אמת מטרידה: זיהום בתוך הבית אין לאן לברוח

ביתו של אדם הוא מבצרו, אבל גם שם יש לא מעט כימיקלים שיכולים להפוך לסיוט בריאותי. מחומרי ההדברה והניקוי, דרך החלקיקים המזיקים הנפלטים ממוצרי פלסטיק ועץ, ועד האבק שמצטבר במקומות שלא חלמתם עליהם. לא נעים להכיר: הזיהום הביתי

"זאת פשוט שערורייה שאפשר להיכנס לסופר ולקנות חומרי הדברה", קובע נריה נצר מפורטל הייעוץ "לגדול ולחיות בבית בריא". "אני לא מצליח להסביר את זה לעצמי. חומרי הדברה הם רעלים קטלניים ומסוכנים שנכנסים למחזור הדם דרך הראות, נספגים בעצמות וגורמים להמון מחלות. הגוף שלנו סופג כל הזמן רעלים שמשפיעים על הכליות, על הכבד והמוח. אלה רעלים שיוצרים בעיות קשב וריכוז והכול כתוצאה של זיהומים סביבתיים. כשנותנים לבן אדם מהשורה לקנות תרסיס של חומר הדברה ואז הוא נבהל מג'וק ומרסס חצי מהמכל בבת אחת, בסופו של דבר הוא ובני ביתו גם ינשמו את זה".

אוויר הוא עניין חמקמק - נישא ממקום למקום, בלתי ניתן לעצירה, לא רואים אותו, אי אפשר לתפוס אותו, מגיע בעוצמות שונות, רווי שכבות של חלקיקים. "צריך להודות באמת המרה", נצר הופך לרגע לאל גור, "זיהום אוויר אי אפשר לעצור, אבל אפשר בהחלט לשפר את האיכות שלו. הבעיה היא שאנשים לא רואים את האוויר, אז מתעלמים ממנו. למעשה, יש יחס הפוך בין מה שעושה לנו את הנזק הכי גדול לבריאות ובין כמה שאנחנו מתעסקים בו".

מה זאת אומרת? מתעסקים בזה כל הזמן. זיהום אוויר, אפקט החממה, תחבורה ירוקה, מפעלים מזהמים. השיח הזה קיים כל הזמן.

"זה נכון, וזה חשוב, אבל יש כל-כך הרבה מקורות זיהום שבכלל לא חושבים עליהם, פשוט מפני שלא רואים ולא מריחים אותם. למשל, אנשים אוהבים לקנות דברים 'ישר מהניילון' כי הם אוהבים את הריח הזה, של הניילון החדש, אבל מה זה בעצם הריח? זה חומר כימי מסוכן. ויש גם את חומרי הניקוי שמעדיפים שיהיו ריחניים, בטח האגרסיביים יותר כמו מטהרי האוויר לשירותים, שזה מצחיק שקוראים להם ככה, כי בשורה התחתונה הם חומרים כימיים נדיפים. יודעת מה? לא צריך ללכת כל-כך רחוק. בכל בית גם מבשלים ומטגנים, נכון? ידעת שמרבית השמנים שמתחממים ונשרפים משחררים לאוויר חומרים שעלולים להיות מזיקים?".

זה נשמע כמו הגזמה אפוקליפטית, וזה בדיוק הדבר שמפחיד בכל הסיפור. רמת הזיהום בכל אחד מהמקרים הביתיים היא קטנה, והנזקים הם לא כאלה שאפילו הולכים לרופא בגינם - פה סחרחורת, שם עיניים דומעות, קצת חוסר ריכוז, אולי איזה גירוד אלרגני פה ושם. אבל הכול ביחד מצטבר לירידה משמעותית באיכות החיים.

במדעי איכות הסביבה קוראים לזה "תסמונת הצפרדע המתבשלת": כשבאים לבשל צפרדע (אלוהים יודע למה), עדיף לא לזרוק אותה ישר למים רותחים, כי אחרת היא תירתע ותקפוץ; אבל אם מכניסים אותה למים קרים, ומחממים את הסיר לאט-לאט, הצפרדע לא מרגישה את החימום ההדרגתי, ועד שהיא מבינה מה קורה, כבר נהיה מאוחר מדי. נהוג להשתמש במשל האכזרי הזה כדי להמחיש את האדישות להתחממות הגלובלית, שהיא תהליך ארוך והדרגתי שבגינו אנחנו לא רואים את סכנותיו. אבל התסמונת הזו מתרחשת, ככל הנראה, מדי יום, במקום הכי קרוב אלינו - הבית. הנזקים המצטברים אולי לא יהרגו אותנו, אבל הם בהחלט משפיעים על איכות החיים.

