"הזרים מסתכלים עלינו כמשק ומטבע חזק וכלכלה יציבה"

גם היום נרשמות ירידות חדות למדי, בשיעור של עד 0.5%, במחירי אגרות החוב הממשלתיות השקליות. עם זאת, בהסתכלות ארוכת טווח מדד אג"ח כללי ממשלתי, המדד הממוצע של אגרות החוב של מדינת ישראל, הכפיל עצמו במשך 10 השנים האחרונות, כלומר הניב תשואה של כ-100% שהם כ-7% בשנה (ריבית דריבית).

בתחילת שנת 2012 העריכו רוב האנליסטים מתחום המאקרו כי לאג"חים של מדינת ישראל לא נשאר כבר מה להעניק וכי קצב התשואה השנתית של מדד האג"ח הממשלתי לא יכול להמשיך להתנהג באותה הצורה כפי שהיה בשנים האחרונות. בסופו של דבר הניב מדד זה ב-2012 תשואה של 8% וכאשר שוב ניצבו האנליסטים מתחום המאקרו מול הצורך להעריך לאן מועדות פני מדד זה הם נצמדו להערכות כי ב-2013 לא יהיה למדד זה יותר מלהציע ועדיף להשקיע באפיקים בעלי פוטנציאל תשואה גבוה יותר כגון אג"ח קונצרני ומניות.

לאור הערכות אלה משקיעים מוסדיים רבים בחרו להעביר השקעות מאג"ח מדינה לפיקדונות בבנקים המניבים 1.5%-2% ריבית לשנה כאשר עודף הסיכוי בפוטנציאל הגלום בהשקעות באגח מדינה לא שווה את הסיכון שהוא טומן בחובו לאחר עליות כה חדות במחיריהן של האגחים בתקופה האחרונה.

ואכן, בחודש ינואר התממש מדד אג"ח המדינה בכ-1% והיה נראה כי תור הזהב שלו נגמר. אך מחודש פברואר ועד סוף אפריל עלה המדד בכ-2.5%, כאשר בסיכום מתחילת השנה הניב כ-1.5%, שהיא בערך התשואה השנתית של פיקדון בבנק. רק בחודש אפריל עלה המדד כ-1.7%, כשהאג"ח לטווחי פדיון ארוכים עולות בכ-3%.

בשבוע המסחר האחרון המגמה השתנתה ושוב נשאלת השאלה לאן מועדות פניו של מדד זה, אך לפני כן צריך להבין מהם הגורמים שהביאו לעליות המרשימות של מדד זה האמור להיות מדד סולידי ביותר.

צחי ליבוביץ' מנהל השקעות ראשי באימפקט מקבוצת בנק אגוד, מציין מספר סיבות עיקריות:

1. הורדות ריבית בנק ישראל.

2. נתוני מאקרו מרשימים של המשק הישראלי, בזמן שבשאר העולם משבר, שמיצבו את מדינת ישראל ככלכלה חזקה.

3. עלייה בדירוג האשראי של מדינת ישראל אל מול ירידות דירוג כמעט בכל המדינות המערביות בעולם.

4. ריבית יחסית גבוהה מול ריביות אפסיות באירופה וארה"ב.

5. ירידה בשנים האחרונות בהיקף ההנפקות המקומיות של משרד האוצר עקב עודף מאזני (עד 2013), חלק מהירידה נבע גם מעלייה בגיוסים בחו"ל.

מנגד, הגורמים המאיימים על המשך העליות:

1. גירעון, פריצה תקציבית שיובילו להורדות דירוג.

2. עליית תשואות באג"ח ממשלתי ארוכות בארה"ב.

3. החמרה במצב הביטחוני.

יש להבדיל, אומר ליבוביץ', בין הסתכלות משקיעים מקומיים לזרים בנושא אג"ח ממשלת ישראל. למשקיעים מקומיים התשואות נראות נמוכות מאוד ולראייה אג"ח צמוד מדד ל-5 שנים נותן אפס + מדד. המשמעות היא שהמשקיעים המקומיים מקבלים אך ורק הצמדה למדד בתקופה זו.

המשקיעים הזרים מסתכלים על המשק הישראלי במובנים של משק עם מטבע חזק וכלכלה יציבה (התקציב שהולך לעבור הוא אמנם רע לאזרחים אבל טוב למי שמשקיע מבחוץ כיוון שההסתכלות של הזרים באה מנקודת התייחסות מול ארה"ב וגרמניה שם התשואות באגחים ל-10 שנים הם 1.8% ו-1.3% בהתאמה כאשר בישראל היא עומדת על 3.6% וזה פער משמעותי בהשוואה אליהן. מדובר בתשואה גבוהה יחסית ומרווח מרשים שמהווה אטרקציה למשקיעים רבים ברחבי העולם).

המשמעת התקציבית שתפגין הממשלה תאותת למשקיעים בעולם על כך שהמשק הישראלי ראוי להשקיע בו זהו משק אשר לממשלה קל באופן יחסי להתמודד מול הגרעון בכך שהוא אינו דומה לשווקים באירופה לדוגמה שם המדינות קורסות כיוון שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להשית עליהן תכניות צנע בגלל התנגדות גורפת של הארגונים והאזרחים. קרי, גם הפרסומים מהימים האחרונים לפיהם יש בכוונת הממשלה להטיל מס על זרים בהשקעותיהם באגח מדינה לא תרחיק אותם כיוון שהפער בין התשואות באגחים של ממשלת ישראל בהשוואה לממשלות ארה"ב ואירופה יוותר גבוה גם לאחר הטלת מס כזה.

בשורה התחתונה, להערכת ליבוביץ' תור הזהב של האגחים עדיין לא אמר את מילתו האחרונה.