אלון ארניה: "יצוא הפורמטים הוא כרגע יותר הייפ מכסף"

פיילוטים של סדרות הפיקה רשת CBS האמריקאית השנה, מתוכם בחרה שלוש סדרות לשידור. רק אחת מהן תעלה בעונת הסתיו הקרובה במשבצת היוקרתית של יום שני ב-22:00, מיד אחרי סדרות להיט קומיות כמו "שני גברים וחצי". "בני ערובה", פורמט ישראלי שמיועד לשידור בערוץ 10, הוא זה שזכה בכבוד.

בניגוד לסדרות ישראליות שנמכרו לארה"ב, כמו "חטופים" ו"בטיפול", לראשונה תעלה הגרסה האמריקאית לשידור, עוד לפני שאנחנו נראה אותה בעברית.

במידה רבה סיפורה של "בני ערובה" הוא סיפור סינדרלה. את תפקיד הפיה הטובה במקרה הזה, ממלא אלון ארניה, ישראלי תושב לוס אנג'לס שמצא את התסריט הזה במשרדי ערוץ 10, רגע לפני ששקלו לגנוז אותו.

"כששמעתי במשפט את סיפור העלילה, לא יכולתי להתאפק וקפצתי מהכיסא שלי", מספר ארניה בראיון מלוס אנג'לס. "זה נשמע כמו רעיון מאוד אמריקאי. אולי מבחינת הז'אנר הוא הכי דומה ל'חטופים', אבל עדיין שונה ממה שנעשה בישראל. בערוץ עצמו לא ידעו שזה יופק ב-100%, היה חשש מחומרים כאלה, ובצדק. אבל לי היה ברור שזה יכול להיות דבר מדהים".

מאז שהחלה ההצלחה הבינלאומית של הפורמטים הישראליים, תפסו את העין שמות מוכרים בתעשייה שהובילו את התוכן המקומי אל מעבר לגבולות. שמו של ארניה, פחות מוכר, אולם בינתיים אחוזי ההצלחה שלו די גבוהים. פרט לסדרה הישראלית ב-CBS, ארניה הצליח לפתח ולמכור העונה גם סדרה ל-ABC, ששמה "ביטרייל" (בגידה). למעשה, עד עכשיו הצליח התל-אביבי האנונימי ללוות ארבע סדרות משלב התסריט עד לשלב הפיילוט, לפחות באחת מרשתות השידור האמריקאיות, הנטוורקס. בהן גם "תמרות עשן", של חברת הכבלים הוט. כך, ארניה הולך ומבסס אט אט את מעמדו כאחד מאנשי המפתח בשוק היצוא הישראלי לארצות-הברית.

מעבר מקולנוע לטלוויזיה

היום (ה') תוקרן "הוסטג'ס" (הגרסה האמריקאית של "בני ערובה"), בפעם הראשונה בפני קהל באי אירוע ה"אפ פרונט" המתקיים בלוס אנג'לס, מה שהופך את ארניה לנרגש במיוחד. בסדרה, העוסקת במנתחת שמשפחתה נחטפת ערב לפני שהיא אמורה לנתח את נשיא ארה"ב, מככבים טוני קולט ודילן מקדרמוט. את הגרסה הישראלית, שמובילים איילת זורר, מיכה סלקטר ויאיר לוטן, נראה כנראה רק בחורף. יחד עם התסריטאים של הסדרה, עמרי גבעון ורותם שמיר, שזו הסדרה הראשונה שכתבו אי-פעם, פיתח ארניה וכתב את הגרסה האמריקאית שתופק על-ידי ג'רי ברוקהיימר, ג'פרי נחמנוף וענקית התוכן האחים וורנר.

ארניה נולד וגדל בתל-אביב לפני 42 שנה. אביו היה פרופ' למנהל עסקים, שבכל קיץ היה נוהג לטוס וללמד בארה"ב. בזמן שהאב היה מרצה, בנו היה מתיישב ליד הטלוויזיה עם ערימת ממתקים ומשלים את כל פרקי הסדרות שהועברו בשידור חוזר. כך, נחשף לראשונה לעושר הטלוויזיוני הגדול שהיה מעבר לים, כשלנו היה רק את ערוץ 1. "הייתי חוזר שמן בסוף כל קיץ לארץ", הוא אומר בחיוך.

ועדיין, ארניה נמשך בבגרותו דווקא לקולנוע. "למדתי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב ובאמצע שנות ה-90', נסעתי ללוס אנג'לס. אף אחד לא חשב אז שיהיה אפשר לעבד פורמטים ישראליים לשוק המקומי. ב-20 השנים האחרונות עסקתי בתסריטאות, עבדתי בחברות הפקה ובפיתוח של סרטים כמו 'פרקליטו של השטן' והכיוון היה קולנוע", הוא מספר.

