"מי שלא חווה אבטלה ממושכת בגיל 48 לא מבין כמה זו שואה"

כ-4 חודשים אחרי שסיפורם פורסם ב"גלובס", חזרנו לבדוק האם שוק התעסוקה האיר פנים לחבורת בני ה-45 פלוס המובטלים ■ מחציתם הצליחו למצוא עבודה, אך מרביתם לא בתחום עיסוקם וברמת שכר נמוכה יותר

רבקה מוריאל, 46

עובדת

"אני הולכת לעבודה עם חיוך"

רבקה מוריאל מפתח תקווה, היום עובדת. "מישהי שקראה את הכתבה ב'גלובס' צלצלה והזמינה אותי לראיון עבודה בבית החולים תל השומר שבו אני עובדת היום כמזכירה וכמנהלת אדמיניסטרציה", היא אומרת. מוריאל, שבמשך 5 חודשים חיפשה "כל תפקיד בשיווק" אך לא פסלה גם תפקידי מזכירות בכירה ומשאבי אנוש, מרוצה מאוד ממקום העבודה החדש. "אמנם אני לא עוסקת בתחום שאני רגילה אליו, אבל אחרי שישבתי זמן מה בבית ללא תעסוקה אני מעדיפה, כאם חד-הורית, לעבוד בתחום אחר מאשר לא לעבוד בכלל. בהתחלה חשבתי שאני מתפשרת, אבל היום לשמחתי אני לגמרי לא מרגישה ככה. אני קמה בבוקר והולכת לעבודה עם חיוך. גם לא ירדתי ברמת השכר שלי".

ליאנה גד, 54

עובדת

"אשמח להישאר כאן בשכר אחר"

ליאנה גד, בת 54 מחולון, הייתה מורה, אבל רוב חייה עבדה כמנהלת הדרכה ורווחת עובדים בבתי מלון. לפני כשנתיים פוטרה, ועד לפני חודש חיפשה עבודה. לאחרונה גד נקלטה כנציגת טלמרקטינג בחצי משרה בחברה לקידום הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים בערבות מדינה. לדבריה, בעקבות הכתבה ב"גלובס" קיבלה 20 הצעות עבודה, כולן, למעט 3 הצעות בתחום האדמיניסטרציה וניהול משרד, היו בתחום הטלמרקטינג. "המעסיקים והעובדים כאן מקסימים וכיף לי לעבוד איתם, אבל טלמרקטינג בשכר זעום זה לא מה שרציתי. אשמח להישאר כאן בתפקיד ובשכר אחר ויש לי הרגשה שזה עוד יקרה".

יצחק איתן, 63

עובד

"אני נראה, מתנהג ומתפקד אחרת"

אחרי 30 שנות עשייה, יצחק איתן מחולון, נאלץ לסגור ב-2007 את מפעל המתכת שלו. בעקבות הכתבה ב"גלובס" קיבל 10 הצעות עבודה. "שאחת מהן קלעה בול: בונה תבניות יציקה במפעל לייצור חלפי פלסטיק". איתן, שנקלע למצוקה כלכלית בעקבות קריסת המפעל ובעטיה למצוקה נפשית, מדווח על שיפור אדיר בגזרה הנפשית."אני נראה, מתנהג ומתפקד אחרת. מעט הזמן שאני עובד במפעל, כחודש ימים, בנה לי את הביטחון העצמי. אם לא הייתי נחשף, לא בטוח שהייתי מצליח למצוא עבודה". לדבריו, הדבר היחיד שמעיב על החגיגה הוא השכר הנמוך. "השכר הנמוך מעליב אבל אני לא מתכוון לחפש מקום אחר כי אני לא רוצה להגיע למצב הקודם".

חיים בר אור, 55

עובד

"אני עובד במה שאני יודע לעשות"

אחרי תשע שנים כמנהל מכירות בבית תוכנה, חיים בר אור, 55 מכפר סבא, מצא עצמו מובטל. בעקבות הכתבה ב"גלובס" קיבל שלוש הצעות עבודה: כמתווך דירות, כממיין ביצים במפעל והצעה אחת נוספת עלומה. "לא הסכימו לגלות לי במה מדובר אלא אם כן נפגש. הרגשתי שזה שיווק נוסח פירמידה ולכן לא הלכתי. גם לא הלכתי למיון ביצים כי זה לא בשבילי", הוא אומר ומוסיף שריאיון העבודה במשרד התיווך אליו כן הלך - לא צלח. לפני כחודשיים זה קרה. בר אור, שפנה מיוזמתו לחברה-האם של החברה בה עבד וממנה פוטר כאמור אחרי 9 שנים, זומן לראיון כמנהל מכירות והתקבל כשכיר במשרה מלאה. "אני שמח שאני עובד במה שאני יודע לעשות".

