בין הקנאביס לוודקה

ייקור האלכוהול לא ישלח את הנוער לבזבז כסף על ספרי שירה

א.

היה זה ח"כ נסים זאב מש"ס, שזרק תוך כדי התקפת הצחוק המשונה של שר החינוך הרב שי פירון בכנסת השבוע, ש"כל זה עוד לפני הקנאביס". בלי קשר לאירוע הנ"ל, שנראה חינני למדי בסך-הכול, הרי שקשה להבין מה מפריע לח"כ זאב קצת צחוק קבוצתי חסר פשר או הקשר.

הרי אין לך דבר משחרר וטוב לבריאות יותר מהצחוק, ואני מעדיף את הח"כים שלי כשהם מצחקקים מדי פעם כילדים, מאשר כשוורידי הצוואר שלהם מאיימים להתפקע והם מאדימים מזעם וצורחים אחד על השני ברצינות גמורה ומעוררת רחמים של מבוגרים; ואם מה שצריך בשביל זה זה לגליזציה של קנאביס, אז לא תהיה לנו ברירה, וניאלץ לעמוד בזה.

אבל איפה. למרות שלגליזציה של קנאביס היא הדבר הנכון לעשותו מכל-כך הרבה בחינות, גם כלכלית, הרי שקשה לראות את זה קורה. הרי אם כבר, המגמה השלטת בקרב השלטון בישראל היא לשמור אותנו פיכחים עד כאב ולהקשות על כל ניסיון לשחרר קצת את הרסן.

הקנאביס הוא רק דוגמה אחת. בניגוד למגמה העולמית של לגליזציה, או לכל הפחות דה-קרימינליזציה, של שימוש בסמים קלים, והמעבר של הדיון בנושא מעמודי הפלילים למדורי הכלכלה, הרי בארץ החוק נשאר קפוץ וסחי. לא נותנים להשתחרר. וחבל - כי היה להם קל יותר לדפוק אותנו אם היינו תחת עננה של עשן מתוק.

אפשר היה גם לחסוך גזירה או שתיים מהמסים שהיו מתקבלים, להיפטר מכמה פושעים לא נעימים ולהקל על העומס בבתי המעצר, המשפט והכלא, כמו גם בבתי-החולים, בגלל אלה שנדחפו להשתמש בכל מיני סמי פיצוציות מסונתזים ומזיקים, שנמכרים לכל דורש ובאין מפריע ברחוב, או לחילופין בסמים קשים יותר, שבאופן אבסורדי קלים יותר להשגה היום. אבל למה לעשות את כל הטוב הזה כשאפשר להמשיך להזיק לכולם?

אני גם די בטוח שאף אחד לא פרץ בצחוק משוחרר בדיוני התקציב השבוע, כשהחליטו להקדים את יישום הרפורמה ולהעלות את המס של אלכוהול החל מהחודש הבא, ולהכביד עוד קצת את הנטל על האנשים הטובים של מדינת ישראל, שרובם המוחלט לא שיכורים המתגוללים בקיאם על המדרכות ו/או בני-נוער שדופקים את הראש לפני הדקירה הבאה, רק אזרחים שחפצה נפשם בדרינק במחיר סביר כדי להקל על תלאות היומיום.

גם אם ההיגיון מאחורי הרפורמה נכון - למנוע הצפה של השוק במוצרים זולים ועתירי אלכוהול המקלים על בני-נוער להשתכר ולנהוג באלימות - הרי שבכלל לא בטוח שזו הדרך. 30 שקל עוד לא עצרו אף אחד.

מישהו באמת חושב שהעלאת מחירי הוודקה גולד תתעל את כל הכספים האלה משתייה לא מבוקרת לכיוון רכישה מושכלת של שירה בשבוע הספר שנפתח השבוע? הניחוש שלכם מדויק כשלי.

רוצה להפחית את כמות השתייה בקרב בני-הנוער? תן קנסות למוכרים, הגבר אכיפה נגד נוער אלים במקומות בילוי ונגד מקומות בילוי שמוכרים להם, חנך, הסבר, דבר, תקשיב - אבל למה ישר להעלות מחירים?

איך העובדה שבקבוק הערק שלי - מבוגר נורמטיבי פחות או יותר - מתייקר, תמנע מנוער הפיצוציות להשתכר? קחו נבואה לעתיד הקרוב (היא הרי ניתנה לשותים): היא לא.

אחת מהשתיים, או שההתייקרות תגרום להם להשתכר מאלכוהול איכותי יותר, שהרי בעקבות הרפורמה יקטן הפער בין משקאות הפרימיום למשקאות הזולים (כבגיר שמחבב את הטיפה שלו מרה ואיכותית, אני די שמח על כך שהמשקאות היקרים יוזלו במעט). וכך, במקום וודקת-פטישים נחותה ומשקה אנרגיה בטעם שקית ניילון לחה, ישתכר לו מיטב הנוער מסינגל מאלט סקוטי בן 18 שנה, שבילה את שנות התבגרותו בחבית יין בורגונדי ויישלף עכשיו מתא המטען של המכונית של אימא מחוץ למתחם הבילוי. הסיכוי, למרות הפוטנציאל הבידורי של הסיטואציה: חצי סביר.

או, והסיכוי לזה הרבה יותר סביר, שההתייקרות תגרום להם לחפש את החומרים העוד יותר זולים, העוד יותר גרועים, העוד יותר מזיקים. הרי כבר היום, אחרי ההעלאה האחרונה במחירי האלכוהול, אפשר להרגיש את טעמו המעקצץ של האבסורד: הרבה יותר זול לשתות הרבה יותר כבד. יותר משתלם, כלכלית, לשתות וויסקי מאשר בירה (וזה עוד מבלי לדבר על הנזק לתעשייה המקומית). זה נראה למישהו הגיוני?

