"למה אוניברסיטת בר-אילן נותנת תואר 'ד"ר של כבוד' לגליה מאור?"

עו"ד יובל אלבשן, שמונה לאחרונה לדיקן לפיתוח חברתי בקריה האקדמית אונו: "אני לא יכול לסבול את הרידוד ששלי יחימוביץ' עשתה לסוציאל-דמוקרטיה. אי-אפשר לדבר על כבוד הקופאית בסופר בלי לדבר על כבוד הערבי במחסום"

לא כל יום ממנה מוסד ללימודים אקדמיים לתפקיד דיקן אדם שטרם הצטרף למסדר בעלי הדוקטורט. לעו"ד יובל אלבשן יש אמנם תואר של "מרצה בכיר" בפקולטות ובמכללות למשפטים זה כמה שנים, אבל דיקן - זה חדש.

מה שמעניין עוד יותר הוא שאלבשן לא מונה לסתם דיקן הממונה על פקולטה, אלא לדיקן לפיתוח חברתי, במכללה האקדמית אונו. מכללה שבה לומדים 7,000 סטודנטים בשני קמפוסים, אחד מהם חרדי, באור-יהודה, שבו לומדים 2,000 סטודנטים מהמגזר החרדי. ואם זה נשמע לא ממש קשור לעולם המשפט, מבחינה סטטיסטית, במכללת אונו לומדים היום יותר סטודנטים למשפטים מאשר בכל יתר הפקולטות והמכללות ללימודי משפטים גם יחד.

- יובל אלבשן, מה זה בדיוק דיקן לפיתוח חברתי?

קריה האקדמית אונו יש המון עשייה חברתית, אבל היא לא תמיד נכנסת לתוך הגדרה מקצוענית. לכן רצינו להקים גוף שיהיה אחראי גם על היזמות החברתית, דברים שהם יותר ברורים מאליהם: מלגות, לעזור לאנשים שרוצים; להנגיש את השירותים המשפטיים לאנשים שבאמת צריכים. אבל יש משהו יותר חשוב - להכניס את החברתיות לתוך המקצוענות. הרעיון הוא לבנות אנשים שהמקצוענות שלהם כבר מכילה את האחריות החברתית, ולא כסרח-עודף".

- מה המשמעות של הרעיון הזה בלימודי משפטים?

"יש את השיטה האמריקאית של מעורבות חברתית, שמאוד אוהבים אותה בארץ. קח למשל עורך דין בכיר, שיש לו 3 קומות במגדל משרדים, ובכל דבר שהוא מייצג, למשל פינוי-בינוי, הוא גרם לזה שהאנשים המוחלשים נדפקו מכל הכיוונים, בלי טיפת אחריות. איש לא אמר להם 'לכו לסיוע משפטי', גרמו לזה שהאנשים הפסידו כמעט הכול, ובהתאם לחוק. אחר-כך המשרד מתגייס לתת שיעורים פרטיים בנושאי אזרחות ומשפטים בשעות אחר-הצהריים ומקבל מחיאות-כפיים. זה מירוק המצפון וגם לגיטימציה חברתית. זה דיל שאיננו כדאי לחברה".

- מה המודל שאתה מציע?

"אני מעדיף שהאחריות שלך לא תהיה שעתיים בשעות אחר-הצהריים. אחריות חברתית היא לא משהו שמעבר למשרד, לנפש, אחר-הצהריים. אני לא יכול לסבול את הקונספט הזה. גם כשאתה יושב במשרד שלך ומייצג את המיליונר שקנה עכשיו את האדמה וצריך לפנות את הבניין הסמוך, גם שם יש לך אחריות חברתית.

"אני לא אומר לך עכשיו, לך תייצג את החלש, אני מבין את המשחק. אבל האחריות שלך היא לא להשתמש בכל הכוח שלך, כל עוד הצד השני לא מיוצג. תעשה את הדבר הכי פשוט - תגיד לצד השני, יש סיוע משפטי ממלכתי, לכו תקבלו סיוע. את הדברים הפשוטים האלה הם לא עושים".

- כעורך דין שמייצג בעל נדל"ן, הרי זו חובתי המקצועית והאתית לפעול למענו עד קצה גבול יכולתי.

"העובדה שכך קובעים כללי האתיקה לא אומרת בעיניי כלום, כי את כללי האתיקה קובעים החזקים. הרי היו גם כללי אתיקה שקבעו שאסור לפרסם עורך דין, ובעבר הוגשו נגדי תלונות שפרסמנו את עמותת 'ידיד', שזה כאילו פרסום של עורכי דין. זו דוגמה לכלל שנכון שהוא קיים, אבל הוא לא ראוי. את מי הוא משרת? הרי החזקים לא צריכים את הפרסום, והם יודעים גם איך להגיע לייצוג משפטי. האנשים המוחלשים לא מודעים לכלי הזה, אז זה כלל שבא לדפוק אותם".

