נחמדה מאוד, הגונה ובעלת חוש הומור בלתי רגיל

אחרי התקוטטות במפלגה הדמוקרטית על המועמד שהועדף על-ידי הנשיא אובמה, לארי סאמרס, ילן היא כעת המועמדת המובילה להחליף את בן ברננקי כיו"ר מועצת הנגידים של הפד. מסלול העלייה האקדמית שלה היה יותר יציב מאשר מטאורי, אבל בגיל 67 היא עומדת לקבל את הגה הכלכלה האמריקאית. "אני חושב שג'נט באמת מבריקה", אומר ג'ים אדמס, פרופסור באוניברסיטת מישיגן. "ואני יודע את זה מפני שכתבתי איתה ספר".

ילן נולדה באזור מעמד הפועלים של ברוקלין, ניו יורק, ב-1946, לאב שהיה רופא משפחה ועבד מקומת הקרקע של ביתם. אמה הייתה מורה בבית ספר יסודי שהפסיקה לעבוד כדי לגדל את ג'נט ואת אחיה, שהיה מבוגר ממנה בארבע שנים. זו הייתה משפחה יהודית אבל לא דתית במיוחד. הצלחה אקדמית נחשבה יותר, וילן הצטיינה בלימודים בבית הספר הציבורי בכל תחום. היא ירשה מאמה, שניהלה את כספי המשפחה, את ההתעניינות במניות, בכלכלה ובעמודי העסקים של העיתונים.

היא נרשמה ללימודי מתמטיקה באוניברסיטת בראון ברוד איילנד, אך עברה לכלכלה מפני שזה היה מקצוע עדיין קשה אבל פחות מופשט. היא סיימה את הלימודים בהצטיינות יתרה, אך הופעתה היחידה בעלון הסטודנטים, ב-1966, הייתה כמפגינה.

היא עברה לייל כדי ללמוד לדוקטורט עם ג'יימס טובין, הכלכלן הקיינסיאני הגדול זוכה פרס נובל. ג'וזף סטיגליץ, עוד זוכה פרס נובל, שגם למד בייל, אומר שההשקפות של טובין על המשחק בין שוקי ההון לכלכלה הריאלית הרשימו את ילן. "ג'נט הבינה את הכוח של השווקים והמגבלות שלהם", לדבריו.

מאוחר יותר היא החלה ללמד בהרווארד (אחד הסטודנטים שלה היה לארי סאמרס). היא הפכה לכלכלנית בפד, אבל לא לזמן רב, מפני שהיא פגשה עמית מחקר שנקרא ג'ורג' אייקרלוף - גם הוא חתן פרס נובל לעתיד - בקפיטריה. הם נישאו ואחרי פרק זמן של הוראה בלונדון סקול אוף אקונומיקס, בני הזוג השתקעו בסן פרנסיסקו. השמות אייקרלוף וילן התנוססו על שורה ארוכה של מאמרים אקדמיים בשנות ה-80. העמיתים אומרים שהם השלימו זה את זו: אייקרלוף היה בעל הרעיונות הנועזים. ילן תיעלה אותם לטיעונים זהירים ולוגיים.

טלפון מהבית הלבן

ילן נראתה על תוואי של קריירה אקדמית מצליחה אך אלמונית יחסית כאשר בגיל 48, בשנת 1994, הגיע טלפון מהבית הלבן. היא החלה קריירה חדשה של נגידה במועצת הפד, יו"ר מועצת הייעוץ הכלכלי לנשיא ביל קלינטון, נשיאת הפד בסן פרנסיסקו, וכיום סגנית יו"ר הפד.

עד הקיץ היא נראתה כמו בחירה טבעית לכהונת היו"ר. ברדפורד דלונג, כלכלן באוניברסיטת ברקלי, אומר ש"הייתה לה הבנה טובה יותר של מצב הכלכלה וההשלכה של מדיניות כלכלית כזו או אחרת מאשר לרוב עמיתיה בפד".

מלבד הרקורד האישי שלה, היא יכלה להעניק לנשיא את ההזדמנות למנות אישה ראשונה לראשות הבנק המרכזי. אך הבית הלבן רצה את לארי סאמרס, שר האוצר לשעבר. סאמרס כיהן ועדיין מכהן כיועץ כלכלי לאובמה, ונהנה מאמונו.

שאלה אחת שתמיד נשאלת לגבי ילן - בדרך כלל בנימה סקסיסטית מוסתרת - היא אם אדם שמתואר כ"נחמד מאוד" ו"נהדר" יכול להיות קשוח מספיק כדי לנהל את הבנק המרכזי. לפי אנשים שעבדו איתה בימי ממשל קלינטון, היה לה די קשה בימי המרפקים החדים שאפיינו את הממשל ההוא.

אבל אנשי הפד משועשעים מן הרעיון שהמינוי של ילן מתואר כאופציה הרכה בהשוואה לטמפרמנט הנורא לכאורה של סאמרס. ילן הייתה זו שדחפה את הפד לשקול מדיניות תקשורת חדשה בשנים האחרונות, ולעיתים דרכה על יבלות של אחרים.

"היא הייתה תובענית כלפינו, אבל אף פעם לא בהקשר של 'תעשו כך כי אני רוצה שתעשו כך'", אומרת מרי דאלי, שעבדה תחת ילן בשלוחת הפד בסן פרנסיסקו. "היא מעולם לא דרשה מאתנו משהו שהיא לא דרשה מעצמה, והיא תמיד דרשה דברים מהסיבות הנכונות - כדי לשפר את החלטות המדיניות שלה".

שלא כמו אלו שרוצים להוכיח את עצמם, או שבורחים מבעיות אישיות על-ידי טיפוס בסולם הקריירה, הרושם לגבי ילן הוא שהיא מונעת באמת ובתמים על-ידי התלהבות מן השאלות שהיא ניצבת בפניהן. "אני יודע שזה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, אבל היא באמת מנתחת בעיות כדי לראות לאן הן ייקחו אותה", אומר מייקל כץ, עמית שלה מברקלי.

באופן פרטי, ידידיה אומרים שיש לה חוש הומור בלתי רגיל. "בעלה יכול לגרום לה לצחוק עד דמעות", אומרת לורה טייסון, פרופסורית שהקדימה את ילן בברקלי. "אני חושבת שהיא בן אדם עם מנגנון הסתגלות לכל דבר, ויש לה חיים מאושרים".

נדיר שאדם כה שמח בחלקו עולה לכהונה כה גבוהה. העלילה יכולה עדיין לקבל מפנה, אך בשבועות הבאים ילן עשויה להפוך לקובעת המדיניות הכלכלית החשובה ביותר בעולם.