ב.

האלכוהול הוא לא כמו סיגריות. המעשנים, ואני ביניהם, ספגו יותר מהעלאת מחירים משמעותית אחת בזמן האחרון, אבל אותה קשה קצת יותר לתקוף. על עצמי אני יכול להעיד שמאז ההעלאה אני מעשן פחות, ויש היגיון ברזל ברצון המדינה ובחובתה להפחית את העישון.

אבל אלכוהול וקנאביס הם לא כמו סיגריות. הסיגריות, ניתן לטעון, הן נזק טהור. על האלכוהול והקנאביס אי-אפשר לטעון את זה. הם איתנו מאז ומעולם. הקנאביס, יגיד לכם כל חוקר רציני, מזיק הרבה פחות מהאלכוהול - ובטח פחות מניקוטין.

נחזור למשקה. הרי לא רק בבני-הנוער המשתכרים תפגע ההעלאה הנ"ל. שם עוד אפשר לטעון טיעונים מוסריים כבדי משקל בעד העלאת מחירים מסיבית. בסופו של דבר, מי שייפגע יותר יהיו כל אותם מבוגרים עובדים ותורמים, שנהנים ממשקה אלכוהולי. אני מבין שיש למלא את קופת המדינה, אבל למה ככה עם הראש (שלנו) בקיר.

זה בדיוק כמו עם העלאת המע"מ ומדיניות המיסוי באופן כללי. נדמה שהכול נעשה בלי טיפת שכל. הולכים על הקל ועל המהיר במקום על הצודק ועל הסביר. בכל פעם שעולה דרישה להפוך את המערכת לטיפה יותר נבונה, נכונה ומורכבת, התשובה שמתקבלת מהרשויות, אחרי שמנכים ממנה את כל המילים היפות שפרצו שוב בהורה סוערת, היא שזה פשוט מסובך להם מדי; שהם לא מעוניינים בכאב הראש הדיפרנציאלי הזה, הפרוגרסיבי הזה.

מורכב להם לגבות יותר מע"מ על יאכטה מאשר על מלפפון, קשה להם לגבות מס ירושה מהעשירים כי הם יתחמנו, מפחיד אותם להטיל מס על רווחי הון כי זה פתח להעלמות מס, ועוד כהנה וכהנה תירוצים משונים, שבבסיס כולם עומדת, או יותר נכון שוכבת, עצלות מחשבתית.

כי מכם וממני זה פשוט וקל יותר לקחת. למה להיאבק ברצינות באלימות ובשתייה בקרב בני-הנוער כשאפשר פשוט להעלות מס ולפגוע על הדרך בכולם, או יותר נכון: לפגוע באלה שהכי פחות מגיע להם? למה להיאבק בנחישות בהעלמות המס, בתכנון האגרסיבי ובהון השחור כשאפשר פשוט להעלות איפה שאפשר ולהמשיך להתעלם מאיפה שצריך? הרי אם היו משקיעים הרבה יותר מחשבה ומאמצים עכשיו, החיים של כולנו יהיו הרבה יותר טובים ונוחים בעתיד.

ג.

ולגבי הקנאביס - שם בכלל מדובר בתקיעות מחשבתית. לא שיש לי את המודל הנכון ביותר ללגליזציה, ולא שיש מודל אחד שהוא לחלוטין חף מבעיות (ובכל מקרה, אסור לשכוח שהמודל הנוכחי של רדיפה, הפללה וזריקת משאבים יקרים הוא כנראה הבעייתי מכולם), אבל אפשר ללמוד מאחרים. השבוע קראתי ב"גלובס" על כל אותם מאות רבות של מיליוני דולרים שירוויחו מדינות בארצות-הברית ממיסוי של קנאביס, שלא לדבר על הרווח המשני של הורדת עומס מהרשויות.

ובכל מקרה, גם בסוגיה הזו, כשמבודדים ומזקקים את הטיעונים נגד ומנפים את הנימוקים הלא נכונים (זה סם מסוכן! זה הכביש המהיר להרואין!), נשארים שוב עם אותה עצלות מנטלית ומין קרעכצן של אין כוח לקום מהכיסא. כמו, למשל, מה נעשה עם סוגיית האכיפה של נהיגה אחרי עישון, או דברים בסגנון הזה. סוגיה שאין לבטל אותה, אבל היא פתירה לחלוטין.

וחוץ מזה, חייבים להודות שהשיח הציבורי בנושא הולך ומתבגר, הולך ומשתפר. אחרי ששנים מי שהטיף וסנגר על הלגליזציה היו אנשים מהשוליים של החברה, עכשיו היא על השולחן בכנסת, גם בזכות עיתונאים כמו אברי גלעד ופוליטיקאים כמו אילן גילאון או משה פייגלין. לא בדיוק הסטלנים הטיפוסיים.

ובכל מקרה, תודו שהמחשבה על התקפת צחוק כזו בכנסת פעם בשבועיים במקום פעם בשני דורות היא מחשבה מעודדת משהו. רק בשביל זה יהיה שווה לנו כל הסיפור הזה. אולי גם נסים זאב יתכבד בשאכטה.

דרור פויר
 דרור פויר

למה להיאבק בתכנון האגרסיבי ובהון השחור כשאפשר פשוט להעלות איפה ולהמשיך להתעלם מאיפה שצריך?

צרו איתנו קשר *5988