הסיפור המוזר של חברת הסלולר הלו 015 והרעיון שהתרסק

נושים זועמים, ים של הליכים משפטיים והאשמות בפלילים: חברת הסלולר הווירטואלית הותירה חובות-עתק, הרבה סימני שאלה והתנהלות תמוהה

"משפחת שכטר היקרה, ברכות חמות על עסקת גן העיר. עכשיו סוף-סוף יהיה לכם כסף לשלם לנושים של חברת היל"ת, שלא ישנים טוב בלילה". זו לשונה של מודעה גדולה וחריגה שפורסמה בסוף השבוע שעבר בעיתונות. המודעה לא הייתה חתומה וכנראה שרק בודדים מהקוראים הבינו מהו הסיפור המסתתר מאחוריה.

החלק הפשוט והגלוי הוא העסקה המוזכרת; משפחת שכטר מכרה את אחזקותיה בגן העיר בתל-אביב לשותפה במתחם, שלמה אליהו, תמורת 166 מיליון שקל. מפה והלאה נדרשת נבירה קצרה בארכיון כדי לחבר את הקצוות. היל"ת, מתברר, היא חברה בשליטת משפחת שכטר, שעמדה מאחורי מיזם "Hallo 015", שניסה לפני קצת יותר משנה להציע חבילות סלולר ושיחות לחו"ל במחירים נמוכים והתרסק בנסיבות מוזרות, וזאת בלשון המעטה.

נזכיר כי בעוד החברה מפרסמת את חבילות הטלפוניה שלה, התברר שדמות מרכזית בה היא עבריין מורשע בשם דודי שטרנברג. דמות משמעותית אחרת הייתה הרבנית ברוריה זבולוני (שהיא גם חמותו של שטרנברג), שהחזיקה 23% מהחברה ומוכרת בין היתר כבוררת בעולם התחתון.

ואם לא היה די בזאת, פלאפון התנערה מהחברה, כך שגם את השירות הסלולרי-וירטואלי לא יכלה החברה לספק. עוד לפני שנכנס השקל הראשון לקופה נקלעה היל"ת לחובות של כ-25 מיליון שקל והתרסקה. כיום החברה נמצאת בפירוק והשותפים (שותף נוסף הוא אזרח בלגי בשם מאטיס פרנקל) טוענים כי רומו האחד בידי השני תוך שהם מטיחים האשמות חמורות.

אל תוך הקלחת המשפטית זינקו גם הנושים. רשימה חלקית כוללת את יחיאל בן-שושן, בעל חברת נגב, שטוען לחוב של כ-7 מיליון שקל; ברק אברמוב, הבעלים של קבוצת הכדורגל בני יהודה, רשת מסעדות ועסקים נוספים, שהחוב כלפיו עומד על כ-5 מיליון שקל; חברת הפרסום יורו ומנהלה, איל ארד, עם 3.5 מיליון שקל; בונוס תקשורת, של משפחת יוחננוף עם 2 מיליון שקל; סוכנות הפרסום טוויסטד עם 1.5 מיליון שקל ונושים נוספים.

המודעה, ההליכים המשפטיים והטענות של השותפים אחד כלפי השני ושל הנושים כלפי הבעלים, מצליחים רק להוסיף לסימני השאלה ולתמיהות שצצו בזמנו. האם הייתה זו הונאה מתוחכמת בסגנון תסריט הוליוודי, התנהלות עסקית כושלת או שאולי קריסה מסיבות עסקיות מובנות? תשובה חד משמעית כנראה תהיה רק כאשר יותר הסבך המשפטי המורכב שבו שקועים כיום המעורבים.

האם הייתה ערבות אישית?

חלק גדול מהנושים, ובהם מפרסמי המודעה, אלון מוליאן וקרן פרידמן, בעלי חברת הפרסום טוויסטד, רואים ביורם שכטר את האחראי המרכזי. שכטר הוא דמות מוכרת בעולם העסקים הישראלי; הוא מנהלה של החברה המשפחתית מ.שכטר, שמחזיקה בנכסים רבים ברחבי הארץ ומכהן במספר דירקטוריונים. בנוסף, הוא יו"ר הדירקטוריון של חברת החדשות של ערוץ 10. בהיל"ת, שבשליטת החברה המשפחתית, כיהן שכטר כיו"ר הדירקטוריון ולפי טענות הנושים שימש גם כ"פרונט" של החברה.