"תסמונת הבניין החולה" היא מונח המוכר יותר מעולם הארגונים ובנייני המשרדים, שבהם החללים סגורים, ממוזגים באופן תדיר, כמעט לא מאווררים ומצופים שטיחים מקיר לקיר. המודעות לבעיות הבריאותיות הכרוכות בכך החלה להעסיק בעשורים האחרונים אנשי מקצוע, ולו רק משום הנזק הכלכלי לארגון, שנגרם מבעיות הבריאות הנפשית והפיזית של העובד.

אבל מהמשרד מגיעים הביתה. לחלל שהוא לא רק ממוזג או מצופה שטיחים, אלא לכזה שהפעילות שבו מתפרסת על פני מקורות זיהום אפשריים רבים, וכוללת שימוש בחומרים מגוונים - מהצבע על הקירות, דרך העובש בחדר האמבטיה, דרך תרסיס הבושם בחדר השינה, עבור בארון החדש של הילד שיוצר באמצעות דבקים המשחררים כימיקלים מזיקים, דרך מוצרי האלקטרוניקה מפלסטיק שמתפרקים בחום, חומרי ההדברה שמתנדפים מתחת לכיור, עשן הסיגריות של השכן, השערות של חיות המחמד שטיילו בחוץ ועד הגז שנפלט מהקירות, מחומרי הבניין ומהאדמה.

מדידת גז כבר עשיתם?

אם השכנים שלכם הם אנשים בעלי מודעות בריאותית-סביבתית גבוהה, אולי יצא לכם להיתקל באיש חביב שעומד בחדר המדרגות עם מכשיר שנראה כמו מגפון שצמוד לו לאף. הוא לא ברח מאברבנל, הוא פשוט בודק ריכוזים שונים של חלקיקים באוויר באמצעות מכשיר מגביר ריח. ד"ר אביחי מוכתר, האיש והאף, הוא ביולוג שעוסק במדידת זיהום אוויר מטעם חברת גלית. מוכתר מגיע, חמוש בחמישה גלאים שונים - שבהם "המגפון לאף" המוזר הזה, שמודדים את הרכב האוויר בבית.

"בשנים האחרונות התגלו מקרים רבים של משפחות שטענו שכל בני המשפחה חלו בעקבות מעבר דירה או שיפוץ הבית", הוא מספר, ומסביר שדווקא הבנייה המודרנית, בעידן בעל המודעות הירוקה לכאורה, היא שעודדה את היווצרות תסמונת הבית החולה: "עד שנות ה-70 נהגו לבנות בתים מאווררים יותר והחומרים המסוכנים התנדפו, או מיעטו להצטבר, אבל משנות ה-70 מקפידים על בנייה אטומה, במטרה לשמור על הטמפרטורה בבית. בנוסף, בעקבות הכנסת המיזוג, האוויר נע בסירקולציה שאינה מאפשרת את חילופו. שני גורמים נוספים שהביאו להאצת התחלואה הם השימוש בחומרי בנייה רעילים כמו למשל אסבסט (שנאסר לפני שנים רבות. צ' ק') ועופרת, לעומת עץ ואבן, וגידול השימוש היומיומי בחומרים כימיים המזיקים לנשימה כמו מטהרי אוויר, חומרי הדברה, דבקים, חומרי בנייה, פורמלדהיד, חומרי ניקוי ואפילו שטיחים וניקוי יבש".

וכמו בכל התקדמות טכנולוגית, גם לזאת יש מחיר: "הגעתי למשפחה שעשתה שיפוץ בבית ועשתה על קיר אחד בסלון טיח מיוחד, שכדי שיחזיק מעמד על הקיר ערבבו אותו עם דבקים שהכילו פורמלדהיד", מספר מוכתר. "אחרי השיפוץ, בעלת הבית חשה ברע ונזקקה לאשפוז, ונתנו לה ונטולין כמו טיפול לאסטמה. קראו לנו בדחיפות ואכן ראיתי אחוז גבוה של פורמלדהיד. מיד הם הורידו את הטיח ולאחר מכן היא החלה להתאושש, המחושים עברו וקוצר הנשימה חלף".

