לא משחק באירופה? אתה לא קיים

כמדי שנה, מפרסמת אופ"א את דוח הבנצ'מארקינג שלה, בו התאחדות הכדורגל האירופית מספקת נתונים מקיפים ועמוקים על מצבו הכלכלי/ניהולי/דמוגרפי של הענף. גם הדוח החדש שפורסם החודש עושה את אותה העבודה בדיוק - אך בוחר להתמקד הפעם בקבוצה מצומצמת יחסית של מועדוני כדורגל: אותם 237 מועדונים שמשתתפים בעונה הנוכחית (2013/14) במפעלים היבשתיים (ליגת האלופות והליגה האירופית), החל משלבי המוקדמות. הסיבה להתמקדות הזאת, לדברי אופ"א, היא העובדה שהעונה יבצע הארגון לראשונה ניטור של "תקנת הברייק-איבן", שהיא חלק מהותי מחוקי הפייננשל פייר-פליי החדשים. במסגרת החוקים האלו, יחויבו המועדונים לעבור בשנים הקרובות למסגרת של איזון תפעולי.

הסיפורים שמגיעים מהיבשת על קבוצות של מיליארדרים בזבזנים מהמפרץ הפרסי, כמו פ.ס.ז' ומנצ'סטר סיטי, או אוליגרכים (מונאקו, למשל) - מציבים מבחן גדול בפני אופ"א: הדוחות של המועדונים הללו לא יאפשרו להם להתיישר עם דרישות אופ"א. ההתאחדות האירופית מאיימת כי המועדונים הסוררים יורחקו כבר בעונת 2014/15 מהמפעלים שלה. הנשיא מישל פלאטיני והמזכ"ל ג'יאני אינפנטינו דאגו לפזר הצהרות לוחמניות ונחושות בנושא במהלך החודשים האחרונים, כולל אחת כזאת שקבעה כי "חמישה מועדונים בכירים נמצאים בסכנה".

עוד מוקדם לדעת האם אופ"א תתקע את החרב היישר בליבן של מפירות הסדר השונות, או רק תמשיך לנפנף בה ללא תכלית. שאלת "הגול העצמי" ממשיכה לרחף כל העת מעל אופ"א (אופ"א לא תרצה למנוע השתתפות של קבוצה אטרקטיבית כמו פ.ס.ז', למשל, בליגת האלופות, מפעל שמייצר לה הכנסות של 1.34 מיליארד אירו בשנה בשל קבוצות שמורכבות מצמד חלוצים כמו קבאני ואיברהימוביץ'). גם סיבוכים משפטיים עשויים לצוץ, כשאפילו פלאטיני הודה כי קבוצות שיורחקו מהמפעלים האירופיים ככל הנראה ייקחו את אופ"א לערכאות משפטיות אזרחיות, ומספר עורכי דין בכירים מתחום הספורט, כולל זה שהיה אחראי בזמנו על פסיקת חוק בוסמן, כבר התחילו להגיש עתירות נגד התקנות החדשות.

עד שבאופ"א ימצאו פתרון לפלונטר הזה שהם הכניסו את עצמם אליו - הנה הצצה למספרים הגדולים והקטנים של הכדורגל האירופי, שבגללם אופ"א בכלל חשבה מלכתחילה על הפייננשל פייר-פליי.

1. מיקרו כלכלה: המצב טוב; מאקרו כלכלה: המצב רע. עושה רושם שמתבצעים ניסיונות כנים על-ידי רוב המועדונים באירופה לייעל את התנהלותם הכלכלית, הגם שלא מדובר על מהפכת חיסכון של ממש. על-פי הדוח, יותר מ-700 קבוצות מהליגות העליונות של 53 מדינות החברות באופ"א (לא כולל גיברלטר שהצטרפה לאחרונה כחברה ה-54), רשמו בעונת 2011/12 הפסדים כוללים של 1.06 מיליארד אירו, ירידה של 36% לעומת שיא ההפסדים שנרשם ב-2010/11 (והגיע ל-1.67 מיליארד), והפעם הראשונה מאז 2008/09 שבה המינוס של הכדורגל האירופי לא מתרחב. למעשה, זו היתה העונה הכי פחות הפסדית של הליגות העליונות באירופה מאז 2007/08, אז עמד המינוס הכולל על 636 מיליון אירו.