"אבל נניח שיש כלל. הכלל לא אומר לך איך להתנהג, הוא לא אומר לך לא להיות אציל. אין שום בעיה אתית בכך שתגיד: 'אני מציע לכם לקחת עורך דין'. עורכי דין הם לא אינסטלטורים או טכנאי משפט. אנחנו מדברים בשם אידיאות, פעם קראו לזה קציני בית המשפט. המשמעות היא שאתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. אנחנו אומרים לאנשים האלה: 'האחריות החברתית בתוך המשפטים מחייבת גם כשאתם בתוך המשרד הפרטי שלכם'".

עושקים ותורמים

כשאלבשן מתחיל לדבר על אחריות חברתית, קשה לעצור את שטף הדיבור שלו. הוא מלא דוגמאות, מזכיר ללא הרף דמויות בולטות בעולם המשפט ובעולם העסקים, והלהט הפנימי - שלא לומר הזעם העצור - הבוער בקרבו, בולט לעין.

"עו"ד יעקב וינרוט התראיין בעיתון לפני כמה שנים, ובכה בריאיון על מות הערכים בחברה הישראלית. מה זה בכה, ממש ניגבתי את הדמעות כשקראתי את הריאיון. אגב, אני מאמין לו שלבו כואב. אבל מה עשית בשטח של המעשים? איפה תרמת אתה לסיפור? אז ייתנו את התשובה הקבועה, 'הוא תורם בסתר', אתה לא יודע כמה הוא מייצג וכו'. זה לא מעניין אותי, כי זו מעורבות חברתית. אבל בתור עורך דין אתה ייצגת את השיטה. באו אדוני השיטה, ואתה ייצגת אותם, זו האחריות".

- אתם מתכוונים להכניס את נושא האחריות החברתית לתוך מקצועות הלימוד?

"כן. הרי זו השיטה של בעלי עסק, שמנצלים את העובדים שלהם, מנצלים את החברה שסביבם, מתנהלים בצורה לא ראויה, ואחר-כך תורמים איזו תרומה. בלשון פופוליסטית - עושקים את הפועלת ואחר-כך תורמים מחשב לבן שלה. אם יש לך כסף לתרומה, תעלו את המשכורת, תנו לה לקנות את המחשב. לכן אנחנו מכניסים את האחריות החברתית הזו גם במינהל עסקים ובשאר המקצועות. הרעיון של הפיתוח החברתי הוא לא ללמד אותם להיות אנשים טובים באיזה קורס לוואי, אלא להיכנס ממש לתוך כל המקצועות".

"גם דמוקרטיה וגם חברתי"

בין נפתולי הביוגרפיה של אלבשן רשומה גם אפיזודה פוליטית - התמודדותו במסגרת הפריימריז במפלגת העבודה ב-2006. הוא הוצב במקום לא ריאלי ולא נכנס לכנסת, אבל ההתחככות עם דמויות פוליטיות בולטות כמו עמיר פרץ, אהוד ברק ושלי יחימוביץ' תרמה משהו לגיבוש התודעה החברתית-ציבורית שלו.

"אלדד יניב הביא אותי לאהוד ברק. זה היה בתקופת המאבק שניהלנו על הכיסאות של הקופאיות בסופר-פארם, ובכל מקום שאליו הלכתי הפכתי למין בדיחה, היו אומרים לי - 'הנה הכיסא של השומר'. באתי לבית של ברק במגדלי אקירוב בתל-אביב, והתחלנו לדבר. ברק דיבר על הצילום של עמיר פרץ עם המשקפת האטומה, ואמר לי: 'אצלי אין כזה דבר, אני הרמתי משקפות גם בשעות הכי קשות, בלי לחשוב בכלל אני מוריד את הכסיות, זה אינסטינקט אצלי'.

"אמרתי לו: 'אהוד, השומר למטה בלובי, יושב או עומד?'. ברק התחיל לגמגם, עומד, יושב. אמרתי: 'לא, הוא עומד. כל אחד והאינסטינקטים שלו. אני לא יודע לטפל במשקפות, אבל ראיתי שהשומר למטה עומד, וזה הפריע לי'. ייאמר לזכותו, שברק אמר לי: 'או-קיי קיבלתי. אני לא מבין בנושאים האלה, אני צריך שתעזור לי, כי אין לי את האינסטינקטים האלה'. והוא באמת דאג שיהיה כיסא לשומר למטה".

אלבשן נחשב בתחילה לחלק מהצוות החברתי בעבודה, בהובלתם של עמיר פרץ ושלי יחימוביץ', אולם בהמשך אלבשן פיתח בהדרגה סלידה מהאופן שבו עושה יחימוביץ' שימוש במונח "סוציאל-דמוקרטיה".

