הדרמה שמאחורי ההעלאה הצפויה של גיל הפרישה לנשים

בדיונים לקראת חוק ההסדרים לשנת 2013, המתגבש בימים אלה על-ידי הכנסת הנבחרת והממשלה החדשה, הועלתה אל פני השטח סוגיה חדשה-ישנה - העלאת גיל הפרישה לנשים.

תוחלת החיים במדינת ישראל היא בין הגבוהות בקרב המדינות המפותחות, ועומדת על קרוב לגיל 80 לגבר ו-83 לאשה (על-פי נתוני ה-OECD בשנת 2011).

מנסחי החוק הציעו להעלות את גיל הפרישה לנשים, העומד כיום על 62, לגיל 67. הצעה זו נובעת מהתארכות תוחלת החיים בעולם המערבי בכלל, ובישראל בפרט, והרצון לאפשר לגמלאים חיסכון פנסיוני משמעותי, נשים וגברים כאחד, על-ידי המשך התשלומים לחסכון הפנסיוני עקב המשך העסקתם.

כמובן שבנוסף על נימוקים אלטרואיסטיים אלו, עומדים לנגד שומרי הקופה הציבורית שיקולים נוספים, כגון: הקטנת החבות לפנסיית זקנה של הביטוח הלאומי, הקטנת החבות לפנסיה תקציבית, הגדלה אפשרית של מעגלי העבודה ומשלמי המסים, ועוד.

התפתחות נוספת, שאירעה באחרונה, מאירה זווית נוספת ומעניינת על סוגיה זו. בפני בית הדין הארצי לעבודה, שבראשות הנשיאה נילי ארד, נידון עניינה של עובדת אחת האוניברסיטאות, אשר אולצה לפרוש מעבודתה בהגיעה לגיל 67. בית הדין נדרש להכריע בין חוק הפרישה, הקובע את גיל 67 כגיל חובה לפרישה, לבין טענת התובעת, כי פרישה בגיל ביולוגי כפוי מהווה אפליה אסורה מטעמי גיל.

מבלי להתעמק בהכרעת בית הדין, שנפסקה לטובת העובדת, הרי אנו מבחינים במציאות מוכרת לרבים מקרב אלו שעוסקים בתחום: נשים (וגם גברים) שהגיעו לגיל הפרישה, אולם עדיין חשים, כי כוחם וניסיונם הרב מאפשרים להם להמשיך ולתרום לארגונים שבהם פעלו.

דיונים על העלאת גיל הפרישה מתקיימים בישראל זה כעשור. בשנת 2004 הועלה בהדרגה גיל הפרישה על-ידי שינוי מתאים בחוק - לנשים מ-60 ל-62, ואילו לגברים מגיל 65 ל-67.

בשנים שחלפו מאז התקיימו דיונים נוספים בסוגיה זו, על רקע תוחלת החיים הארוכה של נשים ביחס לזו של הגברים. בשנת 2011 גיל הפרישה לנשים הועלה ל-64, בתיקון נוסף שבוצע בחוק הפרישה. אולם זה הוקפא על-ידי ועדת הרווחה של הכנסת על גיל 62, עד לדיון נוסף שאמור להתקיים בשנת 2017. חוק ההסדרים של שנת 2013 העלה מחדש כאמור את הנושא לדיון.

שינוי דרמטי בשיעור התחלופה

בקרב מומחים לשוק העבודה חלוקות הדעות, האם העלאת גיל הפרישה תתרום לתעסוקת נשים או שמא תפגע בה. ננסה להאיר זווית נוספת של סוגיה זו - ההבדלים בחיסכון הפנסיוני הנובעים מהבדלים בגיל הפרישה.

בכדי להמחיש את הסוגיה ניקח לדוגמה שני עובדים צעירים, אישה וגבר, בעלי נתונים זהים, המפקידים תשלומים לקרן פנסיה (ראו טבלה).

תחת אותן הנחות, תוך שינוי בגיל הפרישה, נקבל, כי בגיל 64 הקצבה לאותה חוסכת צפויה לגדול ל-5,200 שקל (יחס תחלופה ברוטו של 62%); ואילו בהארכת גיל הפרישה ל-67 הקצבה צפויה לגדול ל-6,500 שקל (יחס תחלופה של 76% - גבוה אף מזה של גבר בשל עלויות ביטוח נמוכות לאורך הנשים).

נרחיב מעט על שיעור התחלופה שהוזכר. זהו אחד המושגים הבסיסיים והחשובים בחיסכון הפנסיוני. שיעור התחלופה משקף את היחס בין גובה השכר שהשתכר/ה העובד/ת טרם פרישתו/ה לבין גובה הפנסיה לה זכאי/ת לאחר הפרישה. השיעור שהוזכר הוא שיעור תחלופה ברוטו, דהיינו: היחס בין שיעורי הכנסה אלו לפני ניכוי מס.

בעת כתיבת שורות אלו נודע, כי שר האוצר החליט לא להעלות את גיל הפרישה במסגרת חוק ההסדרים הנוכחי, אלא להעבירו לדיון במסגרת החקיקה הרגילה. אנו מקווים כי תרמנו היבט נוסף לסוגיה חשובה זו.

* הכותב הוא מנהל המטה המקצועי במבטח סימון מקבוצת הביטוח מגדל. אין לראות בסקירה זו ובאמור בה ייעוץ פיננסי ו/או פנסיוני כהגדרתם בחוק. בכל מקרה, בטרם קבלת החלטה יש להיוועץ בבעל הרישיון המתאים

globes@mvs.co.il

 מתחילים דומה