דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

רצח מזעזע בקריית גת לא דווח - כי לא מעניין מה שקורה בפריפריה

ולדיסלב קולוסוב נדקר למוות לפני 3 שבועות בפתח ביתו, לאחר שהעיר לחבורה מרעישה ■ למה זה לא הגיע לכותרות? אולי כי זה קרה בקריית גת

בלילה שבין חמישי לשישי לפני 3 שבועות נדקר למוות ולדיסלב קולוסוב בן ה-23 בפתח ביתו בשדרות מלכי ישראל בקריית גת. עוד מקרה של אלימות שרירותית, חסרת סיבה והקשר - מלבד אלכוהול ושיעמום.

אלא שלהבדיל ממקרים אחרים, סיפור מותו של ולדיסלב - ולדיק, בפי חבריו ומשפחתו - לא חצה את צומת פלוגות, לא עורר רעש, לא הפך למשל ולא גרר גל של זעזוע. אדם חי, אדם מת, נגמר.

הגעתי לסיפור הזה במקרה. הייתי בדרך לקריית גת לעוד כתבה בסדרה על הבחירות המוניציפליות, וחבר שעובד עם אחותו של ולדיק סיפר לי על זה. אז קפצתי לבקר.

שדרות מלכי ישראל הוא מהרחובות הארוכים והראשיים של קריית גת. יש בו את מרכז הקניות ישפרו, מגדלי דירות מפוארים ובתי-ספר, אבל לקראת סופו הוא הופך לסדרה של שיכוני רכבת מכוערים, הרוסים ומוזנחים. באחד מהם, לקראת סוף השדרה, גרה משפחת קולוסוב.

שביל הגישה לבניין הרוס כולו, אין מצב שזקנים שעוברים שם לא נופלים. הנורות בחדר המדרגות לא עובדות, אז לא רואים אם מלוכלך או לא. בקומה השנייה, בדירה קטנה ולא מוארת, יושבת מה שנשאר ממשפחת קולוסוב - האם ליה, האב אלכסנדר והאחות נאדיה.

האב אלכסנדר שותק. שתיקתו כבדה, צפופה, ממלאת את החדר ביגון. מבטו מושפל לרצפה. עבד כפועל במפעל של סימנס בבית-שמש. המפעל נסגר לפני כחודש, וכל העובדים פוטרו. כמה ימים אחר-כך נרצח בנו.

גם לפני זה הוא לא היה דברן גדול, אומרת בתו, אבל מאז שוולדיק מת הוא בקושי מוציא מילה מהפה. ליה, פועלת בחוות הזרע, מדברת. כל אחד מתמודד בדרכו.

הם לא יודעים הרבה. המשטרה לא מעדכנת אותם. מה שהם יודעים, הם יודעים מהמקומונים ומשמועות. לפי המקומונים של קריית גת, החשד הוא כזה: בשעה אחת וחצי חזר קולוסוב מבילוי, ביקש משי אזולאי (20), שמתגורר מעבר לכביש ושישב עם 3 חברים על ספסל בכניסה לבניין, שלא יעשה רעש, ואזולאי הביא סכין ודקר אותו 9 פעמים.

קולוסוב שכב מדמם במשך כשעה עד שעובר אורח - או אחד מחבריו של אזולאי לפי גרסה אחרת - הבחין בו והזעיק את מד"א, שהגיעו מאוחר מדי. מותו נקבע בבית-החולים. את אזולאי הסגירה אמו למשטרה מאוחר יותר.

השכנים בשיכון האומלל, שכבר רגילים לצעקות ולמריבות בלילות, הגיפו את התריסים. לא שמעו, לא ראו, לא ידעו. במשך כל הזמן הזה שכב ולדיק קולוסוב בכניסה לביתו ודימם עד מותו.

ליה יושבת בסלון הקטן עם תמונות של בנה המת. "ב-4 בבוקר היו דפיקות בדלת. חשבתי אולי ולדיק יצא בלי מפתח. כשהוא יוצא אני דואגת - כל אימא דואגת, לא? הוא תמיד כעס עליי על זה. פתחתי את הדלת. עמדו שם 4 שוטרים ואמרו לי: ולאד נדקר. שאלתי אם הוא בסדר, אמרו שאיבד קצת דם ושלקחו אותו לחדר ניתוח. התלבשנו ונסענו לברזילי".

בברזילי שלחו את המשפחה מחדר לחדר ומקומה לקומה, עד שהגיעו לחדר הניתוח הנכון. "היו שם כל-כך הרבה רופאים שיצאו ונכנסו. בסוף יצא רופא ואמר שוולדיק הגיע בלי לחץ דם, והם כבר לא יכלו לעשות כלום. שאלו אותי אם אני רוצה לראות אותו. אמרתי שכן, חשבתי שאולי זו טעות וזה בכלל לא הוא. הכניסו אותי לחדר ונתנו לי לראות רק את הראש. העיניים שלו היו סגורות עם פלסטר, והפנים שלו היו קרות".