מקרה אחר שאליו הוזעק היה בירושלים. "הגעתי לבית בשכירות שעברה אליו משפחה ושיש בו קמין שעבד על סולר. הדייר הקודם אחסן את מכלי הסולר בגומחה מתחת למדרגות. המשפחה שנכנסה לבית דיווחה על ריחות איומים. כשהגעתי מצאתי ריכוזים גבוהים מאוד של חומרים אורגנים נדיפים ושל נפט. המלצתי לאטום מיד את הגומחה ולהחליף גם את המרצפות משום שהן סופגות את החומר וילדי הבית יכולים לזחול עליהן".

נשמע מפחיד. עד כמה התוצאות חמורות במדידות שאתה מבצע?

"לפעמים המצב הרבה יותר טוב ממה שחושבים, אבל תמיד מוצאים פה ושם בעיות. המזל בישראל הוא שמשום שאנחנו מדינה חמה, אנחנו גם פותחים חלונות לאוורור. תסמונת הבית החולה זה גם עניין אישי - יש אנשים שלא ייפתחו רגישויות כלפי מזהמים ויש מי שיגיבו בבעיה בריאותית".

ד"ר צבי הרמן שבת, מומחה לבריאות הציבור ולבעיות פנים-מבנה (כן, יש דבר כזה), הרבה פחות דיפלומטי בתיאור הבעיה: "הבית המודרני הוא מחסן של כימיקלים. יש רבבות של חומרים כימיים בחדר הרחצה ובמטבח, בתכשירי הקוסמטיקה ובכל הקשור לתחזוקה השוטפת, וישנם גם גורמים ביולוגיים באוויר שהם מיקרוסקופיים כמו נבגים של עובש. ההשפעות של החומרים האלה ידועות רק חלקית. לא יודעים, למשל, מה קורה כששני מזהמים באוויר נפגשים, האם נוצר מזהם שלישי חמור יותר? זה ממש מדע בהתפתחות".

התפתחות המדע אולי שמורה לעשורים האחרונים, אך הבעיה, מתברר על-פי הרמן שבת, מתגלגלת מאות אלפי שנים אחורה עד לשוכני המערות, שנהגו להבעיר אש בתוך המערה וחלו בעקבות כך. מאז הדיירים אולי שינו את הקרקע ואת צורת המבנה, אך הבעיה נותרה בעינה. "עם תחילת המהפכה התעשייתית התרגל העולם המודרני לנושאים של חשיפות לכימיקלים וזיהומים בתעשייה", הרמן שבת ממשיך בסקירת הזמן, "העולם המודרני גם התרגל לשמוע על אסונות בתעשיות כימיות, אבל הוא לא היה מסוגל לקבל את הרעיון שעובדי הצווארון הלבן, דיירים בבתים פרטיים ובבניינים לא תעשייתיים גם יכולים להיות חשופים לכימיקלים באוויר ולפתח סימפטומים ומחלות".

בארץ נעשים ניסיונות לטפל בבעיה (ראו מסגרת), אבל זה קורה רק לאחרונה. בעולם נדרשו לסוגיה כבר במחצית השנייה של שנות ה-80, "עד כדי התערבות של האו"ם", הרמן שבת מדגיש בטון של חשיבות. "באותן שנים הגדיר ארגון הבריאות העולמי את הנושא כ'תסמונת הבניין החולה' (Sick Building Syndrome), לאחר שמצא כי למעלה מ-30% מהבניינים המודרניים סובלים מהתסמונת הזו. בחודש מאי שנת 2000 יצא הארגון בהצהרה עקרונית על איכות אוויר בריאה שכל אדם רשאי לנשום, כמצוין בעקרונות זכויות האדם".

ד"ר שבת חזר ארצה לפני שנה וחצי משהות ממושכת בארצות הברית, שם הרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ניו יורק. "מה שאתה לא רואה כן יהרוג אותך", הוא מתרגם ביטוי ציני רווח על רקע בעיית זיהום האוויר התוך מבנית, כשהוא מדגיש שבישראל לדעתו אין מספיק דגש לנושא מבחינת מודעות וטיפול בבעיה. "כשהולכים לרופא עם בעיות שונות, יש דברים שלא יופיעו ברנטגן. ואם הרופא לא קיבל חינוך כסטודנט לרפואה, ולא ידע שעליו להסתכל לא רק בצילום אלא גם על סביבת האדם, מה הוא אוכל ומה הוא שותה, למה הוא חשוף בבית או במשרד, אז הוא לא יגלה את הקשר הסיבתי בין הסממן והתחלואה".

