ספרים רבותיי, ספרים: חיים שפירא ממליץ על ספרים בתחומים שונים

לכבוד שבוע הספר: המלצות לספרים שיידברו במיוחד לדוברי שפת המתמטיקה, ספרי מדע בדיוני, הרומן שלא כדאי להחמיץ, ספרות ילדים למבוגרים ועוד המלצות

מדע פופולרי "המוסיקה של המספרים הראשוניים" מאת מרכוס דו סוטוי. ספר זה עוסק בסודותיהם הכמוסים ביותר של המספרים הראשוניים באופן כללי ובחיפוש אחר פתרון לאחת התעלומות המתמטיות הגדולות ביותר - "השערת רימן". מחבר הספר הוא פרופסור למתמטיקה ואוהד מושבע של "ארסנל", אשר מקדיש לא מעט מזמנו לפופולריזציה של המתמטיקה. החל מ-2008 הוא משמש כראש הקתדרה להבנה ציבורית של המדע באוניברסיטת אוקספורד (החליף את ריצ'רד דוקינס). לדוברי שפת המתמטיקה צפויה הנאה גדולה.

מדע לא פופולרי, אך משובח "תורת המשחקים" מאת משלר, זמיר וסלונים. ישראל היא מעצמת על בכל הקשור בתורת המשחקים ובין כל הספרים בנושא שנמצאים במרתפי, ספר זה, שנכתב על-ידי שלושת הפרופסורים בני ארצנו, הוא המשובח מכולם. אין זה ספר הפונה לקהל הרחב - תואר שני במתמטיקה הינו דרישת מקדמית להבנתו. אולם מי שעומד בדרישת הסף ומעוניין להכיר ולהבין את הפורמליזציה המתמטית הנמצאת בבסיסה של תורת המשחקים, חייב את הספר בספרייה.

מדע בדיוני "פרחים לאלג'רנון" מאת דניאל קיס. לאחר כמה עשורים חזרתי שוב לספר קטן זה, אשר דן בכל הנושאים הגדולים: אהבה, חמלה, מוות, יתרון החכמה וכו'. הספר נכתב ב-1958 ולא איבד מקסמו. עלילת הסיפור מתמקדת בצ'ארלי, בעל מנת משכל של 68, אשר עובד כשרת בבית חרושת. למרות מגבלותיו הוא למד בעמל רב קרוא וכתוב. בבית החרושת משמש צ'ארלי כמושא ללעג מתמיד, אך הוא אינו מבין זאת וצוחק עם הצוחקים עליו. יום אחד מוצע לצ'ארלי להשתתף בניסוי מדעי - לעבור ניתוח שמיועד לשלש את מנת משכלו ולהפכו לגאון.

מי שקרא את הסיפור, לא ישכח אותו; מי שלא קרא, זה הזמן לעשות כן.

הרומן הגדול מכולם "בעקבות הזמן האבוד" מאת מרסל פרוסט. זהו הספר האהוב עליי מכול. מאות תובנות מעמיקות על זמן, זיכרונות, מוות, ידידות, צביעות, אהבה, קנאה, הבלים, רגשות ותשוקות פזורות בין אלפי הדפים (בגרסה האנגלית שברשותי קרוב ל-4,000 עמודים) של יצירה מונומנטלית זו, שהיא מעין גן קסום המוקף בחומה גבוהה במיוחד, כך שרק מי שישקיע מאמץ רב יוכל לראותו.

פרוסט ידע כי החיים מלאים בסתירות ושלעתים היפוכה של תובנה עמוקה הוא תובנה עמוקה ואמיתית לא פחות. הנה שני משפטים המופיעים ברומן במרחק קצר זה מזה:

א) אין אנו מודעים לאושרנו. תמיד אנו אומללים הרבה פחות ממה שנדמה לנו.

ב) אין אנו מודעים לאומללותנו. תמיד אנו מאושרים הרבה פחות ממה שנדמה לנו.