זאביק דרור, 48

מובטל

"המצב הולך ומחמיר"

מאז פרסום הכתבה, זאביק דרור, 48 מנס ציונה, הצליח לגרד משתי עבודות סכום כולל של כ-6,000 שקל (נטו) ולשוב למעגל האבטלה. לדבריו, מדובר בשני מקומות עבודה מתוך חמש שפנו אליו בעקבות הכתבה. "כל ההצעות היו פרילנס על בסיס אחוזים ממכירות. שני המקומות שהסכימו לשלם גם שכר בסיס בהם עבדתי, אך לצערי עסק אחד נקלע לקשיים ובשני הפסקתי לעבוד עקב מהלך כושל להכנסת משקיע לחברה", הוא אומר. דרור, המחפש עבודה בשיווק ומכירות, פיתוח עסקי וניהול מוצר, סוגר שנתיים מחוץ למעגל התעסוקה. "המצב הולך ומחמיר, ומי שלא חי תקופת אבטלה ממושכת בגיל 48 לא מבין עד כמה זו שואה אישית".

פרטי התקשרות: 054-6661205.

ערן אדומי, 64

מובטל

"אני מאבד מהאופטימיות שלי"

גם ערן אדומי עדיין מובטל. 10 חודשים חלפו מאז נפלט מסוכנות הנסיעות בה עבד כמבקר פנים, וגם הצעות עבודה שקיבל בעקבות פרסום הכתבה לא הבשילו למקום עבודה. "קיבלתי כמה הצעות הזויות למכירת מוצרים בשיטת הפירמידה שכמובן סירבתי להן. קיבלתי גם הצעה אחת במקצוע שלי, ביקורת פנים, שלצערי עדיין לא יצאה לי ממנה עבודה". לדבריו, במקביל קיבל פניות גם מ"אנשים טובים שאני לא מכיר שהבטיחו לנסות לעזור אבל כלום לא יצא מזה". בניגוד לרעייתו, עדנה, הוא היום פחות אופטימי. "אני מבין שהגיל הוא בעוכריי. עם זאת אני לא מאבד מהאמביציה. אני מוכן לעבוד בכל דבר שאני יכול להביא לו תועלת. אני לא בררן".

פרטי התקשרות: 054-2044078.

עדנה אדומי, 59

מובטלת

"היום אני פחות לוקחת ללב"

לפני כשלוש שנים עדנה אדומי נפלטה משוק התעסוקה. לצערה, היא לא קיבלה הצעות עבודה בעקבות הכתבה. אדומי למדה עיצוב פנים ועבדה פרק זמן מסוים במשרדי אדריכלים, אך את רוב שנות התעסוקה שלה עשתה בלוגיסטיקה ובמוקד שירות לקוחות. למרות התחושות הקשות הכרוכות בתהליך של חיפוש עבודה אדומי החליטה לשנות פאזה. "החלטתי לקחת את הסיפור הזה בצורה אחרת, שמה שיקרה זה מה שצריך לקרות. היום אני פחות מתרגשת ופחות לוקחת ללב. אני ממשיכה לחפש עבודה ושומרת על אופטימיות כי אני יודעת שיש לי מה להציע. זה לא אומר שאני לא מתוסכלת מהמצב".

פרטי התקשרות: 054-6896607.

משה גרינברג, 65

מובטל

"שוקל לעבוד כמה חודשים בארה"ב"

גם משה גרינברג מגבעתיים לא קיבל אף הצעת עבודה. על אף הקושי, גרינברג, בן 65, שהפך לפני כשלוש שנים למובטל אחרי יותר מעשור כעצמאי, לא מרים ידיים. "אני ממשיך לחפש עבודה ולהפעיל קשרים אישיים. במקביל, אני חושב גם על להקים עסק עצמאי ואפילו לעבוד כמה חודשים בארה"ב. אני שוקל כל מיני אופציות כי נמאס לי לשבת בבית". מצד שני, גרינברג לא מוכן להתפשר. "אני לא מחפש להתמנות למנכ"ל או לסמנכ"ל אבל גם אין לי עניין לעבוד כשומר בקניון. אני רוצה לעבוד בתחום ראוי שיגרום לי להפעיל את הראש".

פרטי התקשרות: 054-9546434.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988