עציצים מצילי חיים

אילו פתרונות ארוכי טווח יש לתסמונת? "צריך לשנות תפיסה ולהבין שבית ירוק זה בית איכותי יותר", מציעה הילה בייניש, מנכ"ל המועצה הישראלית לבנייה ירוקה. "אם עד עכשיו היה חשוב לנו שיהיה לובי יפה ומטבח סוף הדרך עם שיש מאיטליה, הגיע הזמן שנחשוב גם על הטיח או הצבע הבריאים יותר".

לפני שנה החלה המועצה במחקר על אודות תסמונת הבניין החולה, שכולל סקירת ספרות בנושא וכן מחקר בפועל בשני בניינים שנבנו באופן ירוק בישראל. בין היתר מופיעה באותה סקירה הערכה מבהילה של המשרד האמריקאי להגנת הסביבה, שלפיה רמות מזהמי האוויר הפנים מבניים עשויות להיות גבוהות פי שתיים-שלוש מרמות הזיהום מחוץ למבנה. בהתחשב בעובדה שבני האדם שוהים כ-80% מזמנם בחללים סגורים, זיהום האוויר בתוך המבנה הופך לאיום מוחשי.

בחודש הבא תקיים המועצה את הכינוס השנתי השני שלה לבנייה ירוקה. "החלק השלישי של הכנס יעסוק ב'פנים הירוק', כשהכוונה לבנייה ירוקה בפנים מבנה או שיפוצו גם אם הבניין כולו לא נבנה כבניין ירוק", מספרת בייניש.

המועצה, שנוסדה בשנת 2009 כחלק מארגון בינלאומי, נשענת על פלטפורמה רחבה של ארגונים מכלל המגזרים, מהציבורי דרך התעשייה ועד לאקדמיה. "המטרה שלנו היא ליצור שוק מקומי לבנייה ירוקה", מסבירה בייניש, "לגרום לכך שהמרחב הבנוי בעוד כמה שנים בישראל יהיה מבוסס על עקרונות הבנייה הירוקה. מה שמייחד אותנו זה שאנחנו יוצרים איזון בין כל מחזיקי העניין בשוק הבנייה הישראלי".

אבל שוק מקומי זקוק לקהל ולדרישה. בשנים האחרונות המושג בנייה ירוקה סובל במידת-מה ממוניטין של גימיק. איך מפרקים את המושג הזה כך שלמשפחה שבונה היום בית יהיה חשוב לשאול גם מהן התרכובות האורגניות הנדיפות בטיח?

"כדי ליצור שוק, צריך ליצור אנשי מקצוע שיודעים מה זו בנייה ירוקה ומכירים את הקריטריונים לבית ירוק כדי למנוע שיווק לשווא שאיננו מדויק. לאחר מכן יש לרתום את החברות לייצר מוצרים שמתאימים למבנים ירוקים כך שהמוצרים והחומרים שמהם הם עשויים יהיו פחות רעילים ויפלטו פחות גזים".

כיום באתר המועצה מאגר מוצרים שמונה למעלה מ-150 חומרי בנייה ואיטום, צבע ומשטחים, ריהוט ובלוקים, והרשימה ממשיכה. לכל מוצר שמפורסם באתר ישנו פירוט הנוגע לאיכויות החומר, למרכיביו ולנוכחות חומרים המסוכנים לאדם. "יש צבעים מבוססי מים, וטיח הרבה יותר בריא, וגם שטיחים מקיר לקיר שלא נדרשים דבקים בהרכבתם משום שהם מורכבים מאריחים", אומרת בייניש. "יש חשיבה חדשה, גם עיצובית ותכנונית, ונדרש שינוי תפיסה אצל הציבור כדי להבין את התועלת האמיתית של בנייה ירוקה בישראל".

מה אפשר לעשות עד אז? לשים לב למאפיינים המזהמים בבית שלכם, ולתסמינים שאולי עד היום לא ייחסתם אותם לזיהום ביתי. והכי חשוב, אפשר פשוט ללכת על הפתרון שעובד כבר אלפי שנים: צמחים, וכמה שיותר מהם.

קחו את סיפורו של החוקר ההודי כאמל מטאל, למשל, שפיתח לפני שני עשורים "אלרגיה לאוויר של דלהי". הרופאים אמרו לו שקיבולת הראות שלו ירדה ל-70% ושזה הורג אותו. בהרצאה שקיים בכנס TED לפני כמה שנים, הוא סיפר שבעזרת גופים כמו המכון ההודי לטכנולוגיה, ובהתבסס על מחקרים של נאס"א, הוא מצא פתרון לבעייתו בדמות שלושה צמחים ירוקים בסיסיים ונפוצים, שבעזרתם "אפשר לגדל את כל האוויר הנקי לו זקוק האדם, בתוך המבנים, כדי לשמור על בריאותו".

