בין כיכר תחריר לכיכר רבין

כשהחרדים והערבים יהיו רוב, התיאבון לדמוקרטיה יישאר חזק?

הביקורת על ההשתלטות הצבאית במצרים אמנם הדהדה למרחקים, אבל היו גם מי ששאלו - האם ההפיכה, שבמסגרתה הודח נשיא שנבחר בדרך דמוקרטית, תשפיע לרעה על הכלכלה המצרית? אירוע מסוג זה מחדד את התהייה על הקשר שבין סוג המשטר ובין האקלים הפיננסי, ובמילים אחרות: האם דמוקרטיה היא פרמטר להתפתחות כלכלית?

אם מסתכלים על העידן שסימל את שקיעת הקומוניזם, ובעיקר על העשור האחרון, נוצר הרושם כי משטר דמוקרטי הוא אחד התנאים החשובים להתפתחות כלכלית. כתוצאה מכך, האו"ם, ובמיוחד ארה"ב, דוחפים כל ישות ריבונית לבצע שינוי כזה לפני כל דבר אחר.

לנוכח זאת, מעניין לבחון אם גם תיאוריות כלכליות תופסות את הדמוקרטיה כמשתנה בעל חשיבות לשגשוג כלכלי? לכאורה, זה נראה פשוט: כל המדינות המפותחות הן דמוקרטיות ורוב המדינות הנחשלות אינן דמוקרטיות. מכאן ניתן לשער שגם הכלכלנים ידחפו לדמוקרטיה. אבל אין זה המצב כלל וכלל.

ממחקרים שעסקו בנושא זה עולה כי הדמוקרטיה אינה המשתנה החשוב לפריחה כלכלית. דמוקרטיה אמנם מתואמת עם צמיחה, אך היא אינה הפרמטר שמסביר באופן מובהק שגשוג כלכלי. עוד נמצא במחקרים כי ישנם 4 פרמטרים אחרים חשובים יותר לשגשוג כלכלי: שניים מהם קשורים לניהול הממשלה, ושניים להתנהגות הפרטים/האוכלוסייה.

המשתנה הראשון הקשור לממשל הוא זכויות הקניין. במדינות שבהן אין חוקים ברורים הנוגעים לזכויות הקניין, בתי המשפט לא שומרים על קדושת ההסכם החתום, וקיימת בהן סכנה להלאמה - רמת ההשקעות תהיה נמוכה, וכתוצאה מכך, אין צמיחה ושגשוג.

המשתנה השני הקשור לממשל, ונמצא כמשפיע ביותר על צמיחה, הוא רמת השחיתות במשק. חברות בינל' לא מעוניינות להשקיע במדינות שבהן חתימה על חוזה תלויה ברצונו הטוב של הפקיד.

שני משתנים אחרים שמשפיעים מאוד על הצמיחה הם ילודה (פריון) ורמת ההשכלה. קיים מתאם חזק בין פריון ילודה נמוך לבין תל"ג לנפש גבוה. כך למשל, מדינות אפריקה שבהן יש למשפחה שישה ילדים בממוצע, תקועות במלכודת עוני, ולא מצליחות להגדיל את ההון לנפש. סין לעומתן, שהקטינה את הילודה, אפשרה הון גבוה פר-צעיר.

המשתנה השני שקשור לאוכלוסייה ומשפיע על הצמיחה הוא רמת ההשכלה, ובעיקר הפער בין רמת ההשכלה בין גברים לנשים: ככל שהפער זה קטן, כך גדל התוצר לנפש.

רכבת לילה לקהיר

צעירי תחריר כנראה לא קראו את המחקרים הללו בכלכלה. אבל הם הסיקו שהדרך לשיפור מצבם הכלכלי עוברת בנאורות לפני שהיא מגיעה לדמוקרטיה. הם הבינו כי כדי לצאת ממלכודת העוני שבה שרויה מצרים, עדיף להם לוותר על דמוקרטיה ושלטון האחים המוסלמים, ולהיאחז בשיטת משטר שתדאג לארבעת התנאים שמנינו: זכות הקניין, הקטנת השחיתות, הורדת הילודה, וגידול ההשכלה לנשים ולגברים.

טוב לדון בנושא זה כאשר ישראל רחוקה מהמצב של מצרים. עם זאת, מומלץ לכל ישראלי מתחת לגיל 50, להביט היטב במתרחש במצרים וללמוד על המאבק המתחולל בין נאורות וצמיחה לדמוקרטיה. לפי תחזיות הלמ"ס והאוצר, בשנת 2040 גם אנחנו נהיה שם: הציבור הישראלי יורכב בעיקר מחרדים ומערבים, עם פריון ילודה גבוה שדומה לעם במצרים.

המגמה הזו תשפיע על החיים שהתרגלנו אליהם. מה יקרה כשהכנסת תקבע כי גברים ונשים ילמדו בנפרד באוניברסיטאות, הנשים יחויבו בלבוש צנוע, ותוכרז הפרדה מגדרית בתחבורה הציבורית. האם גם אז התיאבון שלנו לדמוקרטיה יישאר חזק כמו היום? או שכיכר רבין תתמלא בצעירים שיבקשו מצה"ל לשלוט ולשמור על ישראל משלטון החרדים?

האם יש לנו את הכוח למנוע היום את התהליך הזה? כן. עלינו להתעורר כבר עכשיו ולהחליט על שינויים מהותיים בתהליך החברתי. אחרת, כל התקופה הזו על אזהרותיה הרבות, תירשם בספרי ההיסטוריה בתור "רכבת לילה לקהיר" כשאנחנו בתפקיד הקטר.

* הכותבת היא ראש מרכז אהרון מאיר במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.

צרו איתנו קשר *5988