ראיון עם האיש שבגללו כל ישראלי רוצה אקזיט

את הסיפור הזה כדאי להתחיל בתמונה. הצלם שצילם אותה לא עשה עבודה טובה במיוחד עם הפלאש, וקבוצת האנשים שצילם - ארבע צעירות ותשעה צעירים - נראו בהירים מדי, כמעט שרופים. ועדיין, העורכים שקיבלו לידיהם את אותה תמונה לא התלבטו לרגע. בעיתוני יום המחרת היא נמרחה על-פני עמודים שלמים וחשפה בפני מדינה שלמה 11 צעירים ורטובים, שלבושים רובם בתחתונים. כולם עמדו, שכבו או רבצו במים הרדודים של שפת הים, ועל פרצופיהם של כולם היו מרוחים חיוכים של אנשים שהרגע התבשרו על כך שזכו בפרס הגדול בלוטו. באותו רגע זה באמת לא היה רחוק מן האמת.

מייסדי החברה - ד"ר רפי גדרון, אורני פטרושקה, יאיר אורן, סטיב קורן ויוסי שוסמן - כינסו באותו ערב את 150 עובדי כרומטיס (שהוקמה בסך-הכול 26 חודשים לפני כן) לרגל מכירתה ללוסנט תמורת כ-4.75 מיליארד דולרים במניות. העסקה הפכה בן לילה את רוב העובדים למיליונרים, ופטרושקה וגדרון, שהיה מנכ"ל החברה הצעירה, הפכו למולטי-מולטי מיליונרים. על הנייר, כל אחד מהם היה שווה באותו ערב לא פחות מ-475 מיליון דולרים.

התמונה האייקונית של עובדי כרומטיס המאושרים צולמה בלילה חמים בסוף מאי 2000, פחות משנה לפני התפוצצות בועת הדוטקום. בראייה לאחור, אפשר להביט בה ולראות תמימות, ניתוק מהמציאות וחלומות שלעולם לא ימומשו, אך באותו רגע היא לכדה היטב את הצייטגייסט. ראו בה את התגשמות כל מה שישראל אוהבת לחשוב על עצמה: נעורים, היעדר מוחלט של פורמליות וממזריות. הסכום הבלתי ייאמן שתמורתו נמכרה החברה הזין ועדיין מזין פנטזיות של סטארטאפיסטים אין-ספור. "מסודרים", יש להניח, לא הייתה מגיעה למסך הטלוויזיה שלכם כעבור כמה שנים, ללא אותה תמונה של צעירים חיוורים בתחתונים.

כרומטיס, שעסקה במיטוב העברת נתונים על-גבי תשתית של קווים אופטיים, הוטמעה בלוסנט הענקית, שדווקא באותה תקופה החלה לאבד את דרכה. התוצאות הכספיות שלה הדאיגו את המשקיעים, וחודשים לא רבים לאחר מכן, עם התפוצצות בועת הדוט קום במארס 2001, עמד מחיר המניה שלה על 2 דולרים בלבד, לעומת 54 דולרים בתקופה שבה רכשה את כרומטיס.

14 חודשים בדיוק לאחר הרכישה המתוקשרת, הכריזה לוסנט על סגירת חטיבת כרומטיס. 150 העובדים - עשירים הרבה פחות מכפי שחשבו שיהיו באותו לילה תמים על החוף - פוטרו כולם. פטרושקה וגדרון, שהרגישו שהושלכו מרכבת הרים עסקית ורגשית שיצאה משליטה, ניסו להבין מה השתבש, ואף עשו ניסיון, שלא עלה יפה, לרכוש את החברה חזרה מכרומטיס. לאחר שהאבק שקע, פטרושקה רצה לכתוב על ההרפתקה ספר עסקים, וגדרון חשב שהסיפור מצדיק לא פחות מסרט מתח. בסופו של דבר שני הרעיונות לא התממשו.

