היי שלום, רטוריקת תקיפה

הקיץ הזה לא היה כקודמיו בשנים האחרונות. גם עונת החגים שהסתיימה זה עתה הייתה שונה מכפי שהורגלנו. רובנו חשבנו שכבר לא ניתן להעביר את החודשים החמים בין מאי לאוקטובר בלי לתהות מתי תהיה ההפצצה הישראלית באיראן ואם מטוסינו כבר מחממים מנועים בדרכם להפציץ את הכורים הגרעיניים בנתנז ובפורדו. חשרת העבים המתקדרת לקראת נובמבר בישרה לרוב את סיומה של עונת האיומים השנתית, ופינתה מקומה להיערכות לקראת עונת האיומים הבאה.

לשיא הגיע השטנץ הקיצי הזה באוגוסט אשתקד כאשר שר הביטחון דאז, אהוד ברק, הודיע בראיון בלתי נשכח ל"הארץ" ("מקבל ההחלטות" כינו אותו שם) בתמרוניו המילוליים המוכרים, שהנה-הנה המתקפה הישראלית כבר יוצאת לדרך.

נו, השנה זו הייתה אופרה אחרת. בקיץ הזה כבר לא נדרכנו שמא או-טו-טו תצא לדרך הפעולה הישראלית ומה יקרה במלחמה שתבוא בעקבותיה. אם יש עובדה שמתבהרת נוכח הרוח החדשה הנושבת מטהרן היא, שהאפשרות למתקפה ישראלית ירדה מהפרק, אם לא באופן הצהרתי אז באופן מעשי.

מאז שב ללשכת ראש הממשלה לפני ארבע שנים וחצי, היה פתרון הסוגיה האיראנית ה"רזון דטרה" (סיבת הקיום) של בנימין נתניהו. בנו של ההיסטוריון ביקש לחקוק את שמו בהיסטוריה כמי שהסיר מעל ראשה של ישראל את הגדול שבאיומים. בשונה מהנשיא רוזוולט שטבע את המונח "דבר בנועם ושא מקל גדול", נתניהו הקפיד לדבר בקול תקיף, אבל המקל שבידיו, כך מסתבר בדיעבד, לא היה גדול מספיק. נתניהו נמנע מלתקוף באיראן כאשר בראשה עמד נשיא מנודה ומשוקץ ובשעה שהעולם, כולל רוסיה וסין הסרבניות, התאחד סביב סנקציות נוקשות.

אם נתניהו לא תקף אז, אין סיבה להניח שיתקוף עכשיו בשעה שהעולם מוחא כפיים למתק השפתיים של הנשיא רוחאני. כרגיל באירועים דרמטיים בעלי חשיבות אזורית, הורה ראש הממשלה לשריו לא להתבטא כעת בנושא האיראני. אולי כיוון שרצה לוודא שהתגובה הישראלית הראשונה להתפתחויות מחרתיים (ג') בעצרת האו"ם, תימסר מפיו; ואולי כיוון שממילא הרטוריקה הישראלית התקיפה שהורגלנו אליה בשנים האחרונות איבדה מהרלבנטיות שלה נוכח האירועים האחרונים.

לצד תקיפת תוכנית הגרעין האיראנית, היעד הנוסף שהציב לעצמו נתניהו היה "ניהול", הסכסוך מול הפלסטינים תוך ניסיון להלך בין הטיפות ולהימנע מתמרונים חדים. אלא שכעת נראה שהמציאות התהפכה. במקום להכריע את האיראנים ולהשתהות עם הפלסטינים, רואה נתניהו כיצד העניין האיראני משתהה בעוד המו"מ עם הפלסטינים מקרב אותו לרגע ההכרעה.

צומת ה-T שאליו מתקרב כעת נתניהו יאלץ אותו לבחור בין ציפי לבני לדני דנון. ובאשר לבחירה אם לתקוף את איראן - כעת, עושה רושם, היא כבר לא בידיים שלו.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10