נתון נוסף שמעיד על מאמץ כלשהו לעמוד ברגולציות החדשות של אופ"א: לראשונה מאז 2006, אז החלה אופ"א לאסוף נתונים כלכליים כלל-יבשתיים, קצב הגידול בשכר העובדים במועדונים המדוברים (6.5%), היה נמוך מקצב גידול ההכנסות (6.9%).

עם זאת, קשה ולא נכון להסיק מסקנות מאקרו-כלכלה חותכות רק בגלל שנה אחת של מספרים משופרים. ההתייעלות של הכדורגל האירופי תצטרך להימדד לאורך זמן. ואם לשפוט לפי שוק ההעברות המטורף שעברנו בקיץ האחרון, אז לא מופרך להניח שהירידה בהפסדים היא לא יותר מפטה מורגנה זמנית.

2. מי אחראי לחוב: הקבוצות שלא משחקות באירופה. מעיון בדוח, מתברר דבר אחד בוודאות: כפי שמקובל לחשוב, הקבוצות שמשחקות באירופה הן אכן יצרניות הכסף המרכזיות של הענף. 237 המועדונים שישתתפו בעונה הנוכחית (2013/14) בליגה האירופית ובליגת האלופות, משלבי המוקדמות ואילך, רשמו בעונת 2011/12 הכנסות משותפות של 8.1 מיליארד אירו, נתון המשקף 54% מהמחזור הכולל של יותר מ-700 קבוצות הליגות העליונות ביבשת.

השורה התחתונה של המועדונים המשתתפים באירופה ב-2011/12 היתה טובה בהרבה מבעבר: ההוצאות שלהם עמדו על 7.7 מיליארד אירו, כלומר הן רשמו רווח תפעולי של כ-400 מיליון אירו, זאת לעומת הפסדים משותפים של 120 מיליון אירו בעונה שלפני כן. כלומר, באופן מעשי ניתן לקבוע כי הקבוצות שלא השתתפו במפעלים האירופים הן עיקר ה"אחראיות" לחוב הכולל של הכדורגל האירופי בעונת 2011/12.

בניגוד לדעה הרווחת, הטלוויזיה אינה מקור ההכנסה העיקרי של הקבוצות שמשתתפות באירופה - 25% בלבד הגיעו ב-2011/12 למועדונים מזכויות השידור של הליגה המקומית שלהן, בעוד 34% מיוחסים לספונסרים, חסויות שונות והסכמים מסחריים כאלו ואחרים. התרומה של מענקי אופ"א למאמץ? 11% בלבד. המדינות בהן הטלוויזיה המקומית נשארה גורם ההכנסה החשוב ביותר הן איטליה (48% מכלל ההכנסות של המועדונים), צרפת (47%), אנגליה (43%) וטורקיה (42%).

ראוי לשים לב לחשבון המשכורות של המועדונים, שהסתכם בקרוב ל-5 מיליארד אירו. כמעט בכל עסק, ולא רק בכדורגל, ההוצאות הכבדות ביותר הן על שכר העובדים, אבל יש כמה קבוצות באירופה שלקחו את העניין הזה לנקודת קיצון לא "בריאה" בעליל: באנז'י מחצ'קלה הרוסית, שנמצאת בבעלות האוליגרך סולימאן קארימוב (שלאחרונה קיצץ משמעותית את תקציב המועדון) - אחוז שכר העובדים עמד על יותר מ-100% מההכנסות של המועדון; בבורדו ובמנצ'סטר סיטי על למעלה מ-80%; ביובנטוס ובליון על יותר מ-70%.

