דרוש: שינוי תפיסה עמוק

זו לא מכבי שנכנעה ללא תנאי לריאל. זו הקונספציה שקרסה ■ מה הלאה? אפשר להמשיך להתגלגל עוד שנים עם הניהול השפוי, שהביא פיינל-פור 1 בלבד ב-5 שנים

מכבי הובסה. כן, זו המילה. אין כנראה אף מועדון שחזר בטופ-16 כמו שמכבי חזרה, אבל גם מעטים הם אלו שירדו על ארבע, נכנעו, התכופפו מול יריב כל כך עדיף בסדרת הצלבה כמו שמכבי הקפידה לעשות בששת הימים האחרונים. 16 סדרות הצלבה בלבד נערכו בפורמט הנוכחי של הטוב מחמישה משחקים, ורק שתיים הסתיימו על האפס. ראשי מכבי ציינו כי הקבוצה נכנסה להיסטוריה עם הקאמבק המרשים של הטופ-16. כעת מכבי נכנסה למועדון אקסקלוסיבי עוד יותר, ביחד עם עוד שתי קבוצות בלבד שחוטפות סוויפ בהצלבה (השתיים האחרות הן קאזאן ופרטיזן).

הקאמבק של מכבי בשלב השני של העונה, שהיה קאמבק שעיקרו ניצול הזדמנויות וניצול יריבות בשקיעה, גרם ליותר מדי אנשים להתעוור ולחשוב שאפשר עם הקבוצה הזאת ללכת אפילו יותר גבוה. הוא כמעט הצליח לשכנע אפילו את אנשי מכבי עצמם שאפשר להתרשל כל כך בקיץ, להמשיך להתרשל גם בהמשך כשנפתח חלון הזדמנויות לתקן (פלאניניץ'???), כי בסוף בלאט כבר איכשהו יארגן משהו.

יחסי הכוחות היו ברורים דקות אחרי שהתחילה הסדרה. מתוך 120 דקות ששוחקו בסדרה הזאת, מכבי פיגרה ב-103 דקות. כמעט 40% מהזמן הכולל ששוחק (44 דקות בסך הכל) היא היתה בפיגור דו-ספרתי. היא היתה במרדף מייאש נגד קבוצה עדיפה/עמוקה/מוכשרת/מאומנת ממנה, ולמעט הבלחות קלות פה ושם, גם כשהפיגור היה קלוש יחסית - זה נראה חסר סיכוי. ההתפוצצות של ריאל תמיד הגיעה, וחשפה את אחת הקבוצות הכי אפורות והבלתי מוכשרות שנבנו כאן. זו היתה התעללות מנטאלית בלתי פוסקת. בכל פעם שמכבי הצליחה לייצר מיני-ריצה (הריצה הכי גדולה שמכבי ייצרה במהלך הסדרה היתה 0-7), ריאל עשתה קווץ' קטן של 3-4 דקות ונעלמה שוב אל מעבר למרחק נגיעה. הדוגמה הטובה ביותר היתה אתמול (ג') במשחק מספר 3: רגע החסד היחיד בסדרה שבו מכבי, במאמצים על-אנושיים, עלתה ליתרון מינימליסטי עמוק בתוך המשחק (38-42), באמצע הרבע השלישי, וכל זה נעלם תוך חמש דקות כשריאל לחצה קצת על הגז, טסה ל-2-14 והחזירה שוב את מכבי לעמדת הרודפת הבלתי אפשרית.

מכבי הפסידה 10 מ-12 הרבעים ששוחקו בסדרה הזאת. ולמעשה לא הצליחה לעמוד מול שום הרכב שהעמידה ריאל. הפעם הזאת היא קרסה גם מחוץ למגרש. בלאט שידע שתהיה לו בעיה להתמודד במידה ולא יעצור את השלשות ואת ריבאונד ההתקפה של ריאל, קיבל דווקא משם את המכות הכואבות ביותר - ריאל לקחה בסדרה 45 ריבאונד התקפה (יותר מהממוצע הגבוה גם ככה שלה). כל התקפה חמישית בערך היא קיבלה עוד הזדמנות. שלשות? גם כאן נכשל בלאט כישלון חרוץ להעמיד את השחקנים שלו, עם ברד של 34 שלשות (מכבי החזירה רק 16 שלשות) שהיו הכלי המנטאלי הקטלני ביותר שהרס את מכבי.

אם בשתי הנקודות הקריטיות ביותר להכרעת הסדרה בלאט לא הצליח להעמיד את השחקנים שלו, אי אפשר להגיד שהוא הגיע לסדרה יותר ממה שדווין סמית הגיע אליה.