"משפחת שכטר", טוען גורם מקורב לנושא, "היא משפחה ידועה. יורם שכטר ישב עם הגורמים השונים והבטיח להם שאין להם מה לדאוג. הוא הסיבה שבגללה אנשים הסכימו לעבוד עם החברה. עכשיו, כשקרה מה שקרה, הוא משאיר את הנושים ללקק את הפצעים. לכן הם כל-כך ממורמרים".

המקרה של "הלו", כותב מוליאן בתביעתו, הוא "דוגמה נוספת לרעה החולה הפושה במשק הישראלי, כשאנשי עסקים עתירי ממון פועלים להקמתו של מיזם מגלומני, נוטלים על עצמם התחייבויות עתק מול נותני שירותים, וכאשר המיזם קורס בקול תרועה רמה, מתחמקים מחובם ומסתתרים מאחורי טענות משפטיות פתלתלות".

"אנחנו חושבים שחובות צריך להחזיר", מסכם אייל ארד, "במיוחד כשיש לך כל-כך הרבה כסף".

הטענות נגד שכטר, כפי שהן משתקפות מכתבי תביעה שהוגשו לבית המשפט, נסובות סביב הטענה כי ערב אישית להיל"ת. כך, למשל, לטענת איל ארד, המיוצג בידי עו"ד מאיר בן-שחר ממשרד חוברס, שמטוב, גלוזמן, עוד לפני שנחתם ההסכם בין יורו להיל"ת הוא דרש משכטר ביטחונות שניתנו לו בעל-פה. לגרסתו, שכטר הדגיש שלאור הרקורד האישי שלו והתפקידים הציבוריים שהוא ממלא, לאור זיקתו לחברה המשפחתית ונכסיה המרובים, הערבות האישית שלו היא הבטוחה הטובה ביותר שניתן לקבל. ארד מוסיף כי שכטר אמר לו שהשווי הכולל של נכסיו הוא כ-500 מיליון שקל וערבות אישית שלו טובה מכל מסמך כתוב. בכל זאת, בהסכם שנחתם ביניהם, נקבע כי הבעלים יעביר מכתב ערבות.

ארד מציין כי במהלך החודשים ינואר-אפריל 2012, הזמינה היל"ת מיורו שלטי חוצות, מודעות בעיתונים וזמן פרסום בטלוויזיה וברדיו, בהיקף של כ-3.5 מיליון שקל ואלה הוזמנו מספקים. באפריל איחרה היל"ת בתשלום משכורות לעובדים, וכלי תקשורת פנו לארד כדי שיגיב בשמה. בישיבת חירום במשרדיו של שכטר בגן העיר, אמר שכטר כי מצבה של היל"ת איתן, וביקש מארד להוציא הודעה כי העיכוב נבע מבעיה טכנית ולא מבעיה כספית; בסוף הפגישה, טוען ארד, הוא הזכיר לשכטר את ערבותו האישית, ושכטר, בנוכחות אנשים, לרבות אביו, אמר כי הוא מכיר בכך. ההצהרה הזו, טוען ארד, הרגיעה אותו, ועל סמך זה המשיכה יורו להזמין שטחי פרסום גם בחודש אפריל.

בדיעבד, טוען ארד, התברר כי שכטר אישר את ההזמנות אף שידע כי היל"ת לא מסוגלת לשלם ואף שידע כי יורו נוטלת על עצמה התחייבויות כספיות כלפי צדדים שלישיים.

כשהכסף לא הגיע עד חודש מאי, ארד החל לחשוש. כשדרש את הכסף נענה בתשובות מתחמקות. שכטר עצמו, לטענת ארד, "כאילו בלעה אותו האדמה ותוך שהוא מתעלם מטלפונים, הודעות סמס והודעות קוליות שהושארו בטלפון הסלולרי שלו ובמשרדו".