זו הייתה התוכנית עד שקיבל מלגה באוניברסיטת NYU, ופנה לעשות תואר שני בתסריטאות. "הייתי במחלקה קטנה של מסלול של תסריטאות, מחזאות וכתיבת טלוויזיה. היה שם צוות אדיר של כותבים. שם עברתי לטלוויזיה. אחרים מהמחלקה עבדו ב'חוק וסדר' ו'סיינפלד' וכבר אז היה ברור שהכתיבה הדרמטית הכי טובה שיש היום תעבור מהקולנוע לטלוויזיה".

בשלב הזה השתקע ארניה לחלוטין בארצות-הברית ועדיין לא ראה את הקשר הברור עם מוצאו הישראלי. "פגשתי את הסוכן רוב גולנברג, שלקח אותי כקליינט שלו וחיפש דרך למכור אותי ככותב לשוק האמריקאי. הוא זה שדחף ללכת להביא פורמט מישראל".

- נראה שזה משהו שאמור היה להיות טבעי עבורך.

"אבל לא רציתי להיכנס לזה. חשבתי שיותר מדי אנשים עושים את זה. אבל רוב העלה נקודה חשובה ואמר שהרבה מהאנשים שמתעסקים בתחום יכולים להזיז חומרים ממקום למקום, להפיץ ולמכור, אבל הם לא אנשי דרמה, וזה יכול להיות רעיון אדיר שמי שיביא את הדברים, גם יבין בדרמה ובכתיבה ובפיתוח".

שותפים לפיתוח, לליהוק ולהפקה

הניסיון הראשון היה בשנת 2010, עם סדרה אחרת של ערוץ 10, "האמת העירומה". "חודשיים אחרי שהסדרה הגיעה אלינו, מכרנו אותה לליונסגייט (חברת ההפקה של "מד מן", ל"א), למפיק של 'דקסטר' ול-HBO. זו הייתה חבילה חלומית. אבל אז יצאה 'דה קילינג' הסקנדינבית והעלילות של שתי הסדרות היו די מקבילות. אבל זה התחיל רעיון מאוד גדול, שאנחנו יכולים למכור דרמות ממקומות שונים בעולם. ההחלטה הייתה שאם נכנסים למשחק הזה, אנחנו הולכים לאירופה ומעבר לה ולכל טריטוריה שיש בה דרמה טובה. החלטה שנייה הייתה להתחיל לפתח על הנייר".

שיתוף הפעולה הזה הביא את ארניה ואת מי שעכשיו הוא כבר שותפו לחברה גולנברג, לשוב לערוץ 10. "התחלתי לעבוד עם המפיק של 'בני ערובה', חיים שריר ועם היוצרים והתחלנו לגלגל את העניין והייתי מעורב בפיתוח הישראלי. בשלב מסוים הלכתי עם זה קדימה וכתבתי את העיבוד האמריקאי, בזמן שהם פיתחו את הסדרה הישראלית".

- אז אתם לא חברת הפצה סטנדרטית.

"'סקריפטד וורלד' היא לא חברת הפצה, אנחנו מוכרים. אבל כל מפיק גם מוכר. החלק של המכירה מקביל למה שעושות חברות ישראליות אחרות שעושות את זה. ההבדל היחיד הוא שאנחנו חברת הפקה אמריקאית ואנחנו לא רק מוכרים את הפורמט, אנחנו מפתחים אותו, ואנחנו עובדים עם הרשת על הפיתוח, כותבים, שותפים לליהוק ומפיקים את הפיילוט. הייתי ב'בני ערובה' בכל ימי הצילום. אנחנו יושבים על הסט. אנחנו לא הולכים ל'מיפ' או לשווקים. אנחנו חברה הפקה אמריקאית. היום ברור בתעשייה שעברנו התמחות איך להביא את זה ללקוחות בצורה הקלה ביותר לעיכול. מכרנו בפועל 12 דרמות מכל מיני מדינות בעולם ועובדים על ארבע דרמות נוספות".

- אחוזי ההצלחה שלכם, הם בזכות השימוש בקשרים שלכם בשוק האמריקאי?

"מביאים לנו חומרים ואומרים 'לא הצלחנו למכור, אתה יכול לעשות עם זה משהו?'. גם החברות הגדולות עושות את זה. צריך לדעת שהמוצר עצמו לא תמיד מוכר את עצמו וצריך לתת לו פוש לפעמים. יש לי יכולת לנסות לעשות את הקשר הקריאטיבי בין היוצר הישראלי ללקוח האמריקאי, ויש לי את היכולת לפתח את זה בעברית ובאנגלית".

- עד כמה ההתעניינות הגואה סביב ישראל באמת מכניסה כסף?