אלבשן: "אני לא יכול לסבול את הרידוד שהיא עשתה לסוציאל-דמוקרטיה. סוציאל-דמוקרטיה זה גם דמוקרטיה וגם חברתי. להגיד שזה רק נושאים חברתיים זאת טעות. דמוקרטיה זה שלטון חוק, דמוקרטיה זה יחס לעם כבוש. דמוקרטיה זה ענייני ביטחון. לרדד את זה לכך שאני צריך לבחור רק במי שתומך במאבק של הקופאיות שלי, זאת טעות.

"כשהייתה ההתנתקות מחבל עזה, כתבתי שורה של מאמרים נגד ההתנתקות. למה? הרי אני בעד לצאת מעזה, אין לי שום אהבה למקום הזה, ואין לי שום אהדה למתיישבים שם. אבל כדמוקרט שמאמין בשלטון הזה, לא יכולתי לקבל את מה שנעשה למתנחלים. סוציאל-דמוקרטיה זה לא רק גילום של האינטרסים שלי שאני מאמין בהם".

- אתה טוען שיחימוביץ' עיוותה את רעיון הסוציאל-דמוקרטיה בכך שנטשה את הזירה הפוליטית-מדינית, והתמקדה בנושאים חברתיים?

"כן, זו מין נישה. אי-אפשר לדבר כמו שלי רק על כבודה של הקופאית, בלי לדבר על כבודו של הערבי שמחכה במחסום. המאבק שלי הוא לא רק על הכיסאות של הקופאיות. אני יודע שזה נשמע פלצני וטהרני וכל זה, אבל המאבק הוא על פני החברה. לא יכול להיות שאני אדאג שיהיה לקופאית באריאל כיסא לשבת - ובמחסום ליד יתייחסו לאנשים כמו לבהמות".

‎‎‏"לא לתת תוארי כבוד לטייקונים"

‎‎אם יש משהו שמקומם את עו"ד יובל אלבשן, זה לאו דווקא המצב שתיאר לאונרד כהן, "העניים נהיים עניים יותר, והעשירים מתעשרים", אלא העובדה שהחברה מפקירה את כלי הנשק האחרון שלה נגד הטייקונים - ומעתירה עליהם כבוד ויקר.

לדבריו, "כל המהות של האחריות החברתית באה לידי ביטוי בהתנהלות של הטייקונים. אנשים מעיזים לחמוס משכורות-עתק, לא לנהל נכון את העסק, הם חברים באיזה מועדון קטן. הרי היום הכול ברור וגלוי.

‏‏"פעם עוד לא ידענו, אז יכולנו לחשוב שמנכ"לית כמו גליה מאור היא קוסמת, ושלמנכ"ל כמו ניר גלעד יש מגע של זהב. היום אנחנו יודעים את האמת על מי שמאשר להם את הבונוסים ואת כל התרגילים החשבונאיים. אחרי כל זה הם עוד באים לחברה ותורמים איזה 4 פרוטות פה, וכמה פרוטות שם, וזה בכלל לא מהכסף שלהם, אלא מהכסף של החברה הציבורית שהם מנהלים".

‏- ‎‎אז מה לא בסדר בהתנהלות של הרוב הדומם?

‏‎‎‏"תראה, אין לנו הרבה נשקים נגדם, כי את החוקים לא אנחנו קובעים באמת. החוקים ייקבעו בסוף על-ידי החזקים. אבל יש לנו אמצעים של החברה, והחברה שוכחת את זה. כשאוניברסיטת בר-אילן נותנת תואר 'ד"ר לשם כבוד' לגליה מאור, כשהמרכז הבינתחומי נותן 'תואר כבוד' לעו"ד דורי קלגסבלד, זה מפתיע אותי. מה התרומה שלו? עורך דין מסחרי, זה המודל להצלחה ולקבלת תוארי כבוד'? ‏

‏"אנחנו כחברה מאבדים את המקום היחיד שבו אנחנו יכולים להשפיע. אני לא מוכן למחוא כפיים לאנשים האלה. בעיניי הם לא מודל להצלחה. את מחיאות-הכפיים של החברה שלנו אתם מעיזים לתת להם? הנשק של מחיאות-כפיים והוקעה חברתית, זה נשק שלא עושים בו מספיק שימוש".

עו"ד יובל בשן

גיל: 44

מגורים: ירושלים

השכלה: תארים ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית

קריירה: עורך דין קהילתי ופעיל חברתי. ייסד את המחלקה המשפטית של עמותת "ידיד"; הקים קליניקות חברתיות לענייני זכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ובקריה האקדמית אונו

עוד משהו: הוציא לאור 7 ספרים, בהם ספרי שירה, ספר על יחס עולם המשפט למוחלשים, ורומנים שהיו רבי-מכר