3. נכסים: אלו שמשכירים, ואלו ששוכרים. מועדוני כדורגל הם לרוב ארגונים שאינם מחזיקים בנכסים משלהם: כך למשל, רק 21% מהקבוצות שמשתתפות העונה במפעלים האירופיים מחזיקות באופן ישיר באצטדיון בו הן משחקות, בעוד הרוב המכריע (56%) משכירות את המגרש מהמועצה העירונית או מהמדינה. הנתון הזה משמעותי, כי מועדונים שיש להם אצטדיון משלהם הכניסו בממוצע 23% ממכירת כרטיסים ומנויים ו-11% מפעילות מסחרית הקשורה לאצטדיון, לעומת 14% ו-7% בלבד אצל מועדונים שאין להם מגרש פרטי. קחו למשל את מנצ'סטר יונייטד שמחזיקה בבעלות על אולד טראפורד, מה שאיפשר לה להגדיל את ההכנסות בעונה האחרונה בזכות ההשכרה של האצטדיון לטובת המשחקים האולימפיים בקיץ 2012 בלונדון.

ובכל זאת, יש לא מעט קבוצות שכן יש להן נכסים לעבוד איתן. לפי הדוח, למשתתפות העונה במפעלים האירופיים יש "נכסים מוחשיים" (אצטדיון, מגרש אימונים וכו') בשווי כולל של 4.9 מיליארד אירו. את החבורה מוליכה ארסנל האנגלית, עם נכסים בגובה של למעלה מחצי מיליארד אירו. במקרה של המועדון הלונדוני, לא מדובר רק על אצטדיון ה"אמירייטס" שיושב בלב שכונה טובה בלונדון - אלא גם על מיזמי נדל"ן שונים. לשמונה קבוצות יש נכסים השווים למעלה מ-200 מיליון אירו: ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, ולנסיה, באיירן מינכן, מנצ'סטר סיטי, דניפרופטרובסק, טוטנהאם וצ'לסי.

יש לציין כי המועדונים מחזיקים בנוסף ב"נכסים לא מוחשיים" - שחקנים, ששוויים הוערך בדוחות המדוברים, אחרי חישובי אמורטיזציה, בסך של 3.3 מיליארד אירו.

 הכי הרבה משחקים בצ'מפיונס ליג

4. ישראליות באירופה? יותר טובות משבדיות וקרואטיות. ישראל אינה מעצמת כדורגל, אבל בכל הקשור להישגים בזירה האירופית, מתברר שאין למועדונים שלנו במה להתבייש: לפי הנתונים שמרוכזים בדוח, ב-10 העונות האחרונות (2003/04-2012/13) העפילו קבוצות ליגת העל 14 פעמים לשלבי הבתים השונים (ליגת האלופות, הליגה האירופית וגביע אופ"א לשעבר), יותר מהמספר המקביל במדינות כמו נורבגיה, קרואטיה, סרביה, בולגריה, פולין, הונגריה, שבדיה וקפריסין. בפרמטר הזה, אנחנו במקום ה-19 באירופה. לא בצמרת, אבל גם הרבה מעל האמצע.

מי שמזלזל בליגה הבלגית ובהישגים שגיא לוזון רושם שם, שייקח בחשבון שהקבוצות הבלגיות הגיעו 27 פעמים לשלבי הבתים ב-10 העונות האחרונות, מקום עשירי באירופה בדירוג הזה, ועוד חמש פעמים עד לשלבי שמינית הגמר ואילך (אצלנו נרשמה רק העפלה אחת לשמינית הגמר בעונות המדוברות - מכבי חיפה ב-2006/07 לשמינית גמר גביע אופ"א, שם הודחה מול אספניול).

מי שמובילות מבין המדינות האירופיות מבחינת כמות הופעות בשמינית הגמר ומעלה, הן החשודות המיידיות: אנגליה עם 53 הופעות, ספרד 52, איטליה 40, גרמניה 36, צרפת 34.

5. כמה ייגמר מנצ'סטר סיטי-באיירן? שני טיפים קטנים למהמרים לסיום שניתן ללמוד עליהם מהדוח: התוצאה הפופולרית ביותר במשחקי ליגת האלופות והליגה האירופית בעונה הקודמת (2012/13) היתה 0-1 קטן: 128 פעמים מתוך 692 משחקים בסך הכל. 0-2 במקום השני (104 פעמים).

הטיפ השני: יתרון ביתיות אינו אגדה אורבנית - הוא אכן קובע ומשפיע. 47% מהמשחקים במפעלים האירופיים אשתקד הסתיימו בניצחון המארחת, ורק ב-24% מההתמודדויות ניצחה האורחת (29% בתיקו).