ליכט: החלטת הממשלה על יצוא הגז מותרת - אך לא רצויה

המשנה ליועמ"ש המליץ, אך לא חייב, להסדיר את מכסת יצוא הגז בחקיקה בכנסת

כמעט עמוד שלם תופסת חוות-דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי), עו"ד אבי ליכט, שהוגשה לממשלה לקראת ישיבתה הבוקר (א') בנוגע לקביעת מכסת יצוא הגז הטבעי.

ליכט המליץ לממשלה להסדיר את קביעת מכסת היצוא באמצעות חקיקה בכנסת, אך קבע בשורה התחתונה כי אין מניעה משפטית שהדבר ייקבע בהחלטת ממשלה, אף שדעתו אינה נוחה מכך.

במשרד המשפטים כבר מתייחסים לעתירה שתוגש לבג"ץ בעניין זה כעובדה מוגמרת, ובימים הקרובים תגובש טיוטה מפורטת יותר שתשמש בסיס לתגובה לעתירות.

המשמעות היא שאף שבמשרד המשפטים מבינים שהממשלה החליטה להתעלם מההמלצה של גורמי המשפט להעביר לכנסת את ההכרעה בעניין מכסת יצוא הגז, אין כל כוונה לשבור את הכלים ולהימנע מלהגן על החלטת הממשלה בפני בג"ץ.

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, העושה בביקור עבודה בלונדון, לא השתתף בישיבת הממשלה הבוקר, ואף הורה שלא לפרסם רשמית את חוות-דעתו של ליכט, אף שזו הודלפה חלקית.

בקודים הנהוגים בין וינשטיין לראש הממשלה בנימין נתניהו, חוות-דעת משפטית המנוגדת לעמדת הממשלה מופצת רק כשאפסו הסיכויים להגיע להבנות בעל-פה, בנושאי חקיקה ומדיניות, או שהיועמ"ש מחליט שעמדה מסוימת היא בלתי חוקתית ולא תזכה להגנתו בבג"ץ. זה איננו המקרה, לא לגבי האי-חוקתיות ולא לגבי אובדן הסיכוי להבנה בין האישים.

העיגון המשפטי לסמכותה של הממשלה לקבוע בעצמה את מכסות היצוא של הגז הטבעי מצוי בחוק הנפט, שנחקק בשנת 1952, ואינו קשור בחקיקת ששינסקי העוסקת במיסוי על הפקת הגז הטבעי.

על-פי הסעיף, שתוקן לאחרונה ב-1989, רשאי שר התשתיות לחייב את בעלי הקידוחים לספק תחילה, במחיר השוק, את "אותה כמות נפט ומוצרי נפט הדרושים לדעת השר לתצרוכת ישראל".

השאלה המשפטית שהתעוררה היא האם סעיף זה מסמיך את הממשלה לקבל לא רק החלטה נקודתית באשר למכסה מסוימת של גז לשימוש מקומי, בתקופה קצובה, אלא גם החלטה גורפת, עקרונית, רחבת-השלכות וכזו שתסדיר את מגבלת היצוא לשנים רבות.

טכנית, הסעיף איננו מונע מהממשלה לקבוע את "תצרוכת ישראל" לדורי-דורות, ואולם דומה כי רוח החוק מושכת דווקא למסקנה ההפוכה. חוק הנפט הוא חוק מפורט, המסדיר בדקדקנות את נושא הרישיונות, תחומי הרגולציה והפיקוח הממשלתי, מעניק פטור ממיסוי על מוצרים הדרושים להפקת הנפט ומגיע אפילו עד לקביעת הוראות באשר להפקעת המקרקעין הנדרשים.

לא סביר שמתכונת חקיקה כזו תותיר הכרעה כה יסודית, כגון מכסת הגז המותר ליצוא, להכרעת הממשלה או השר הממונה על החוק, כאילו מדובר בתקנות טכניות. זו ההכרעה שתעמוד בפני שופטי בג"ץ.

אגב, להחלטה על מסלול ההסדרה הראוי - בכנסת או בממשלה - אין כל קשר לתוכן ההחלטה שנקבעה. במילים אחרות, במשרד המשפטים נשבעים שגם אם הממשלה הייתה מחליטה כי 90% מהגז המופק יישאר לתצרוכת המשק הישראלי - ולא רק 60% כפי שנקבע - גם אז הייתה השורה התחתונה נותרת זהה: קביעת המכסה בממשלה איננה רצויה, אך מותרת.