המלצת ספר: "הנכס" החדש של רותו מודן הוא אכן נכס אמיתי

הספר "הנכס" הוא מעדן פיוטי עם רגעים חמוצים, מתוקים, מרירים, ותמיד אבסורדיים

הדבר האחרון שאפשר לומר על החומרים הללו הוא שהם בסיס לספר מצחיק: מסע לפולין לצורך השבת נכס משפחתי, פרידה כפויה, סודות במשפחה, זיכרונות ממלחמת העולם השנייה, התמודדות עם מוות, אבל וזקנה, ואם כל זה לא מספיק, העלילה מתרחשת ברובה בוורשה, לא עיר עליזה במיוחד. השד יודע איך, אבל כשהחומרים האלה נרקחים בקדירה של רותו מודן, הם עוברים טרנספורמציה, והתוצאה היא אחד הספרים הכי מהנים שקראתי בזמן האחרון.

אני מודה שכמי שאינה מורגלת בז'אנר הרומן הגרפי (מה שקראו פעם "ספר קומיקס") ניגשתי בחשדנות מה אל הספר, בחשש שיהיה צורך לעשות לו הנחות מבחינת מורכבות העלילה ועומק הדמויות. אז זהו, שלא. מודן היא מספרת לא פחות טובה מאשר מאיירת, האוזן שלה מדויקת וקשובה לניואנסים של דיאלוג לא פחות מאשר תשומת הלב שמקדישות העין והיד שלה לפרטים, להבעות, לתנוחות, ללבוש או לארכיטקטורה.

עם זאת, לא יהיה נכון לתאר את "הנכס" כספר מצחיק. אף שיש בו לא מעט סצנות מבדחות עד מצחיקות ממש (כמה פעמים במהלך הקריאה פרצתי בצחוק רם עד כדי כך, שהחתול נבהל), יש בו גם רגעים עצובים עד שברון לב, רגעים רומנטיים, רגעים פיוטיים, רגעים חמוצים, מתוקים, מרירים, ותמיד אבסורדיים.

האבסורד הוא המצפן שמחלץ את העלילה מכל המוקשים המתבקשים, שמודן מנטרלת אחד-אחד. שום דבר ואף אחד לא מציית לקלישאה המתבקשת אודותיו. לא יהודים, לא פולנים, לא מחפשי הרכוש ולא המחזיקים ברכוש. כולם אבסורדיים, אנושיים ומגוחכים במידה שווה. קבוצת תלמידי תיכון במסע הזיכרון לפולין ומדריך המסע מקבילים לפולנים בעלי הכוונות הטובות, שמאמציהם לשמר את זכר השואה הופכים לפרודיה, כשהם עונדים טלאי צהוב ומביימים אקציה.

זאת, ועוד: מי שמרביץ לחזן היהודי הוא לא חוליגן פולני אלא דווקא סבתא רגינה מישראל, ומי שמדריך סיורים בוורשה היהודית הוא דווקא הגוי הפולני, טומאש. אלא שהגוי אינו משקר. הוא אפילו מכין לסבתא מרק עוף, כמקובל בעדה, ומנשק את ידה כמו ג'נטלמן פולני.

לא מוגזם לשער שטומאש הוא בן-דמותה של מודן, שמעצבת אותו כאמן קומיקס, שעובד על רומן גרפי על מרד ורשה. "קומיקס לא חייב להיות מצחיק", הוא אומר. בהמשך שותלת מודן עוד מחווה ארס-פואטית. טומאש מצייר קומיקס, המבוסס על הסיפור המשפחתי של רגינה, כפי שמספרת לו אותו נכדתה, מיקה. טומאש עושה בקומיקס הפנימי מה שמודן עושה בקומיקס המסגרת החיצוני: מגלה סודות ומשתמש בחיי הקרובים לו כחומר ספרותי. בספר זה מוביל לדרמה. אך ככלות כל הטלטלות, הדרמות, הדמעות, הכעסים ואי ההבנות יש אפילו הפי-אנד. לא הפי-אנד הוליוודי, אלא הפי-אנד מפוכח של מבוגרים. מי היה מאמין שמספר על רקע השבת נכסי הנספים בשואה אפשר לצאת עם חיוך?

רותו מודן, הנכס, עם עובד, 222 עמ', 128 שקל

צרו איתנו קשר *5988