גם נריה נצר התבסס על מחקרים של נאס"א בנושא יעילותם של הצמחים כמטהרי אוויר במדריך שחיבר, "מטהר אוויר שעושה בעצמו (כמעט) את כל העבודה". "יש רשימה של צמחים שיודעים לטהר את האוויר ולהתמודד עם החומרים הכימיים הכי מסוכנים שיש באוויר", הוא מסביר. "במדריך אני מסתמך על עבודת מחקר שעסקה בשאלת טיהור האוויר בחלליות, ואכן גם בחלליות של נאס"א יש עציצים. זה לא במקרה שאנחנו מרגישים יותר טוב כשיש צמחים בבית".

עניין של מדיניות

כיצד מטפלות הרשויות בזיהום ביתי

הטיפול בזיהום ביתי, כמו הטיפול בזיהום בכלל, הוא עניין חמקמק וקשה לביצוע, בוודאי כשמדובר, בסופו של דבר, בעבודה המשותפת לכמה משרדים ממשלתיים - מהמשרד להגנת הסביבה (האמון על איכות הסביבה), דרך משרד הכלכלה והמסחר (האמון על התקנים של חומרי הבנייה והמוצרים השונים) ועד למשרד הבריאות - כשעל כולם, כמובן, שולט האוצר באמצעות התקציב.

בארגון "אדם, טבע ודין" אומרים שחוק אוויר נקי, שנחקק ב-2011, לא מביא בחשבון את הזיהום הביתי: "למיטב ידיעתנו", אומרים שם, "אין עדיין באף מקום בעולם חקיקה מחייבת הנוגעת לזיהום תוך מבני, אלא המלצות כלליות בלבד".

במשרד להגנת הסביבה אומרים בתגובה כי הם מובילים בימים אלה ממש תוכנית לזיהוי ולהתמודדות עם בעיית איכות האוויר בבתי המגורים: "הנושא אף זכה לפרק מיוחד בתוכנית הלאומית למניעת זיהום אוויר שהמשרד כבר הגיש לממשלה", נמסר בתגובת המשרד.

התוכנית הלאומית הזו, שנהגתה מתוקף חוק אוויר נקי, נתקלה בקשיים כשהובאה לאישור הממשלה, סביב מחלוקות תקציביות, כמובן: במקור הוקצבו לתוכנית 690 מיליון שקלים לפרק זמן של עשר שנים, אולם בהמשך ירד התקצוב ל-140 מיליון שקלים לחמש שנים.

בתחילת שנת 2012 עתרו באדם טבע ודין לבית המשפט העליון בדרישה לחייב את המדינה לנמק מדוע לא אושרה התוכנית כפי שנקבע בחוק. בהחלטת בג"ץ כתב השופט עוזי פוגלמן כי "יש להצטער על אי השלמת המהלך, באופן החורג מהוראת החקיקה הראשית" ופסק כי "בהעדר הסכמה בין גורמי הממשלה השונים, יש להביא את המחלוקת להכרעת הממשלה". בימים אלה התוכנית מובאת שוב לאישור הממשלה.

"באשר לגז הראדון", מסרו מהמשרד להגנת הסביבה, "המשרד הגביל את כמות אפר הפחם בחומרי בנייה לפי תקן מחמיר, כדי למנוע את הגדלת החשיפה אליו. באזורים בהם קיים ראדון טבעי בקרקע, ישנה בנייה מיוחדת המבטיחה כי לא מתקיימת חדירה של גז לבתים".

ממשרד הכלכלה והמסחר נמסר: "בהתאם לצו יבוא חופשי ודרישות תקן רשמי המצוי בסמכות משרד הכלכלה", אמרו לנו שם, "רק לבידים (לוחות העץ העשויים שכבות מודבקות) חייבים בתקן רשמי ובדיקות ביבוא, הכולל בדיקה של תכולת פורמאלדהיד. ישנם תקנים הנוגעים לתנורי הסקה וכן תקנים הנוגעים לאריזה וסימון של צבעים ולקות (למשל, אזהרה אם החומר מכיל עופרת).מבדיקת הגורמים המוסמכים במשרד הכלכלה, לא נמצאו תקנים שקובעים דרישות לרמות זיהום אוויר בתוך מבנים. נושא זה נמצא באחריות המשרד להגנת הסביבה".

במשרד הבריאות הופתעו מהפניה אליהם בנושא. עד שעת סגירת הגיליון לא התקבלה תגובה רשמית.