחד יישאר נאמן לעצמו ויעשה הכל להתקדם מקצועית. כי בסופו של דבר ברגע שתביא תוצאות גם השונאים שלך לא יוכלו לפגוע בך, ואם תביא תוצאות רעות גם האוהבים שלך לא יוכלו להגן עליך. אם נצא מנקודת ההנחה הבסיסית הזאת תדע שכמאמן הכל תלוי בך בתוצאות שלך".

* אתה באופן אישי רואה את עצמך עוד שנים במקצוע?

"כל עוד אני יכול. החוכמה היא להתגבר על הקשיים גם כשאתה חשוף. כמאמן אתה הרבה פעמים לבד מול כולם. מול השחקנים, לבד מול האוהדים, ההנהלה והתקשורת, אבל מבחינתי כדורגל הוא חלום שהצלחתי לערבב עם המציאות".

* אם הבן שלך ירצה להיות כדורגלן תתמוך בו?

"אני תומך בכל דבר שיגרום לו להיות מאושר. אני לא מתכוון לדחוף אותו לכדורגל או לכל דבר אחר. שיבחר את התחביב או המקצוע שיעשה אותו מאושר. בינתיים לא נראה שזה הכיוון שלו".

היום שאחרי: חולם על הצעה מאירופה

היורו הקרוב צפוי להנחית בישראל מאות סוכנים וסקואטים שינסו לחפש את הדבר הבא בכדורגל העולמי. גם עבור לוזון, הופעה טובה עשויה לנפק לו כרטיס ביקור שיאפשר לו לעשות את הקפיצה לאימון באירופה.

"אני לא אשקר. אחת המטרות שלי, אחת השאיפות הברורות, זה לאמן באירופה, מבחינתי כמה שיותר מהר. אני יודע שזה קשה, אבל אני מקווה מאוד שהאליפות הזאת תגרום לכך שאחרי הטורניר אני אקבל הצעה לקבוצה באירופה, כי זאת בעצם השאיפה האמתית שלי".

* אתה מכוון למקומות שביקרת בהם, המדינות הגדולות באמת, או שקפריסין, רומניה, פולין זה משהו שיכול לעניין אותך?

"אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, אז אני לא רואה כל כך מהר מאמן ישראלי שמגיע לגרמניה, ואני לא רואה את הספרדים לוקחים מאמן ישראלי, לא משנה כמה מוכשר הוא יהיה. אין ספק שכרגע מאמן ישראלי, במידה שהוא מביא הצלחה, במידה שהוא מצליח להשיג את הקשרים הנכונים, יכול לאמן לדעתי באחת הליגות הבינוניות באירופה".

* ואם לא תקבל הצעה מחו"ל, תחזור לליגה הישראלית?

"במידה שלא תהיה הצעה מאירופה ותהיה קבוצה ישראלית שאני אחשוב שאוכל להצליח איתה, אני אקח את ההצעה".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988