הרוח בערבי הנחל: תכירו את נאמני הנחלים בישראל

כששואלים את אלכסנדר אייל, איש הוואדיות והנחלים של חיפה, מהי דרך החיים האקולוגית ביותר, הוא מספק תשובה שעשויה להפתיע רבים: "באופן אינטואיטיבי חושבים שמי שאוהב טבע חי במצפה רחוק בגליל, מוקף כולו בטבע. אבל זאת לא הדרך האקולוגית לחיות בה, היות שהיא מחייבת בניית תשתיות וסלילת כבישים ונסיעות לעיר למטרות עבודה, שמוסיפות זיהום. החיים בעיר הם הדרך הכי טובה לשמור על השטחים הפתוחים, אבל זה לא אומר שלמי שחי בעיר לא מגיע טבע שנחוץ לשלווה ולבריאות של בני האדם".

אייל, 35, איש קהילת חיפה של החברה להגנת הטבע, מסב את תשומת הלב לכניסה לנחל לוטם דרך שכונת דרך הים בחיפה. "זאת נקודה מעניינת", הוא אומר, "כי רואים מצד אחד את השכונה והבתים, אבל יש גם הצצה לים ולוואדי. כשנכנסים לתוך הוואדי שוכחים שכל-כך קרובים לעיר. אם פתאום יש אזעקה של מכונית נזכרים ש-500 מטרים מכאן יש רחוב סואן וראשי. מה שאנחנו מנסים לקדם הוא שאם יש לכם כמה שעות פנויות בשבת, ואין זמן לנסוע לבניאס או לדרום, אז יש מסלול טיול ליד הבית שאפשר לעשות בתוך זמן קצר, ועוד להספיק לארוחת הצהריים".

ומה תראו שם? "הטבע בוואדיות הוא טבע של חורש ים תיכוני שמאפיין את הכרמל וכולל עצי אלון ואלה. יש מגוון של בעלי חיים כמו חזירי הבר, שפני הסלע, תנים וגיריות. בחודשים נובמבר-דצמבר נרקיסים ממלאים את הוואדיות, שאותם מחליפות בהמשך הרקפות הדומיננטיות ואז פורחים הפרגים, הכלניות והנוריות. בסביבות העונה הזאת מתחילים לצמוח שיחי הלוטם, גם הסגולים וגם הלבנים, ויש הרבה פריחה וצבעים בנחלים. לאורך כל החורף יש גם בריכות קטנות של מים בנחלים כמו זיו, לוטם ועובדיה, ועוד מעט תתחיל עונת הפרפרים ונחל לוטם יהיה מלא בפרפרים מכל עבר. יש מעט מודעות לעושר הזה".

מי שגילה את העושר הזה שנמצא לו מתחת לאף, הוא רון מונהייט, 51, מהנדס חשמל במקצועו ותושב שכונת רמות ספיר בעיר, שהחל לפעול בנושא קיימות במתנ"ס של שכונתו, ולקח על עצמו את תפקיד נאמן נחל רמז-זיו הקרוי על-שם השכונות החיפאיות שבהן הוא עובר. "הנחל נמצא בתוך העיר וכשנכנסים לתוכו עוברים פאזה, כאילו נמצאים ביער, והכול במרחק שני מטר מהבית", הוא מספר. "אנחנו קבוצה של אנשים שבכל יום שבת האחרון של כל חודש עושים הליכה בנחל כדי ליהנות ממנו, וגם כדי לראות אם יש מפגעים כמו פריצות ביוב, ואם יש אנחנו מדווחים לעירייה. בגרעין הקשה אנחנו שלושה תושבים נאמנים, אבל לכל הליכה מצטרפים כמה עשרות".