לאחר שסיפורה של כרומטיס בא לקצו, גדרון, שהיה בסך-הכול בן 42, לקח פסק זמן של כמה שנים מעסקי הטכנולוגיה. במשך תקופה מסוימת הוא חשב שיפרוש, יניח רגל על רגל ויירגע, אבל מהר מאוד החל לעשות דברים. הוא טייל בעולם, למד לנגן בחליל ובסקסופון, עשה טריאתלונים, כתב ספר מתח, למד תסריטאות באוניברסיטת תל אביב, וניסה להפוך את סיפורה של כרומטיס לסרט, אבל הוא בעיקר חשב לא מעט על מה שיעשה בהמשך, "כשיהיה גדול".

"האקזיט נתן לי אפשרות לשבת בים ולממש את הפנטוז, ואז להגיע למסקנה שמה שעשיתי קודם זה מה שאני רוצה להמשיך לעשות", הוא אומר כשאנחנו נפגשים בשבוע שעבר במשרדי פרסיד טכנולוגיות, שהוא הקים לפני כשבע שנים עם פטרושקה, כדי להשקיע באמצעותה בתחום הקלינטק. "אני חושב שהאקזיט שלנו נתן להרבה אנשים חזון לעשות דברים נפלאים, אבל ההתמקדות באקזיט היא בעייתית. לא משום שזה היה רע - זה היה פנטסטי - אבל אני חושב שהדרך היא המשמעותית. מבחינתנו, כרומטיס הייתה משהו מאוד עוצמתי וגדול וענק. האקזיט לא היה המטרה, אלא העניין, הקמת החברה. רצינו ליצור מוצר, לייצר דינמיקה. זה היה מבצע קומנדו שכולם נהנו ממנו ובסופו היה מוצר שכולם משתמשים בו".

בין המוח למחשב

דבר אחר שכולם משתמשים בו, מי פחות ומי יותר, הפך בשנתיים האחרונות לתחום העיסוק העיקרי של גדרון. זה שנים הוא קורא ולומד על נפלאות המוח האנושי ועל רזיו, ולפני כשנתיים החליט להקים את עמותת טכנולוגיות מוח לישראל, שתקדם את מחקר המוח, תסייע לחוקרים בתחום ותעודד אותם לפתח יישומים שייפתרו בעיות קונקרטיות בחייהם של מיליוני בני אדם.

בעקבות ביקורו בישראל במארס 2013 ופגישתו עם הנשיא פרס, השיק לאחרונה הנשיא האמריקאי ברק אובמה, יוזמה בתחום הנוירו-טכנולוגיה בהיקף של 100 מיליון דולרים. יוזמה זו, לצד פרויקט המוח האנושי של האיחוד האירופי (בהיקף של מיליון אירו), סייעה במשיכת תשומת לב בינלאומית אל הפוטנציאל הטמון בחקר המוח לחולל מהפכה בעולם המחשוב ולפתור חלק מהבעיות הבריאותיות הקריטיות ביותר של האנושות.

השלב הפומבי הראשון במימוש חזונו של גדרון, יתקיים בנמל תל אביב ב-14 וב-15 באוקטובר, כשהעמותה תקיים את הכנס הראשון שלה, ותעניק פרס של לא פחות ממיליון דולרים לאחד מעשרות צוותים של חוקרי מוח שהגישו מועמדות. אי-אפשר לפספס את ההתלהבות בעיניו של גדרון, אדם עצור למדי, כשהוא מתחיל לדבר על העמותה שהקים ועל מחקר המוח באופן כללי. הוא משוכנע שאנו עומדים על סף עידן חדש בחקר האיבר המורכב והמרתק ביותר בגוף האדם ושכבר בשנים הקרובות נוכל כולנו לראות את התוצאות. "מה שמרתק במוח הוא שזה נוגע כמעט בכל תחום אפשרי", הוא אומר. "זה הגל הטכנולוגי הבא ואני רוצה להיות חלק ממנו".

- באיזה אופן?

