תנו לצה"ל לקצץ

בכל שנה מאז תום מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 לוקח הצבא מסוק יסעור, מעמיס עליו את הכתבים הצבאיים, הרמטכ"ל וכמה אלופים. היעד האקזוטי: בסיס השריון שיזפון; המטרה: לצפות בסק"ם: סדנת הקרב המשולב. זה מצטלם נהדר - לראות חיילים רצים וכובשים יעדים סוריים, מסביבם טנקים ונגמשי"ם ומעליהם מטוסי-קרב. הסיפור הזה עבד היטב כאשר שלט נרטיב ה"צה"ל משתקם אחרי לבנון וחוזר להתאמן כמו שצריך". השנה נמנע הצבא מהוצאת היסעור. הנרטיב השתנה, והדבר האחרון שהוא צריך זה שאילתות "מאיפה הכסף למסוק לצורך יחסי-ציבור".

כתבים צבאיים ששוחחו בשבוע שעבר עם בכירי צה"ל גירדו בפדחתם: האם זהו ספין? או טיעון פולני נוסח: "תקצצו, תקצצו, אנחנו נישאר כאן לבד בחושך?"

בניגוד לשנים עברו צה"ל נמנע השנה לצאת בקמפיין במהלך הדיונים על תקציב הביטחון. בשנים האחרונות שמענו מדי שנה, שסוגרים את סוללות כיפת-ברזל, גורטים טנקים ושולחים להודו את לוחמי גולני. השנה נשמעו בקרייה זמירות חדשות, בעקבות הפוליטיקה החדשה של שר האוצר יאיר לפיד, שניסה בתקציב הביטחון החדש שהוא סוגר עם שר הביטחון משה יעלון, לעשות את זה אחרת.

הפקודה שיצאה מיעלון לבכירי צה"ל ומשרד הביטחון: בלי קמפיינים. זה יכאב, אבל נעשה את זה מנומס ואלגנטי. והנה, ברגע אחד, חזרנו למאבקים הקודמים. אז מה קרה כאן?

בכירי צה"ל טוענים שאין כאן שום ספין, ושאחרי ההחלטה על קיצוץ בתקציב הביטחון, כדי לא לחרוג מהמסגרת, הם מצייתים, וכל רצונם הוא להציג את הקיצוצים ומשמעותם לציבור. כיוון שאנחנו ביוני, באמצע שנת הכספים, הצבא טוען שהוא מקצץ איפה שהוא יכול, יותר נכון, איפה שיש מזומנים. הקורבן המיידי: ימי מילואים והאימונים שאותם אפשר לעצור מיד ולחסוך כסף.

אלא שמאחורי האמירות המנומסות ישנם קצינים בכירים שמדברים אחרת בחדר: "כולם צריכים לדעת שתקציב הביטחון אינו מאפשר לשמור את צה"ל בגודל ובכשירות הנוכחיים. יש מתח בין הגידול באיומים והאי-ודאות מסביב לבין הצורך להביא מקורות לקיצוץ. המשוואה של המציאות מול הצורך בקיצוץ פשוט לא מתכנסת".

צה"ל תמיד מקצץ איפה שקל ומהר יחסית, אבל במקומות נראים: מערכת שרביט-קסמים ליירוט רקטות, מילואים ואימונים, כאשר מעל הכול מרחפת כפנטום, רוח מלחמת לבנון השנייה.

צה"ל כן מתייעל

אלא שיש פתרונות יצירתיים יותר להתמודד עם הקיצוץ: למשל, אאוט-סורסינג בעולם המיחשוב בצה"ל, לפחות במערכים המנהליים; למשל, נושא המקרקעין שאפשר לפנות ולשווק יותר מהר, אבל הביורוקרטיה חוסמת. בכירי מערכת הביטחון צריכים לשבת עם האוצר ומינהל מקרקעי ישראל ולהיפטר במהירות מקרקעות יקרות, עם פילים לבנים שבינם לביטחון לאומי אין כלום.

בניגוד לטענות בציבור ובאוצר, צה"ל כן מתייעל בנושאי הפנסיות והתנאים, אלא שלא מספיק חד ומהר. צה"ל היה יכול לחסוך הרבה ביקורת אם היה מפרסם תוכנית ברורה וחותכת יותר להשארת אנשי הקבע שנים רבות יותר בצה"ל. הכלכלה תרוויח וגם הצבא ירוויח כוח-אדם מנוסה עם ידע ארגוני רב.

ובסוף, אחרי כל מאבקי היהודים, יש גם שכונה מסביב. איראן דוהרת לפצצה, סוריה מתפרקת, מצרים מתאסלמת, והחמאס והחיזבאללה סופרים לאחור לסיבובים הבאים. צה"ל אולי גדול על המדינה אבל הוא קטן על האיומים. על המשפט הזה חתם בסוף השבוע קצין בכיר בשיחה עם הכתבים הצבאיים. בשמיכה הקצרה תמיד של תקציב הביטחון, הצבא לקח כאן סיכון זהיר אבל אמיתי. תסמכו עליהם שבכל אירוע ביטחוני שיתרגש עלינו, הם כבר יקזזו הכול.

ורק נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, אמר אתמול (ב') אמת פשוטה: רוצים לקצץ בביטחון? תעשו שלום.

אור הלר הוא הכתב הצבאי של חדשות ערוץ 10