המהפכה של הפועל ב"ש: תצליח או לא?

לנחיתה של אליניב ברדה ומאור בוזגלו בווסרמיל יש פוטנציאל נפץ אדיר. השאלה, כמו תמיד בב"ש: לאן יתפזר ההדף ■ דעה

אחרי שנים של התפלשות בתוך כרוניקה של מוות ידוע מראש, להפועל ב"ש יש סוף-סוף את כל תנאי הפתיחה המתאימים, אבל ממש את כולם, כדי לעשות משהו יפה בליגת העל. חוץ מבעלים שמעמידה תקציבים גבוהים, נותנת שקט ומשלמת בזמן, לא עניינים של מה בכך בכדורגל הישראלי, לספינת המדבר האדומה יש גם קהל ענק - הכי גדול מחוץ ל"ארבע הגדולות" המסורתיות: קרוב ל-6,000 צופים בממוצע למשחק בעונה הקודמת (והגרועה), כ-800 אתמול (א') באימון הפתיחה, וכמה עוצמתי ומועיל יהיה עבור המועדון לראות את האוהדים האמוציונליים האלו הופכים תקליט ומחדירים סוף-סוף לקבוצה אנרגיות חיוביות; יש לב"ש גם מאמן כמו אלישע לוי, שכבר ידע בקריירה שלו מאבקי צמרת, הצלחות ותארים; וכעת, נדמה שבב"ש מצליחים לפגוע גם במלאכת הרכבת הסגל, המקום בו נפל המועדון חזק בכל שנותיה של אלונה ברקת.

צריך לעשות הבדלה ברורה בין כוכבים מזדקנים שהגיעו בעבר לב"ש (דוד רביבו), כוכבים בעייתיים (ערן לוי) או כוכבים בנפילה (אבירם ברוכיאן, ומאור מליקסון שבאופן מפתיע פרח מחדש בנגב) - לבין ליגיונר מוכח כמו אליניב ברדה. כדי לשרוד שש שנים רצופות בצמרת הליגה הבלגית, לא הפרמיירליג אמנם אבל עדיין מקום עשיר וטוב בהרבה מהלוזונליג - צריך להיות שחקן מצוין. כדי לספק קבלות בדמות 49 שערים ו-39 בישולים ב-149 משחקים, ענידת סרט הקפטן של גנק, זכייה באליפות ובשני גביעים ורשימת הופעות בליגת האלופות - צריך כבר להיות שחקן מזן מיוחד באמת.

מקצועית אין ספקות לגבי מידת ההתאמה של ברדה לליגת העל. אבל יש גם חידה במקרה שלו, והיא קשורה יותר לפן המנטלי: אחרי שנים באירופה הקלאסית, האם יצליח לנחות לאותה רמת מחויבות גם למשחקים מול עכו, רעננה ורמת השרון. האם גם בגיל 31 יקדיש את כל גופו ונפשו למשחק, אחרי שאת המיליונים שלו בחו"ל הוא כבר עשה. בהקשר הזה, העובדה שברדה חוזר לקבוצת האם שלו, לעיר שלו, למקום שיקר לליבו, יכולה לעודד את המערכת: עושה רושם שהוא לא יסתפק רק בלהרוויח עוד כמה לירות לפני הפרישה.

לגבי החלק השני במשוואה של ב"ש המתחדשת, מאור בוזגלו, הרי שהוא בינתיים לא הצליח לממש מאומה ממה שהבטיח בשנותיו כנער ובאותה עונה מיתולוגית ב-2007/08 בה להטט בסכנין. אבל חשוב לזכור מי הוציא ממנו בסכנין את היכולות העילאיות: אותו אלישע לוי שיתאחד איתו בעונה הקרובה. ואולי דווקא במקום כמו ב"ש, בו יקבל בוזגלו את המושכות להוביל ולהיות הבורג המרכזי של ההתקפה (מושכות שקיבל בסכנין, אך לא במכבי ת"א ובטח שלא בליאז'), יצליח הקשר להזכיר לכולם למה, כמאמר האבא, הילד ענק.

***

למרות החיוכים, האופטימיות ומחזות הטירוף מאימון הפתיחה אתמול, שלא נראו כמותם בב"ש מאז הימים העליזים של אלי גוטמן-ג'ובאני רוסו-סיאד חלילוביץ', מוטב לב"ש לא ליפול במלכודת הציפיות המוגזמות. לא להפוך את הסיפור הזה לפרויקט הגלאקטיקוס החדש של הכדורגל הישראלי. א', כי זה לא באמת גלאקטיקוס: יש עדיין הרבה עמדות על המגרש בהן ב"ש נשארה קבוצה נחותה, ועדיין מדובר בקבוצה מוגבלת ביחס לשתי התל-אביביות ולמכבי חיפה; ב', כי לקבוצה ששנתיים ברציפות ניצלת מירידה במחזור האחרון אסור לקפוץ מעל הפופיק. קיץ אחד, פורה ככל שיהיה, לא יכול ליצור פתאום יש מאין.

במילים אחרות, ב"ש צריכה לכוון למקום באירופה. זה יהיה הישג שיספק את הקהל התובעני, ישמח את ברקת ובמיוחד את הכיס שלה אחרי עשרות מיליונים שכבר שפכה על המועדון. והכי חשוב: זה יעניק לב"ש פלטפורמה מצוינת למשוך כוכבים חדשים ולהמשיך לבנות בעונה הבאה כלפי מעלה.