הספר גם מלא הומור משובח לכל אורכו. "אין בך טיפת שמחת חיים. היינו יכולים לבלות יחד ערב נפלא", למשל.

במחשבי נמצא קובץ שנקרא "בעקבות האהבה האבודה" והוא מכיל 267 עמודים של תובנות על אהבה - תובנות שאהבתי במיוחד בספרו של פרוסט. זהו ספר בפני עצמו. דרך אגב, פרוסט נאלץ להוציא על חשבונו את הכרך הראשון של הרומן - לשמחת רבים הוא נולד למשפחה יהודית אמידה שיכלה להרשות זאת לעצמה - כי העורכים והמבקרים לא אהבו את שקראו.

ספרות ילדים למבוגרים "פו הדוב" ו"הבית בקרן פו" מאת א.א. מילן. כדי לפענח את סוד קסמו של הפילודוב השמנמן, שראשו מלא בנסורת, צריך כנראה סדרת ספרים. אסתפק בדוגמה קטנה לחכמתו, אשר אף הייתה ללהיט גדול בין משתמשי הפייסבוק.

."What*day is it?" asked Pooh"

.It's today", squeaked Piglet"

.My favorite day", said Pooh"

ספרות מקור רוברט גרייבס התלוצץ פעם ואמר ששייקספיר כותב ממש טוב, על אף שכולם טוענים זאת. אני מרגיש כך בקשר לש"י עגנון. קריאה בעגנון הינה מקור לקסם אינסופי; תובנות מעמיקות על הנעשה תחת השמש עטופות במילים הכי יפות שיש בשפתנו.

"כבר הייתי סבור שהכול כחפץ האדם ורצונו, רוצה מכניס כעס ואיבה וקנאה בלבו, רוצה עושה שלום עם הכול, אם כן מה מקום לעורר כעס ולגרום רעה לעצמנו, הלוא יכולים אנו להיטיב לנו ולשמוח, עד שבא מעשה לידי וחזר הדבר ליושנו." )מתוך "הרופא וגרושתו" פרק ח'(.

בין ספרות לפילוסופיה "הנה האיש" מאת פרידריך ניטשה. את הספר הזה (Ecce Homo בשמו המקורי) כתב ניטשה ב-1888 והוא למעשה ספרו האחרון. אחד הרעיונות שריגשו אותי במיוחד בספר זה הוא שאמת המידה שלפיה ניטשה מעריך את גדולתו של אדם היא ה-Amor Fati - אהוב את גורלך. האיש הגדול ובעל הרוח האצילה אינו רוצה לשנות דבר בחייו, לא בעתיד ולא בעבר. האיש הגדול לא רק עומד איתן מול כל המתרחש, אלא הוא באמת ובתמים אוהב את כל מה שקורה לו ואת כל מה שהוא עושה, והדגש הוא במילה "כל".

ניטשה אף מציע נוסחה לגאולת האדם: במקום לומר כך זה היה, אמור - כך רציתי שיהיה!

יהדות "שלושה עשר עלי השושנה" מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ). מבין ספרי היהדות הרבים שקראתי השנה, זהו הספר שריגש אותי במיוחד. עיתון "טיים" הגדיר את הרב אבן-ישראל (מפעלו הגדול הוא תלמוד מבואר הידוע כ"תלמוד שטיינזלץ") כ"חוקר של פעם במילניום". הרב אבן-ישראל הוא חתן פרס ישראל למדעי היהדות. הספר כתוב בשפה פשוטה ויפה. בחרתי ממנו שתי תובנות. א. "סוד אמיתי הוא סוד גם כאשר הוא גלוי לכול". ב. "בתפישת העולם היהודית, מי שחש הרגשה של גמר, של אור גדול מלמעלה המביא אותו אל השלווה והמנוחה נחשב לאדם שכנראה תעה בדרכו. רק כאשר האור, המבהיק לו יותר ויותר, נראה לו גם מרוחק יותר ומושג פחות, בפער שאיננו ניתן לגישור, אות היא לו שאולי איננו תועה, שעדיין הולך הוא בדרך של תשובה".