סקר של הלמ"ס: רוב גדול בציבור תומך בעבודה מאורגנת

הסקר החברתי לשנת 2012: כ-82% סבורים כי שביתה היא זכות חשובה במדינה דמוקרטית ■ 67% מהישראלים מסכימים עם הטענה כי במקום עבודה מאורגן התנאים טובים יותר

רק 9% מהשכירים בישראל שאינם מאוגדים סבורים כי התארגנות עובדים לא תועיל להם - כך עולה מפרק מיוחד שפרסמה היום (א') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוך הסקר החברתי לשנת 2012.

על-פי הסקר, 91% מהישראלים בגילאי 20 ומעלה סבורים כי לעובדים קיימת זכות להתאגד, ו-82% סבורים כי שביתה היא זכות חשובה במדינה דמוקרטית.

הסקר של הלמ"ס מחזק מאוד את האווירה הקיימת בשנים האחרונות בשוק העבודה, ומצביע על כך שהציבור הישראלי עושה קשר ישיר בין התארגנות עובדים לשיפור רווחתם וביטחונם התעסוקתי של העובדים.

הכותרות על פריחתה המחודשת של העבודה המאורגנת בישראל מקבלת היום תוקף עובדתי, כאשר 67% מהישראלים מסכימים עם הטענה כי במקום עבודה מאורגן התנאים טובים יותר. רק 17% מהנשאלים בסקר, לא הסכימו עם הטענה (17% נוספים השיבו כי אין להם עמדה בעניין).

61% מהישראלים סבורים כי במקום שבו קיימים ועדי עובדים קיים ביטחון תעסוקתי גבוה יותר, לעומת 24% שאינם מסכימים עם הטענה ו-16% שלא הביעו עמדה בעניין. עם זאת, רק 42% מהישראלים סבורים כי ארגוני עובדים פועלים לצמצום פערים, לעומת 39% שאינם מסכימים עם הטענה ו-19% שנותרו ללא דעה בעניין.

הסקר בחן גם את עמדותיהם של העובדים המאוגדים עצמם, שמהווים 25% מאוכלוסיית השכירים בישראל. העובדים המאוגדים תומכים מן הסתם בעבודה המאורגנת, אבל גם יש להם ביקורת על ארגוני העובדים שלהם. כך, 39% מהחברים בארגון עובדים העידו כי הם אינם מרוצים מפעילות הארגון, לעומת 49% שהעידו כי הם מרוצים (12% לא הביעו עמדה).

שביעות הרצון הגבוהה ביותר (60%) נרשמה בענף התחבורה, האחסנה והתקשורת, שכולל בין היתר את עובדי אגד ודן, רכבת ישראל, נמלי הים, בזק ועוד. בענפי התעשייה והבריאות שביעות הרצון נמוכה יותר ועומדת על 42% בכל אחד מהם. 66% מהעובדים המאוגדים ציינו כי הארגון שמייצג אותם פועל למניעת פיטורים והתנהגות שרירותית מצד המעסיק. לעומת זאת, 46% מהעובדים המאוגדים סבורים כי ארגון העובדים שלהם אינו דואג לשיפור שכרם.

על פי הסקר, רובו המובהק של הציבור אינו תומך בכלכלת שוק מוחלטת בשוק העבודה, שלפיה תנאי העובדים נקבעים לפי כללים של היצע, ביקוש וכושר מיקוח. רק 4% מהנשאלים טענו כי "כל עובד צריך לדאוג לעצמו", לעומת 41% שטענו כי האחריות לרווחת העובדים מוטלת על המדינה. 27% סבורים כי האחריות היא על ההנהלה במקום העבודה, 18% סבורים כי האחריות היא על ארגוני העובדים, 7% סבורים כי האחריות מוטלת על מערכת המשפט ו-2% נותרו ללא דעה בעניין.

בלמ"ס טרחו אמנם לציין כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין התאגדות עובדים לרמות השכר (משום שרמת השכר תלויה בין היתר במשלח יד, שעות עבודה ועוד), אולם קשה להתווכח עם המספרים: לפי הלמ"ס, 43% מהעובדים המאוגדים משתכרים 10-14 אלף שקל ברוטו בחודש, ואילו 33% מהעובדים המאוגדים משתכרים מעל 21 אלף שקל בחודש.

המתאגדים החדשים

הסקר של הלמ"ס מתרגם למספרים את מה שהרגישו בשנים האחרונות עשרות מעסיקים ועשרות אלפי עובדים: העבודה המאורגנת בישראל קמה לתחייה, והיא צוברת תאוצה מדי יום. גל ההתארגנויות שהמשק הישראלי חווה הוא תולדה של שילוב בין כמה סיבות ונסיבות: מה שנתפס כקפיטליזם קיצוני מדי בשני העשורים האחרונים; מחאה חברתית שגלשה מהרחוב גם אל מקומות העבודה; תחרות בין ארגוני עובדים שעוררה בעיקר את ההסתדרות הכללית מתרדמת ארוכה; חקיקה ובעיקר פסיקות של בתי הדין לעבודה שהפכו את חופש ההתארגנות מסיסמה ריקה לזכות שיש לקדש ולהגן עליה בכל מחיר.

בין עשרות מקומות העבודה שקמו בהם ועדי עובדים חדשים ניתן למנות את פלאפון, הוט, ישרכארט, ויזה כאל, יו-בנק, תחנות הדלק של סונול, חברת הקייטרינג שפע, כלל ביטוח, בורגראנץ' מקדונלד'ס ועוד. עד לשנים האחרונות העבודה המאורגנת הייתה נחלתו של המזר הציבורי בלבד, בעוד שבמגזר הפרטי עבודה מאורגנת נראתה בעיקר במפעלים הגדולים של התעשייה. כיום, רוב המתאגדים הם עובדי צווארון לבן, המשתייכים למעמד הביניים.

שנת 2007 נחשבת לנקודת מפנה. בהסתדרות הכללית צפו בעו"ד איתי סבירסקי ומספר פעילים אידיאליסטים מארגנים את עובדי "עלית קופי" באוניברסיטת ת"א, עוד לפני שהקימו את ארגון "כוח לעובדים". עד מהרה בהסתדרות הבינו את הפוטנציאל כשעובד צעיר בשם אלון-לי גרין פוטר כשניסה להקים ועד ברשת "קופי-בין", וממאבק שהפך לדגל קם לו מאבק גדול וממושך להקמת עשרות ועדים נוספים. אפילו בדו"ח בנק ישראל התייחסו לתחרות הזו בין ארגוני העובדים כמגמה מרתקת בשוק העבודה. נקודת מפנה נוספת נרשמה בינואר השנה, לאחר שביה"ד הארצי לעבודה פסק כי אסור למעסיקים בישראל להשמיע כל עמדה או ביטוי ביחס להתאגדות עובדיהם - פסיקה דרמטית ותקדימית אפילו בקנה מידה בינלאומי.

התארגנות עובדים
 התארגנות עובדים