פרשת ורמוס: הסנגורים שהנחיתו מכה ניצחת על הפרקליטות

במונחים של קרב איגרוף, מי שהצליחו להוריד את הפרקליטות על ברכיה ולהנחית לה מכה ניצחת הם שלושה עורכי דין בולטים בתחום עבירות הצווארון הלבן, עו"ד ניר כהן, עו"ד אמיר בן-ארצי ועו"ד ז'ק חן, שייצגו את רועי ורמוס בהליכי השימוע בפרקליטות, ובסופו של דבר במו"מ שהסתיים בהודעה על סגירת תיק מותנית; מה שמסתמן כאחד מכישלונותיה המביכים ביותר של מערכת אכיפת החוק, הוא ככל הנראה אחד ההישגים המקצועיים הבולטים בקריירה המשפטית של שני הסנגורים.

"החקירה נגד ורמוס התחילה בסולמות גבוהים מאוד, על רקע טענות בדבר תרמית בניירות ערך", אומרים כהן וחן ל"גלובס", "ואנחנו שמחים שטענותינו שנטענו בשימוע התקבלו, והפרקליטות הגיעה למסקנה שאין מקום להגיש נגדו כתב אישום. הרבה פעמים אתה מתלבט אם ללכת לשימוע, או לשמור את הקלפים קרוב לחזה. משהחלטנו ללכת לשימוע, שהתקיים לפני שנתיים, משימתנו היתה להציג את העמדה שלנו, ועשינו זאת מתוך אמונה שנצליח לשכנע את הפרקליטות, ואנחנו שמחים שהלכנו על המהלך הזה שהביא בסופו של דבר לתוצאות המקוות".

בינואר 2011 הודיעה פרקליטות מיסוי וכלכלה לבאי כוחם של ורמוס וחשודים נוספים בפרשה, על החלטתה להעמידם לדין בכפוף לשימוע. שנתיים חלפו מאז השימוע, ועד שהפרקליטות הודיעה לסנגוריו של ורמוס לפני שבועות אחדים כי החליטה לסגת מהאישום בעבירת התרמית, ולבחון אפשרות להתעלמות שלא כדין מצד ורמוס מהתנהלות לא תקינה בחשבון הנוסטרו של פסגות.

אף שבפרקליטות ביקשו לסיים את התיק בהסדר טיעון, הכולל הודאה של ורמוס בעבירה מינורית, והרשעתו הפורמלית בבית משפט, הצליחו הסנגורים לגרום לפרקליטות לסגת גם מעמדה זו, ולהסכים לסגירת התיק בלא הודאה של ורמוס ולו בבדל אשמה, ותוך שה"סנקציה" עליו תהיה תשלום עיצום כספי של חצי מיליון שקל, והתחייבות שלא לתבוע את הפרקליטות על אובדן הכנסות בפרק הזמן שהמתין להחלטה.

בהקשר זה, עמדתם של הסנגורים היא שהסדר סגירת התיק המותנית מהווה צעד מתון בהרבה מהסדר טיעון. ורמוס עצמו, מלבד העובדה שאיננו מודה בדבר, מתכוון לשלם את הסכום שהתחייב לשלם כעיצום כספי בתוך ימים אחדים, ומאותו רגע הוא חופשי לשוב לכל תפקיד, בכיר ככל שיהיה, בכל "גוף מפוקח" - דהיינו במוסדות פיננסיים, בתי השקעות, בנקים ועוד.

ככל הידוע, אין תפקיד מסוים העומד על הפרק. בסביבתו של ורמוס מבהירים כי הסכמתו לשלם את הסכום של חצי מיליון שקל איננה מהווה ולו "ראשית הודאה" באשמה מבחינתו, אלא חישוב רציונלי, שלפיו עדיף לו לסיים את הפרשה בהקדם האפשרי, ולסיים את תקופת ישיבתו בבית, תוך המשך אובדן ההכנסה בסכומים עצומים.