***

הסדרה הזאת מתה. גם מבחינה תקשורתית מכבי מקפידה לציין כבר מאתמול שהסדרה נגד ריאל נגמרה. יש עוד משימות העונה וכו' וכו'. אבל לסדרה הזאת אסור למות. הסדרה הזאת, ותוצאותיה, יכולה להיות ההזדמנות הטובה ביותר של מכבי לאחוז במציאות כפי שהיא באמת. לאור יחסי הכוחות העגומים, דווקא 3-0, כואב ככל שיהיה, הוא מה שמכבי צריכה כדי לקדם שינוי תפיסה עמוק. המועדון הזה צריך להבין מה הוא רוצה מעצמו. אם המטרה בכל עונה היא למכור לאוהדים חלומות, אבל עמוק בלב לדעת שרק נס יביא פיינל-פור זה בסדר. מכבי תוכל להמשיך להתגלגל ככה עוד שנים. האוהדים הרי ימשיכו לבוא להיכל ולשלם מה שיידרשו מהם (אתמול שעה לפני המשחק נמכרו בקופות כרטיסים ב-750 שקל ליחידה). מכבי תוכל להמשיך ולאבד שחקנים מובילים לקבוצות עשירות ולהתפלל שפעם בכמה עונות תצליח לגנוב שחקן שאף אחד עוד לא שם עליו את היד. היא תוכל להמשיך לבנות קבוצה עם שחקנים בינוניים לרוחב ולהבין בדיעבד שמשחקים גדולים מנצחים שחקנים גדולים. להמשיך להחזיק שחקנים ישראלים כישרוניים על הספסל אבל בלי שום אג'נדה ארוכת טווח איך לקדם אותם, בגלל הפחד התמידי להפסיד את התואר הבא, את המשחק הבא, את הרבע הבא.

בפועל הקונספציה הזאת הביאה את מכבי לפיינל-פור אחד בלבד בחמש העונות האחרונות. לא סיפור הצלחה גדול.

האם זהו הזמן לשבור את מודל הברייק-איבן שמכבי הולכת איתו באש ובמים, למרות שאירופה כבר מזמן במקום אחר? בימים אלו מנהלת מכבי מו"מ מתקדם עם שני אנשי עסקים שירכשו אחוזים מהבעלות. אפשר לחשוב שהישועה אוטוטו מגיעה. אבל לאורך שנים התברר שהמודל הזה בעיקר נועד לשמש גיבוי למקרה שצריך לבצע תיקונים. מכבי מעולם לא שפכה כסף ענק במודע בתחילת עונה. ובכל מקרה, מודלים של קבוצות שבנויות על מספר בעלים, שלכל אחד מערכת ציפיות אחרת ויכולת שונה להוציא כסף - כבר הוכח שלאורך זמן הוא לא בהכרח המודל הנכון לקבוצת ספורט שרוצה להתמודד על תארים.

גם אירופה כמובן לא תעמוד בקיץ הקרוב מלכת בזמן שמכבי תתלבט מה היא רוצה מעצמה. שלוש קבוצות רוסיות יהיו בעונה הבאה ביורוליג: אל צסק"א וחימקי תצטרף קובאן, שמן הסתם תהיה המקום החדש ששואב אליו את מאגר השחקנים המסתובבים ביבשת, מאגר מדולדל גם ככה. ריאל וברצלונה ימשיכו לדאוג לרפד את עצמן בשחקנים טובים ויקרים. פנאתינייקוס ואולימפיאקוס ידאגו לעצמן, ודאי שלפחות טורקית או שתיים שוב ישתגעו. ומכבי? האם תמתח את עצמה ואת מקורותיה החדשים אל עבר נגיעה בשחקני העל של היבשת, או שמא שוב תיהנה מהשאריות שיבטיחו לאוהדים שלה במקרה הטוב אפשרות להשתתף בטופ-8?

***

מה הלאה? ברמת השחקנים פחות חשוב מי יישאר ומי יילך. מלבד דווין סמית ושון ג'יימס גם ככה אין שחקנים שבשבילם שווה להשתגע. את סוגיית ליאור אליהו צריך לפתור. אף אחד במכבי לא מתכוון שהשחקן הכי יקר בסגל יהפוך למתלה מגבות במשחקי יורוליג. אבל לכולם גם ברור שאליהו ובלאט זה סיפור שלא בטוח יכול לעבוד. לכן קודם כל זו שאלת המאמן.

לבלאט יש חוזה לעוד עונה אמנם. אבל הוא איבד בסדרה הזאת לא מעט נקודות על יכולת הקסם שלו לייצר יש מאין וגם על כך שלא הצליח להעמיד את הקבוצה הזאת כמתחרה ראויה. עכשיו גם יחזרו אחורה לבדוק מי בדיוק בנה מה ומי אחראי לחלק כזה או אחר בפאזל שקרס, והאידיליה המדומיינת בין ההנהלה למאמן שליוותה את הקאמבק בטופ-16 תיעלם לה.

בתוך כל זה הזה יתחיל בחודשיים הקרובים מסע מורכב שלא ברור איך יוצאים ממנו. מצד אחד שינויים בהנהלה ואולי אופציה כספית חדשה שתיפתח לבנות קבוצה יקרה ומשוכללת יותר, או לפחות לבחון קונספציה חדשה ומרעננת בהרכבת הסגל. מצד שני, איך יתחילו לבנות קבוצה משוכללת יותר? מי המאמן שעושים איתו את זה? בלאט ירצה מן הסתם למשוך כמה שיותר את הזמן כדי לנסות ולראות אם אופציות חדשות נפתחות לו לעונה הבאה (NBA?). איך מבצעים כבר עכשיו מהלכים על שחקנים, כשהמאמן עצמו לא סגור אם הוא רוצה להישאר?

צרו איתנו קשר *5988