במקביל, פנו לארד שליחים מטעמם של שכטר ואביו בבקשה כי יתאזר בסבלנות תוך חזרה על הבטחות כי החוב ישולם במלואו. אלא שכעבור מספר ימים, הגישה היל"ת בקשה לצו הקפאת הליכים. ארד טוען כי בתצהיר שצירף שכטר לבקשה הוא בעצם חושף כי ידע לאורך כל הדרך שהיל"ת צועדת אל פי התהום. "דרושה עזות מצח רבה", טוען ארד, "מצד אדם הנושא בתפקיד ציבורי בערוץ מדיה מרכזי בישראל - חברת החדשות של ערוץ 10, להותיר חובות עתק לכלל ערוצי המדיה בישראל (...) הוא הורה באופן אישי להימנע מפרסום כלשהו בערוץ 10, הדבר מעורר חשד כבד כי הנתבע ידע כבר מראש כי היל"ת לא תשלם את החובות לערוצי המדיה השונים וניסה לנווט עצמו מראש אל מחוץ לניגוד עניינים קשה ובלתי אפשרי זה".

בכתב ההגנה שהגיש שכטר הוא מתכחש לכך שערב אישית כלפי יורו או כלפי ארד. מעבר לזה, הוא טוען כי משפחתו השקיעה בהקמת היל"ת ובהפעלתה למעלה מ-20 מיליון שקל, אלא שהיא "נפלה קורבן למעשי מרמה ונוכלות שבוצעו על-ידי כנופיית נוכלים - בראשות בעל מניות מרכזי בהיל"ת, שגנבו מיליוני שקלים מהקופה והיוו גורם מרכזי להגעתה לחדלות פרעון".

שכטר מציין, כי מיד כשהתעורר חשד שמתרחשים בהיל"ת מעשים שלא כדין וכספים נעלמים מקופתה, הוא נקט בכל הפעולות האפשריות, לרבות העמקת מעורבותו בפעילות החברה ומינוי חוקר מומחה לבדיקת המתרחש ואיתור הכספים שנעלמו. לצערו, כל פעולותיו לא הצליחו למנוע את הקריסה ואת אובדן ההשקעה.

באשר להימנעותו מהפרסום בערוץ 10, מודה שכטר כי הדבר נכון, ואולם הוא מסביר זאת בכך שלא רצה ליצור פתח לטענות כאילו ניתנו להיל"ת הטבות כלשהן בזכותו.

רביב יצחקי, שהיה סמנכ"ל בהיל"ת, מלקק את הפצעים. החברה חייבת לו 400 אלף שקל, וזו מבחינתו מכה כואבת מאוד. "התחלתי לעבוד בדברים אחרים, אני מנהל היום חברה בהקמה, אבל הבור הוא בור. היו לי תוכניות, ולא צריך הרבה דמיון כדי להבין מה זה עשה לי. זה כאילו שלא שולם לי כסף על שנת עבודה. אין לי עכשיו אפילו כרטיס אשראי".

גם הוא לא מתכוון לוותר, ואפילו מאמין שייראה את הכסף: "הפטנט של החברות הגדולות ושל האנשים שמחליטים פתאום לא לשלם זה לזרוע בקרב הנושים רפיון ידיים. פה זה לא יעבוד כי יש נושים נחושים שלא מתכוונים לוותר בכלום".

- אתה חושב שהמכירה בגן העיר תעזור לנושים?

"המקורות הכספיים של משפחת שכטר הם לא הנושא. אני מאמין שאם יורו על הרמת מסך, יהיה קל להוכיח שהדברים נעשו בחוסר תום לב. לגבי חלק מהנושים, אני במובן מסוים מרגיש אחריות מוסרית כי אני הבאתי אותם לעבודה הזו. הבאתי, למשל, את גורי אלפי, שחתם על הסכם של מיליון שקל ובגלל זה הפסיד עבודה אחרת, כך שגם שמי הטוב נפגע".

"העסקות לא קשורות"

בשיחה עם G שכטר לא מותיר הרבה ספקות ביחס לתוכניות העתידיות שלו. לדבריו, עסקת גן העיר לא קשורה כלל להיל"ת, והוא ומשפחתו כבר שילמו מיליוני שקלים לצורך כיסוי חובות החברה. לדבריו, כעת תורם של השותפים האחרים להכניס יד לכיס. "מאז שהחברה נקלעה לקשיים הוצאתי 10 מיליון שקל. אני הנושה הכי גדול של החברה. מי שברח לבלגיה זה פרנקל", הוא אומר. מקורבי פרנקל בתגובה: "שכטר שכח לציין שפרנקל מתגורר באופן קבוע בבלגיה".