"אנחנו מדברים על תקשורת בין המוח למחשבים, על סיוע לבעלי גפיים מלאכותיות שמפעילים אותן באמצעות המחשבה, על השפעה על המוח דרך אמצעים חיצוניים כמו קרינה אלקטרומגנטית - מה שיכול לפתור את הבעיה לחולי פרקינסון - ועל עוד המון תחומים. תחשוב, למשל, על הפרעת קשב שרבים מאיתנו סובלים ממנה ועל כל הילדים שהיום נותנים להם תרופות. אני מאמין שניתן יהיה, למשל, להחליף את התרופות בביו-פידבק.

"דוגמה אחרת היא מחלת האלצהיימר שהולכת לתקוף את כולנו אם נחיה מספיק זמן, ושיש לה השפעה כלכלית עצומה - 1.2 טריליון דולר. כמעט בכל משפחה יש מישהו שפגוע בצורה זו או אחרת מהמחלה הזו. התחום הזה מספק אפשרות לגעת באנשים באמצעות טכנולוגיה, וזה מרתק".

"רק נותנים את הכסף"

באופן לא מאוד מפתיע, מחצית מעשרת המועמדים הסופיים בתחרות (ראו מסגרת למעלה) היא צוותים מישראל. גדרון סבור שהאופי האינטרדיסציפלינרי של התחום, שמשלב בין רפואה, מדעי המחשב, כימיה, ביולוגיה, פסיכולוגיה ותחומים נוספים נותן יתרון יחסי לישראלים. "אנחנו יודעים לעבוד על דברים אינטרדיסציפלינריים, אולי בגלל העבודה שאנשים פה עושים בצבא ובמקומות אחרים. האג'נדה שלנו ב-IBT היא לשים את כל האנשים האלה יחד, כי מפה תצאנה כל פריצות הדרך הגדולות. אנחנו מביאים לכנס פיזיקאים ורופאים וביולוגים וכימאים וסטארט-אפיסטים שבאים מעולמות של אפליקציה, שאנחנו רוצים לנסות ולכוון אותם כך שיפעילו את המשאבים האנושיים שלהם - כדי שיפתרו בעיות שנוגעות באנשים; שיספקו פתרונות משמעותיים".

- יש לך פייבוריטית לזכייה?

"לא, וגם אילו הייתה לי לא הייתי אומר לך עכשיו", הוא מחייך. "אני חושב שיש שם הקרם דה לה קרם של התחום. אני די מצוי במה שקורה בעולם וקיבלנו הגשות ממש יפות. אני מקווה שזה יהפוך להיות עניין שנתי, אבל כרגע אנחנו מפוקסים בכנס ובתחרות הזו. נעבור את אוקטובר ונחשוב הלאה. זו מתנה של מיליון דולר, שאנו מצפים שילכו לטובת קידום הפרויקט. הקניין הרוחני נשאר שלהם, ללא כל תלות אלינו. אנחנו רק נותנים את הכסף ואת ברכת הדרך".

כשגדרון נשאל מדוע החליט להקים את העמותה, ולתרום חלק ניכר מסכום הפרס (כמה בדיוק הוא לא אומר), במקום להקים חברה משלו שתתמקד באחד מן התחומים הללו ותפתח אותו, הוא אומר בפשטות, "כי עשיתי כבר חברות. אני מחפש לעשות משהו שיש בו יותר reach, ושהוא יותר נוגע - שיש לו מרחב השפעה יותר גדול. אני חושב שצריך לבנות את התשתית בארץ לתחום הזה ואני מאמין שמהפעילות הזו יצאו הרבה חברות. גם אם יצאו מעט חברות, אבל כאלה שיש להן השפעה, אני ארגיש מאוד מסופק".

עם זאת, גדרון אינו פוסל חזרה לעולם העסקי בעתיד מעבר לפעילותו בפרסיד ולהשקעות פרטיות שהוא עושה. "זה מדגדג לי", הוא מחייך. "זה מן הסתם יהיה בתחום המוח, אבל אני לא יודע עדיין. אולי אני אעזור לחברות שיצוצו מתוך הפעילות הזו ולאו דווקא אקים חברה".

הכתבה המלאה - במגזין G