בשנה שעברה הצטרפה אל מונהייט קהילת חיפה ואימצה את רעיון נאמני הנחלים. אייל החל לפעול ליישומו ברחבי העיר; הוא מארגן סיורים ללא תשלום בימי שבת ומזמין אליהם את התושבים, אוסף תושבים לרשימות תפוצה, מזמין אותם להיות נאמני נחלים, והפלא ופלא, הם מגיעים בהמוניהם. 1,600 תושבים "גילו" בשנה האחרונה את נחלי חיפה. בט"ו בשבט האחרון אורגן אירוע סיור והפנינג בכניסה לוואדי לוטם, ו-500 תושבים טיילו בנחל באותו יום. "נאלצנו לצופף חמישים איש בקבוצות שיוצאות בכל כמה דקות, הזעקנו מדריכים. היה יותר ביקוש ממה שציפינו. היה מישהו שאמר שהוא גר 14 שנה ברמת התשבי ליד הוואדי, ואף פעם לא ידע שיש שם שביל טיול; והוא לא היחיד".

גם שי איבצן, 51, נאמן נחל אחוזה, לא הכיר את הנחל שהיה תמיד ליד ביתו: "אני חיפאי מגיל 6 ולא ידעתי על הנחל שמתחיל בעצם ליד הבית שלי, בטרמפיאדה של פרויד. אנחנו משלבים את הנחל בפעילות של הקהילה הרפורמית בחיפה ויוצאים לטיולים בימי שישי או שבת. יש בנחל גם שני מעיינות וזה פשוט לא ייאמן שבאמצע העיר יש דבר כזה. בפעם הראשונה שהלכנו בנחל אספנו משהו כמו שמונה שקיות גדולות של זבל ועכשיו אחרי שאנשים מבקרים יותר בנחל ורואים אנחנו יוצאים עם רבע שקית אולי".

מתוך מאות המבקרים התגבשה לה קבוצה של כחמישים נאמני נחלים פעילים, שבמסגרת תפקידם מדווחים על פריצות ביוב או על פסולת בניין, פורצים את הדרך ומשמרים את התוואי, מנקים פסולת ומזמינים את חבריהם. "כשאנשים נמצאים בנחל", אומר אייל, "הם מבינים את המשמעות של הוואדיות כמטהר אוויר וכחוסם רעש, והם מתחילים להתאהב במקומות האלה. היו ואדיות שהיו מלוכלכים באופן קבוע, ועכשיו הם נקיים למדי באופן קבוע ונעים לטייל בהם בזכות הפעילות הזאת".

במשך שנים ניסו לדכא את הנחלים בערי ישראל, בנו עליהם מבנים במקרה הטוב או אזור תעשייה במקרה הרע, וזיהמו. התייחסו אליהם כאל מטרד שעלול להציף את שלוות העיר בימים הגשומים, וכך הם הפכו לחצר אחורית מוזנחת ופראית, אבל לרגע אחד הם לא הפסיקו להתקיים. כל זה עתיד להשתנות, והנחל שהיה חצר אחורית כבר הופך בכמה ערים בישראל לחדר אינטימי או לפחות לחצר פנימית קצת יותר מטופחת. מסתמן שהנחל ינצח במערכה המתישה, לא מעט הודות לקהילת נאמני הנחלים שפועלת ברחבי הארץ.

נאמן שרשם לעצמו כבר כמה הישגים הוא יובל דר, 20, נאמן נחל לוטם. דר חי במשך כל חייו בשכונת דרך הים הסמוכה לנחל, חלון חדרו משקיף עליו. "יש נוף מדהים ולא רגיל, בכל יום קצת אחרי החשיכה יש סימפוניה של תנים, זה תענוג. תמיד התעניינתי בנחל, ובשנה האחרונה התחלתי לקבל מיילים דרך סיעת הירוקים על הפעילות של החברה להגנת הטבע, ככה הגעתי לאלכסנדר אייל והפכתי לנאמן".

"הנחל הוא נוף ילדותי"

נאמני הנחלים בחיפה אינם פועלים בחלל ריק. הם מצטרפים לחברה טובה של נאמני נחלים ותיקים, שגילו כבר מזמן את מה שבחיפה מגלים בימים אלה. נאמני נחל אלכסנדר, למשל, הם קבוצה של תושבים, גמלאים ברובם, תושבי עמק חפר, שהתגבשו בשנת 2002 והפכו לפנים, לעיניים ולפה של הנחל המשתרע על-פני 16 קילומטרים וחוצה את העמק ואת יישוביו. אמנם זהו אינו נחל עירוני כמו אלה שנושקים לחיפה, אבל הוא הפך לטבע קהילתי כפי שהתבטא ציבור התושבים ביום שישי האחרון, כשיצא בהמוניו לצעדה השנתית בנחל.

