מעשה בשלושה חייבים

חגית שלא שילמה חשמל, אמציה שלא שילם אגרה, ונוחי דנקנר

תשמעו סיפור: בחמישי שעבר, שמונה בבוקר, דפקו על הדלת של חגית. בפתח עמד טכנאי של חברת החשמל שהודיע לה, גברת, באתי לנתק לך את החשמל כי לא שילמת את חשבון חודש מארס.

"הוא העיר אותי משינה", היא סיפרה, "והגיש לי חשבונית על 1,000 שקל, על מארס ועל מאי. התקשרתי למוקד כדי לשלם כשהוא עומד בדלת ומחכה".

אישה אחרת, בחודש תשיעי להריונה, זכתה לטיפול מסור אף יותר כשהגיעו אליה נציגי החברה. היא ביקשה מהם להזדהות, והם הזעיקו לה ניידת.

והנה עוד אחד: אמציה שינפלד קיבל יום אחד טלפון מהבנק והתבשר כי חשבונו עוקל בגלל חוב לרשות השידור. לאמציה אין טלוויזיה. ברשות השידור לא האמינו לו ודרשו 1,544 שקל לשכר-טרחת עורכי דין ועוד 4,403 שקל יעל החוב מ-2006 לטלוויזיה שאין לו.

אמציה היה צריך לבזבז שעות כדי להוכיח לפקידי הרשות שאת הטלוויזיה הוא קנה לאמא שלו, שאיתה הוא לא גר כבר הרבה מאוד זמן, ולנסות להסיר את העיקולים. ברשות השידור באו אליו בטענות על שלא דווח על קניית המכשיר.

אחרון ודי: אחד, נוחי דנקנר היה פעם טייקון גדול ששווה מליארדים, והיום יש לו חוב של 8 מליארד שקל, ורק 25 מיליון שקל בקופה. 70 עורכי דין וצי של יחצ"נים עובדים סביב השעון כדי לארגן לו הסדר חוב שישאיר בידיו את השליטה בקונצרן אי.די.בי. בנק לאומי, אחד הנושים שלו, כמעט ויתר לו על 150 מליון שקל, ככה, על הדרך, עד שקמה סערה ציבורית שסיכלה את המהלך.

3 סיפורים ושאלה אחת: איפה המידתיות לכל הרוחות? נכון שחברת החשמל נמצאת בגירעונות עצומים, בגלל ניהול כושל יש להזכיר, אבל עם כל הכבוד, להגיע לבתי לקוחות כדי לגבות חוב ממארס שאפילו לא הספיק לצבור ריבית, וזה בזמן שבית המשפט דחה בחודשיים את הסדר החוב של מחזיקי האג"ח של אי.די.בי כדי שיוכל לממש נכסים? מישהו דפק על דלת הווילה של דנקנר בהרצליה פיתוח? מישהו שלח לשם ניידת?

חלילה. הרבה יותר קל וזמין להתעסק עם האזרחים הקטנים, שבקושי מגייסים כסף לשלם את חשבונות החשמל המאמירים ואת האגרות חסרות התכלית של רשות השידור. להם ישלחו שוטר, לדנקנר יעשו הסדר חוב.

לאזרחית שלא שילמה דוח תנועה שלא היה לה מושג עליו יעקלו מיד את הרכב, ונוחי היקר ימשיך להתנייד בפולסוואגן פסאט שלו מדגם CC, עם נהג צמוד. גבר צעיר שלא שילם דוח תנועה יקבל ביקור של שני גברים מפחידים מההוצאה לפועל, שיבשרו לו כי עליו לשלם להם מיד או שיקחו לו מהבית את הפלזמה, אבל המטוס מדגם צ'לנג'ר של דנקנר עדיין חונה בהאנגר שלו בנחת.

חברת החשמל, העיריות, רשות השידור, משטרת ישראל וכל אלה שנציגיהם מתייצבים בפתח ביתכם עם דרישת תשלום, עושים זאת על-פי חוק. רק שהחוק הזה חל רק על חלק מהאזרחים, זאת אומת, הרוב, אלה שנחשבים סוג ב' וחייבים מאות או אלפי שקלים.

למיוחסים כמו דנקנר, שחייבים מליארדים, תפרו במיוחד חוק אחר, שמגיע קומפלט עם כפפות משי.

המסקנה: עדיף להיות חייב מיליארדים. איפה המידתיות? תשאלו את השופט איתן אורנשטיין.