"זה כרגע הרבה יותר הייפ ממה שזה מכניס כסף. כל תעשיית הטלוויזיה האמריקאית היא לא מה שהיה פעם. אם ההתעניינות הזו הייתה בשנות ה-90 וה-80, היינו רואים הרבה יותר כסף. לא כולם יודעים שמסדרות בכבלים אין באמת יכולת להרוויח כסף, כי אין כמעט את האפשרות למכור אותן לסינדיקציה. אלה לא מחירי בוננזות כמו סדרות של נטוורק. הרבה תוכניות ישראליות מוצאות עצמן בכבלים ואי-אפשר לעשות אקזיט מזה ולכן זה שונה ממה שיש בדמיון של הרבה אנשים. בוננזה זה 'שני גברים וחצי', 'אבודים'. סדרות שהן ענקיות".

- כלומר, היוצרים של "בני ערובה" עוד לא התעשרו מההישג.

"אין כמעט אפשרות לעשות כסף מסדרה לפני שהיא מגיעה לעונה החמישית שלה. סינדיקציה טובה מגיעה אחרי 80-100 פרקים ורק אז אפשר להרוויח מהמכירות שלה. המכירה של סדרה כמו 'בני ערובה' תמיד תהיה מוגבלת, אבל אנחנו רוצים לעשות את הסדרות האלה. מבחינה עסקית הרבה יותר כדאי לעשות את 'חוק וסדר' הבא, ואת 'האנטומיה של גריי' - סדרות משטרה ובית-חולים קלאסיות".

- ומה הרווח שלך?

"במשך שנה וחצי, מאז שגילינו את הסדרה, לא ביקשנו שום דבר ולא לקחנו כסף מערוץ 10. בשבילי הדרך הכמעט יחידה לעשות כסף, היא לפחות לעשות פיילוט. אבל אם זה יהיה רק פיילוטים נפשוט את הרגל. אנחנו חייבים עונה ראשונה לפחות כדי להכניס כסף. אני אישית לא מרוויח עד שכולם מרוויחים - היוצרים והמפיקים. יש לנו מטרה ברורה משותפת - להעלות את הסדרה לאוויר".

- יש היום טרנד כלשהו בטלוויזיה האמריקאית שיוצר ישראלי צריך לדעת לכוון אליו?

"זה לא טרנד אחד. לכל רשת יש תרבות שונה. זה דורש הבנה הרבה יותר ספציפית ולא להקשיב לטרנדים. אם יש מגמה כלשהי, אלה סדרות עם פרקים בהמשכים ולא סדרה של עלילה אחרת בכל פרק. זה חלק מהשינוי שאנחנו רואים וזה פתח שוק לישראלים ולאירופאים. היום אנחנו גם מכירים את ההיסטוריה של הפיתוחים פה בארצות-הברית, וגם אם מישהו חשוב שהוא מביא להיט, אנחנו יכולים להגיד לו שכבר ניסו את זה תשע פעמים בחמש השנים האחרונות".

- מה יש ביוצרים הישראלים שזיהו אותו בארה"ב?

"יש הרבה אמביציה, מוטיבציה, הרבה אדרנלין והרבה חוכמה. אני עובד באירופה במדינות אחרות וגם שם יש הרבה יוצרים מוכשרים, אבל אין את הנחישות הזו. יש הרבה אנשים בשטח, כמו קשת כמובן, והאירופאים לא עובדים בכזו אגרסיביות".

לדברי ארניה, לא אחת כבר נעשה ניסיון לקנות את החברה בשנתיים האחרונות. "הציעו לנו הרבה הצעות, ניסו לפתות אותנו עם משרדים וכסף, אבל דחינו את כולם. אנחנו רוצים להיות עצמאיים ולעבוד עם כולם. זה חלק מסוד ההצלחה, אנחנו לא חייבים לתת אריזה עבר לקוח אחד. זה מסוכן, כי אנחנו צריכים לשלם את ההוצאות, אבל זה משתלם יותר לטווח ארוך".

- איזה טיפ אתה יכול לתת ליוצר ישראלי שרוצה להציע לך הצעה לטובת השוק האמריקאי?

"אני מקנא במי שיוצר עכשיו בארץ. כשהייתי סטודנט באוניברסיטת תל-אביב, מי חלם על האפשרות של לכתוב לאמריקה. אבל אי-אפשר לצפות שתמיד זה ייגמר כמו 'בני ערובה'. הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת לאנשים, שלרוב רעיון שמוגש על חצי עמוד או עמוד, לא מספיק. ככל שתכתוב יותר כך יש יותר סיכוי לסדרה. אני כתבתי את 'בני ערובה' באופן ספקולטיבי. הייתי הולך הביתה וכותב במשך חודשים את 'בני ערובה' מבלי שאף אחד הבטיח לי כלום".