עוד רחוקה הדרך

"שוויון בנטל" - ביטוי מכובס המסתיר את עוצמת האפליה

אם להאמין לקווי היסוד של הממשלה החדשה ולשורת ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בין הליכוד-ביתנו לבין השותפות הקואליציוניות יש עתיד, הבית היהודי והתנועה, ממשלת ישראל תפעל בטווח הזמן הקרוב ביותר ל"הגברת השוויון בנטל" - מילת הקוד המוסכמת לטיפול בעיוות שנוצר כתוצאה מהסדרי ההשתמטות ההמוניים של ציבור תלמידי הישיבות והאברכים.

מעבר להיותן של המילים הללו ביטוי מכובס, המסתיר תחת מעטפת ייצוגית כביכול את עוצמת האפליה, הניצול, העיוות החברתי וחוסר השוויון החברתי שנוצר בישראל עם השנים בסוגיית השירות בצבא, יש משהו מתעתע בביטוי הזה.

מה פירוש "הגברת השוויון בנטל"? שוויון פירושו "זהות, דמיון, אותו דבר, חפיפה, הקבלה, היעדר הבדלים, גדלים שווים". לשוויון אין גוונים. אין יותר שוויון ופחות שוויון. יש לו שני מצבים בדיוק: או שיש שוויון - או שאין שוויון. להיעדר שוויון קוראים אי-שוויון. יש לזה מילה נרדפת: אפליה.

לאפליה, להבדיל משוויון, יש גוונים רבים. יכולה להיות אפליה עמוקה, אפליה קיצונית או אפליה קלה. מעתה אמור: אחד מקווי היסוד של ממשלת ישראל הוא צמצום האפליה העמוקה בנוגע לנטל השירות בצה"ל, בין מגזרי החברה השונים. ניסוח כזה יהיה צעד חשוב, אם לא בצמצום האפליה עצמה, לפחות בהתייצבות כנה מול האמת הפשוטה.

המתווה המיועד ל"הגברת השוויון" מדבר על ביטול הפטור הגורף מגיוס שניתן לתלמידי הישיבות, תחילה על-ידי שר הביטחון באמצעות צו מטעמו, ולאחר מכן באמצעות חוק טל.

ב-1998 ביטל בג"ץ את הסדר הפטור שנעשה באמצעות שרי הביטחון לדורותיהם, וב-2012 ביטל את חוק טל; בשתי הפעמים נעשתה ההתערבות השיפוטית על בסיס פגיעה בלתי מידתית בערך השוויון, אף שערך זה איננו מעוגן במפורש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הכללתו של השוויון כערך חוקתי מפורש, לצד ערך חוקתי נוסף שנעדר מחוקי היסוד, הוא חופש הביטוי, עשויה להוות מטרה נאה בעבור שרת המשפטים הפעלתנית שנכנסה היום (ג') לכהונתה, ציפי לבני.

על אף ההתערבות השיפוטית בהסדרי הפטור לחרדים משירות צבאי, השוויון המיוחל עדיין לא הושג. מאז ביטול חוק טל לפני יותר משנה, עמדה שאלת השירות הצבאי של תלמידי הישיבות במרכז השיח הפוליטי - עוד מאז נכנסה קדימה של שאול מופז כשותפה קואליציונית בממשלה הקודמת, ובוודאי בתקופת מערכת הבחירות והמשא-ומתן הקואליציוני הנוכחי. ואולם גם המתווה מרחיק הלכת ביותר מבין אלה שגובשו במערכת הפוליטית, של מפלגת "יש עתיד", איננו מבשר עדיין על סנונית השוויון המתקרבת במעוף.

במקרה הטוב, יחויבו מרבית תלמידי הישיבות להתגייס בעוד כ-5 שנים, בתום מהלך הדרגתי להכנת קליטתם על-ידי רשויות צה"ל, ובעיקר להכשרת הלבבות בשני צדי המחנה.

אלה הם מהלכים בכיוון הנכון, והם כולם חלק ממהלך חברתי רחב יותר, שעיקרו הרחבת לימודי הליבה, קירוב החרדים לשוק העבודה וצמצום הסתמכותם על קצבאות המדינה. אבל שוויון בנטל? עוד רחוקה הדרך.