היא נשברת, בוכה ונרגעת. "אחר-כך הכניסו אותי שוב. הוא כבר היה נקי בפנים, אפילו עם ג'ל בשיער. והפנים שלו היו לבנות וקרות. שמתי את הידיים על הלחיים שלו ונתתי לו נשיקות. את הגוף לא נתנו לי לראות. אמרו שאסור".

המת והחשוד הכירו אחד את השני מהשכונה. "מכירים מגיל קטן", אומרת האחות נאדיה, "אמרו שלום-שלום, אבל לא היו חברים. לא היה ביניהם איזה ריב או משהו".

- אלימות מהסוג הזה היא דבר שקורה הרבה פה בשכונה?

"עושים פה הרבה רעש והרבה לכלוך, כן. צועקים, שותים, שוברים בקבוקים. אבל אין כל-כך הרבה אלימות. אנשים מפחדים להתלונן, וגם כשמתקשרים למשטרה, בדרך-כלל היא לא באה".

- זה על רקע עדתי, רוסים נגד מרוקאים?

"לא יודעת, לא נראה לי. תאמין לי שאני מחפשת את הסיבה כל הזמן. אני לא מרגישה גזענות פה, אבל...".

גם בעירייה, במשטרה ובבתי-הקפה בקריית גת מכחישים כולם שמדובר במריבה על רקע עדתי. זה בגלל האלכוהול, אומרים כולם, זה בגלל שלצעירים אין מה לעשות בעיר - אין מתחמי בילוי ואין מועדון, כל מה שיש זה לשבת על הספסלים, לשתות ולחפש עניינים. שום דבר עדתי, הם אומרים, אבל הפייסבוק מספר סיפור אחר.

כמה ימים אחרי הלוויה פתחה נאדיה דף פייסבוק, משפחת החשוד וכמה מחבריו הגיבו שם וקיללו את הקללות הרגילות: רוסים מסריחים, תחזרו לרוסיה, כולכם זונות. הקללות, חלקן כבר נמחקו, נכתבו בעברית כל-כך עילגת ועלובה, שזה כבר מדכא בפני עצמו.

היו שם גם איומים כמו: "חכו תראו שהוא ישתחרר מה הוא יעשה לכם פה". מצד שני, בדף פייסבוק אחר שנפתח, אפשר היה למצוא תגובות כמו: "תחזרו לקזבלנקה, קופים, חיות".

למרות כל זאת, המשפחה מספרת כי ללוויה של ולדיק באו המון אנשים, מכל העדות. גם אתיופים.

אנחנו יורדים למטה לזירת הרצח. ספסל עלוב בכניסה לבניין. הנה, אומרת נאדיה, כאן זה קרה. מדי פעם עוברים על פניה שכנים בשתיקה. גם 3 שבועות מאז המקרה, אחרי שהכול נוקה, נאדיה עדיין מחפשת כתמי דם. היא מספרת שכשאביה ירד לנקות את הדם מהמדרכה, עמדו מהצד השני משפחת הדוקר וצחקו. זו הייתה הפעם הראשונה ששמחתי שהוא לא מדבר עברית כל-כך טוב, היא אומרת.

אנחנו הולכים לפגוש את החברים של ולדיק - דימה אוריאש (24), אלכס ליסיצין (25) ונחום שגבייב (23). השניים הראשונים עובדים בנגרייה, שגבייב באינטל. ולדיק השתחרר מהצבא לפני כשנה וחצי ועבד בחשמל. הם חברי ילדות, והיו יחד במסיבה באותו הלילה במושב נהורה.

"רקדנו, שתינו, נהנינו", אומר נחום, "אחר-כך חזרנו לקריית גת, ישבנו קצת על ספסל לנקות את הראש, ונפרדנו".

אף אחד, כאמור, לא יודע בדיוק מה היה שם, אבל החברים מנסים לנחש: בטח אמר משהו, וההוא נתפס על המילה.

דימה מספר שאחרי הרצח הוא שלח מיילים והתקשר לערוצי החדשות. אפילו לא חזרו אליו. לקחנו את זה מאוד קשה, הם אומרים. הגזענות ירדה, אבל היא עדיין שם. אלכס מספר ששמע מישהו אומר: מגיע לרוסי הבנזונה שמת.

הפרקליטות והמשטרה לא מוכנות להגיב לפני הגשת כתב אישום. עו"ד סאני שייקיס וגיל פרידמן מטעם אזולאי מסרו כי "נכון למועד הזה לא ראינו את חומר הראיות, ואנחנו לא מאשרים או מכחישים". יש לציין כי ביום ד' ה-17 ביולי7, פורסם כתב האישום המלא.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות