משחק סכום אפס

1. זרע הפורענות נטמן בשנת 2005. משרד התמ"ת ומשרד האוצר מובילים תיקון לחוק עידוד השקעות הון, וקובעים - שימו לב למכבסת המילים - שני מונחים חדשים, יפים ומתקדמים: "מסלול ירוק" ו"השקעה אסטרטגית".

כוכבי השלטון דאז קיבלו במחי-יד החלטה לקבוע פה מסלול של אפס אחוז מסים (!) על רווחים שהיה ברור מלכתחילה שהם גדולים במיוחד, וללא צורך בבדיקה ואישור של מרכז ההשקעות.

ההחלטה, שעברה בקלות יתרה, שבמקרה הטוב הייתה מתריסה וכוחנית ובמקרה הרע מוטה לכיוון כוח וקשרים, לא לוותה בעבודת מטה רצינית, לא בדרישה למעקב, ללא אומדן תקציבי, ללא קביעת מגבלות כספיות, ללא חובת הוכחה בעמידה בתנאים - אלא בתנאי אחד: גודל פעילות ונפח היצוא.

כדי שלא ישאלו שאלות ולא תקום התנגדות, סיפקו השרים אופיום להמונים ומכרו כאן את רעיון העיוועים הזה, באמירה נלהבת שהוא מיועד ומכוון כל-כולו כדי למשוך לכאן חברה רב-לאומית ענקית, שתתחיל להקים כאן את מפעליה ותהפוך את פני המדינה.

2. ואלה שמות בכירי הממשלה דאז, שהביאו את הארץ ואת טבע עד הלום: 11.8 מיליארד שקל הטבות מס מאז כניסת התיקון לתוקף ב-2006 ועד 2011. אם נכניס לחשבון גם את 2012 ואת שווי ההטבות הכולל בשנים שעד סיום המסלול הזה, ב-2016, המספר הזה יכפיל ואולי אפילו ישלש את עצמו. ראש הממשלה: אריאל שרון. ממלא-מקום ראש הממשלה ושר התמ"ת: אהוד אולמרט. שר האוצר: בנימין נתניהו. יו"ר ועדת כספים: אברהם הירשזון ובעת אישור התיקון - יעקב ליצמן. מנכ"ל התמ"ת: רענן דינור. ראש רשות המסים: איתן רוב. היועץ המקצועי הבכיר שלו: אוסקר אבו-ראזק.

3. אולמרט דיבר אז בבוז על מגבלת ההטבות, ונתניהו הסכים איתו. הם הסבירו את הצורך הקריטי במסלול הירוק, בזה שתאגידי ענק לא יצטרכו עוד לכתת רגליהם בסבך הביורוקרטיה, הבדיקות והאישורים של מרכז ההשקעות וגם לא להיות מוגבלים בתקציב ההטבות השנתי המוגבל בהוראת משרד האוצר.

במארס 2005 הגיעו התיקונים לוועדת הכספים, מצד המתקנים הופיעו איש רשות המסים אבו-ראזק ושני רואי חשבון ממשרד קסלמן וקסלמן, שהיו רואי החשבון של טבע.

4. רעיון המסלול הירוק התקבל ונכנס לתוקף בשנת המס 2006. אין צורך להודיע, אין צורך לקבל אישור מקדמי ולא להיות מוגבלים בתקציב. חברה הרואה את עצמה מתאימה למסלול הזה רושמת בדוח הכספי השנתי שלה: חבות המס נגזרת ממסלול האפס-מס. זהו זה.

5. הדיבורים על חברת הענק הרב-לאומית שאוטוטו נכנסת ומרווה את יובש הפריפריה של ישראל התבררו כשטויות. אומרים שאפילו לא הייתה מועמדת לתואר. בפועל, היה ברור שמי שייכנס למסלול הזה הן רק כמה חברות מקומיות גדלות מאוד.

טבע נכנסה מיד. חשבו שהמסלול הזה מתאים גם לאינטל, אבל החברה הזו בחרה במסלול המענקים, מה שמביא אותנו לעוד מקום סגור ומסוגר: לניסיונות האוצר, רשות המסים והפרקליטות להסתיר את החברה השנייה - אם קיימת - שנהנית ממסלול האפס-מס והאם זו ישקר. חברה ישראלית פרטית ומצליחה, אז בשליטה מלאה של משפחת סטף ואיתן ורטהיימר והיום בשליטה של חברה ציבורית אמריקאית, ברקשייר הת'אווי, של וורן באפט.

6. כמה חודשים אחרי כניסת מסלול אפס-מס, במאי 2006, נודע על עסקת ענק: באפט רוכש 80% מישקר לפי שווי שוק של 5 מיליארד דולר. הדיבורים היו על החברה המשפחתית ששורשיה נטועים עמוק ברגבי הגליל, שתשתלב בתאגיד הענק של "האורקל מאומהה".

גם במקרה של ישקר, אם היא אמנם במסלול האפס-מס, הרי מדובר בסכומים גדולים, אבל בוודאי לא בסכומי העתק של טבע. המחזורים של ישקר קטנים יותר, ולכן סביר שהנאותיה מהמסלול הירוק פחותים.

7. מה שמוביל למסקנה שעל המדינה לעמוד בהוראת השופטת מיכל אגמון-גונן, לא להתחבא מאחורי הסינר של בג"ץ ולפרסם גם את סכומי ההטבות לחברות הנחשבות כאן פרטיות, כמו ישקר, אולי אינטל, אולי מוטורולה - ולא רק (אם חובת הפרטיות כל-כך יקרה להן) את הדירוג שלהן בקרב 10 המוטבות הגדולות.

stella-k@globes.co.il