עבור הנאמנים היה זה יום חג והם הקימו דוכן בתחילת המסלול, לבשו את החולצות הכתומות המזהות אותם וחילקו חיוכים והסברים לכל עבר. זאב אגלי, הרוח השובבה של הנאמנים, צלם חובב שבאמתחתו למעלה מ-15 אלף צילומים של הנחל בעמק חפר, מזמין את הילדים להתבונן בצילומים מהנחל ועל הדרך מרביץ בהם את חשיבות שמירת הסביבה, מחלק נקודות למי שיודע את התשובה הנכונה, מדביק אותם בהתלהבות מהצומח והחי. "נאמני נחל אלכסנדר משתדלים לסייע לכל הגופים שפועלים בנחל", מסביר הנאמן פרופ' עמרם אשל, גמלאי של אוניברסיטת תל אביב. "יש לנו תורנות בשבתות ואנחנו מסתובבים, רואים מה צריך לתקן, מגיעים למקומות שבהם מתרכז הקהל, כמו גשר הצבים או פארק איטליה, ומסבירים על הנחל".

"הנחל הוא נוף ילדותי", מתפייטת הנאמנה תגמולית חורש, תושבת כפר חיים, שגם פגישת המחזור האחרונה של בני כיתתה התקיימה על גדותיו. "הנחל שכן שלי ועובר ליד אדמות האבוקדו שלנו. בתור ילדים היינו שטים לאורך הנחל והיו גם כאלה ששחו בו לפני שהפך לתעלת ביוב".

נאמני הנחל פועלים בהתנדבות אך ידיהם מלאות בעבודה: "יש הרבה דברים שמרגיזים אותנו", אומרת חורש, "למשל, רשת הניקוז מגלחת את שני צדדי הנחל ולא מתחשבת בצורתו הטבעית. לאחרונה שתלו לאורך הנחל צמחיה מיובאת שבכלל לא מתאימה לו, כמו עצי צפצפה, הצלחנו קצת לשנות את זה והתחילו לשתול גם עצים ששייכים למקום".

"אנחנו קבוצה של שמונה נאמנים בגרעין הקשה, ובסך-הכול שלושים חברים בקבוצה", מספר הנאמן יוחנן אורון מכפר ידידה. "יצרנו עובדה קיימת של אנשים שהנחל חשוב להם, ואנחנו אומרים את האמת של הנחל, לא תלויים במשהו ומאמינים רק במה שהנחל אומר. הרבה פעמים זה גורם לאנטגוניזם מצד המערכות הרשמיות, אבל אנחנו מתעקשים לפעול לפי הצרכים של הנחל. בהתחלה היינו עצם בגרון שלא יכלו לסבול, אבל היום מתייחסים אלינו בצורה חיובית".

בין היתר פעלו הנאמנים להקמת תאי שירותים החיוניים לטובת קהל המבקרים: "זאת דוגמה למשהו בנאלי שלא היה כאן. אנחנו הרי יוצאים בשבת לנחל ושומעים מה הצרכים של המטיילים אז צעקנו גוואלד! אין שירותים. אמרו לנו שאין תקציב אבל לא ויתרנו והתבטאנו בצורה חריפה בנושא, אמרנו שזה לא אנחנו, זה הנחל שמדבר. אמרו שאם נמשיך ללחוץ לא יקשיבו לנו, אבל בסופו של דבר הציבו תאי שירותים".

"השיער האפור", מסביר אורון, הוא היתרון של נאמני נחל אלכסנדר: "יש לנו זמן להתנדב בנחל, אנחנו מנוסים בכל מיני מערכות והיינו בכל מיני מצבים, אז אנחנו לא קונים את כל הלוקשים שמוכרים לנו. אני חושב שהפעילות שלנו היא ההוכחה שגוף של תושבים שממוקד ושיש לו אמת יכול להשיג משהו וליצור לעצמו מספיק כוח בשביל להשפיע ולשמור על הטבע שלו".

הכתבה המלאה - במגזין G