ניתוח "גלובס": עכשיו הממשלה קובעת - לא עופר עיני

1.

מוצאי שבת, 22:30, ההסתדרות מודיעה כי יו"ר הארגון עופר עיני פנה בבהילות לראש הממשלה בנימין נתניהו בקריאה "להימנע מקבלת החלטה היסטורית, קשה והרסנית". ההודעה הזו, אולי יותר מכל, מספרת את הסיפור האמיתי, שהמשמעות שלו הרבה יותר מרחיקת לכת מהסכם תעופה כזה או אחר.

מי שמכיר את ההסתדרות יודע שערב שביתה גדולה, עיני מעשן בשרשרת ומחכה לטלפונים, שלא מפסיקים לצלצל. הוא רגיל שפונים אליו בבהילות כדי למנוע את השביתה, והנה פתאום הגלגל מתהפך. הוא גם מכריז על שביתה וגם מבקש שימנעו אותה. לא רק שהיא לא נמנעת, הממשלה אישרה את ההסכם בנוסח המקורי למרות שבהסתדרות קיוו שייכנס סייג כזה או אחר בדבר מו"מ.

השרים הצביעו בעד ברוב קולות, אף שבמשך כל הבוקר דאגו בהסתדרות ובוועדי העובדים לפזר רמזים בדבר שביתה כללית בנתב"ג, ברכבות ובנמלי הים - למרות שכלל לא הוכרז סכסוך עבודה בעניין ושביתה כזו תהיה בלתי חוקית כל זמן שתימשך מעל כמה שעות בודדות של סולידריות.

יש ממשלה חדשה בישראל, "עם סכין בין השיניים", כמו ששר הכלכלה, נפתלי בנט, אוהב להגיד. זה המסר שהעביר היום ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לעיני, והמסר הזה נקלט היטב. זה לא שמים פתוחים, זה קודם כל תקציב המדינה. עיני מתבקש להביא לפחות 2 מיליארד שקל מכיסם של עובדי המגזר הציבורי כדי לצמצם את הגירעון, ובהמשך הדרך נכונים לו אתגרים נוספים בדמות הסרת מכסים ושינויים מבניים. אנחנו מוכנים לדיאלוג, אומרים לו היום בממשלה, אבל אנחנו נקבע את הכללים. עיני, שבשנת 2009 היה האדריכל של ממשלת נתניהו-ברק ושל עסקת החבילה במשק, חטף היום סטירה קטנה על הלחי. אם להשתמש במונחים מעולם התעופה, מכה בכנף.

‏2.

עיני עסוק ביממה האחרונה בהערכת מצב שוטפת. האגו דורש תגובה קשה, הפגנת כוח אפילו תוך כדי שחרור הרסן לוועדים בנמלים וברכבת. הראש, לעומת זאת, דורש איפוק. עיני יודע ששביתה רחבה בעניין הזה תשחק דווקא לידיה של הממשלה, במיוחד כשהציבור נוטה להאמין ששמיים פתוחים רק יעשו טוב לצרכן. מבחינות רבות זה קרב אבוד במהות, ומוטב לו להיאחז בחבל הקצר שהושט לו בדמות "דיאלוג" או "התאמות קלות" בנושא הוצאות הביטחון של החברות הישראליות.

לכן הוא הורה על שביתת סולידריות בנתב"ג, כזו שתימשך כמה שעות ספורות ביום ג' הקרוב. יותר משביתת סולידריות מוגבלת, לפחות במסגרת החוק, הוא לא יכול לעשות ממילא. ייתכן כי בשיקול קר, עיני יעדיף לרכז מאמץ סביב הגזירות והקיצוצים בתקציב המדינה, שם הציבור יהיה אתו, לפחות חלקו. במגרש הזה הוא יוכל אפילו להקשיח עמדות, וכשהוא ישבות בעניין התקציב הוא גם "יחזיר" בעצם על הסטירה שקיבל היום. קוראים לזה נסיגה לצורך התקפה. השאלה היא האם הראש יגבר על האגו, והאם נתניהו יטרח לחתור לפשרה למרות שעיני נמצא בעמדת נחיתות במושגים של כושר מיקוח.

‏3.

יש משהו סימבולי מאוד בנסיעה של נתניהו בשבוע שעבר להלווייתה של מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר. נתניהו נסע לשם לא רק כראש מדינה, אלא גם ואולי אפילו יותר כ"גרופי". אם זה היה תלוי בה, באשת הברזל, ענף התעופה בישראל יכול היה להימחק רק בשביל שריקי כהן מחדרה תחסוך 30 דולר על טיסה לחו"ל.

נתניהו חושב כמו תאצ'ר, מעריץ את תאצ'ר, אבל עד היום אמרו עליו שהוא רק היה רוצה להיות תאצ'ר. הרי כראש ממשלה, להבדיל מהתנהלותו כשר אוצר בדיוק לפני עשור, הוא נתפס בעיקר כמי שרוצה לשרוד. עד כדי כך שהוא מוכן היה למנות את שלי יחימוביץ' לראשות האוצר, כדי שהצמד בנט ולפיד לא יאיימו על עתידו הפוליטי ויזעזעו את הברית הקדושה עם החרדים. היום, עם אישור הסכם שמיים פתוחים, נתניהו מסמן: אני תאצ'ריסט, ואני גאה בזה.

‏4.

בימים הקרובים תדון הממשלה והכנסת על הגברת התחרות בענפים שונים במשק. בין היתר ידונו על הפחתת המכסים על בירות מיובאות ועל טונה בשימורים. בענף המזון מועסקים הרבה יותר עובדים שעשויים להיפגע מהפחתת מכסים, ומעניין יהיה לראות האם התקשורת תעניק לסיפור הזה הד כמו במקרה של חברות התעופה.

ניחוש שלנו: אין סיכוי.