- אז הציפייה שלהם לכיסוי החובות מוגזמת?

שכטר: "לא הבנתי את הקשר בין העסקה בגן העיר לבין העניין הזה. אלה שני דברים שונים שלא קשורים אחד לשני. את השיקולים שלנו מה לעשות ואיך לעשות נפעיל בלי שום קשר לעסקה. בתקופה שהיל"ת פעלה עשינו הרבה מאוד עיסקות. מה זה קשור אחד לשני?".

- מה אתה אומר על הטענות של פרנקל ביחס לתפקוד ולקשרים שלך עם שטרנברג?

"פרנקל טוען הרבה דברים. אנחנו ביקשנו הקפאת הליכים כדי למכור את פעילות החברה. אני זה שהבאתי את משרד החקירות בר-לב ואמרתי לו: 'תיכנס, תבדוק'. אז אם אני מנסה להסתיר דברים, למה המציאות בשטח לא מוכיחה את זה?".

- ומה תגובתך לטענות שהבטחת ערבות אישית?

"זה לא נכון וגם לא הגיוני. למה שאני אתן למישהו ערבות אישית? מה אני הבעלים של מאה אחוז מהחברה?".

- הנושים אומרים שעשו עסקים עם החברה בגלל המעורבות והשליטה שלך.

"לאף אחד לא באתי ומאף אחד לא ביקשתי. הם ילדים גדולים. ברגע שגיליתי שנעשים דברים לא הגיוניים או לא סבירים, מיד באותו רגע, הכנסתי אנשים כדי לבדוק מה קורה וגם שמתי כסף משלי".

- הם גם טוענים שאמרת שאתה אמיד ולמשפחתך נכסים רבים

"אני לא אומר דברים כאלה. זה לא הסגנון שלי".

- איך התייחסת למודעה שפורסמה?

"אני לא פועל תחת לחץ או לחצים של איש זה או אחר. את הטענות שלהם הם צריכים להפנות למפרקים של החברה, וזהו. מה שהמשפחה שלי עושה זה לא העניין של אף אחד".

- בכל זאת, עולות טענות לא פשוטות.

"אז אני לא מקבל את הטענות האלה".

- במבט לאחור, אתה יודע לשחזר מה בדיוק קרה?

"אנו יודעים מה היה. יש דו"ח של החוקר בר-לב. הדבר שגרם לחברה ליפול זו ההפרה של פלאפון את ההסכמים החתומים" (פלאפון, יצוין, הכחישה בזמנו כי יש לה הסכמים כלשהם עם הלו, ה' מ').

- ולדודי שטרנברג אין חלק בנפילה?

"לדודי שטרנברג יש חלק במספר דברים, אבל הסיבה שהחברה נפלה היא הפרת ההסכמים מצד פלאפון. כל הדברים האלה, כל האנשים שפעלו לא נכון, כולל היועצת המשפטית (עו"ד חני זבולוני, בתה של הרבנית, ה' מ') - נחקרים, והמפרקים יבדקו ויפעלו לפי מה שצריך לעשות.

"אני חושב שהבעיה היא לא אני. הבעיה היא בעלי המניות האחרים שלא שמים את הכסף למרות שיש להם, והם מנסים להתחמק מזה בכל צורה שהיא. אני זה ששמתי ואני מניח שעוד אשים, אבל זה לא קשור. בטח לא אשים יותר מחלקי. אם השותפים גם ישימו כסף, אנשים יקבלו חלק נכבד מהחוב.

"את השיקולים שלנו מתי לתת ואיך לתת וכל מיני דברים כאלה, נעשה בהתאם לייעוץ משפטי שאנחנו מקבלים. מה שבטוח זה שאיומים לא כל-כך עובדים".

עד כה לא התקבלה התייחסותם של שטרנברג ושל זבולוני לדברים.

הכתבה המלאה - במגזין G

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988