החתונה הלא-כל-כך שמנה

הזה זמן של חתונות בצפון הודו. העונה הלוהטת מסתיימת והולכת, ובין אוקטובר לדצמבר יישמעו בארץ הענקית והצפופה קול חתן וקול כלה. למען האמת, הם מפלחים את אוויר הלילה בדלהי בזמן כתיבתה של הרשימה הזו.

חתונות בהודו הן תמיד גרנדיוזיות, לפחות יחסית. "החתונה ההודית השמנה שלי" הוא שמה של סדרת טלוויזיה פופולרית. אגב טלוויזיה, ערוץ חדש עומד לפני השקה. הוא יוקדש לחתונות הודיות שמנות, וזוגות מאושרים ישלמו 10,000 דולר ויותר כדי להיראות בו.

אמידים שוכרים גנים ציבוריים ואולמות, עורכים שולחנות לתועלת גדודים של מוזמנים, המגיעים במטוסים וברכבות מכל חלקי הודו, וגם מן הפזורה ההודית המתרחבת מעבר לים. סוסים לבנים נושאים חתנים אל כלותיהם, פילים ססגנוניים מופיעים ברחובות, וכסף לרוב מתבזבז גם כאשר אין כסף. מאחר שבדרך כלל אין כסף, עונת החתונות היא זמן לחוסר אחריות. הערכה מקובלת מעמידה את הבזבוז הזה על 40 מיליארד דולר בעונה.

זה גם זמן של עלייה בצריכת זהב. הודים אוהבים זהב, הם מעדיפים אותו על פני כל השקעה אחרת. יבוא מסיבי של זהב הוא אחת הסיבות להרעה המסוכנת במאזן התשלומים. הגירעון גדל השנה כמעט עד 5% מן התמ"ג. הממשלה מנסה להגביל את יבוא הזהב, אם באמצעים מינהליים ואם בהפצרות פטריוטיות. אבל הנגיד החדש של הבנק המרכזי מודה שהודים אינם נוטים להשקיע בנכסים פיננסיים. הם רוצים לגעת בהשקעותיהם, וגם להסתנוור פה ושם.

"זהבי, זכותי" (My Gold, My Right) הוא מוטיב חוזר בתשדירי פרסומת ארוכים, המרצדים מכל טלוויזיה הודית. אליל הקולנוע המפורסם ביותר של בוליווד, אמיטאב באצ'אן, מלמד הודים איך לקנות זהב בלי ליפול בפח. הוא נושא נאומי זהב באוזני קהל גדל והולך, בכל תנאי מזג האוויר, בטון היאה למעוררים פוליטיים וחברתיים, שהודו הייתה משופעת בהם במהלך ההיסטוריה שלה. כדאי לצפות ביוטיוב, גם אם כמעט הכול בהינדית. (http://youtu.be/3PqC3JgZCI8).

צ'ידאמבאראם שאל לשלום סטנלי

עוד נראה באיזו מידה בהלת הסתיו לזהב תחמיר את מאזן התשלומים. שר האוצר של הודו, צ'ידאמבאראם (זהו שמו הפרטי, אין לו שם משפחה), נשמע השבוע לא-פוליטי מאוד, כאשר הודיע שהבחירות הממשמשות ובאות לא יטו אותו ממדיניות הצנע שלו. רצינות ההודעה מדברת בזכותו, אבל היא לא תוסיף קולות למפלגת הקונגרס השלטת.

בתחילת השבוע התפנה צ'ידאמבאראם לשעה קלה מהידוק החגורה, והסב בלשכתו הנאה עם שר הכלכלה של ישראל, נפתלי בנט. השר ההודי היה בהחלט בעניינים. הוא התעניין אם לישראל כבר נולד נגיד בנק מרכזי. הוא שאל לשלומו של ידיד ותיק: האם סטנלי פישר כבר עזב את ישראל?

צ'ידאמבאראם הוא אינטלקטואל כבד ראש ומלוטש ממדינת טאמיל נאדו, בדרום העמוק של הודו. הוא שייך לדור המתקנים של מפלגתו, והיה ממיילדי הרפורמות הכלכליות ההיסטוריות, שהתחילו לפתוח את הודו לעולם החיצון לפני 20 שנה ויותר. הרפורמות לא היטיבו עם המפלגה. הן עלו לה בשלטונה, ב-1995. תשע שנים אחר כך, התפארות מופרזת ברפורמות דומות עלתה למפלגה יריבה בשלטונה. היא לא שמה לב, לרוע מזלה, שזוהרה של "הודו הזוהרת" (ססמת הבחירות שלה) לא הוקרן על רוב ההודים. בני אדם, בייחוד אם הם נקראים להצביע בבחירות, אינם נוטים להצביע לטובת הטווח הארוך, בוודאי לא כאשר צלחתם ריקה.

מפלגת הקונגרס עומדת עכשיו בשנה העשירית של שלטונה, אבל היא תתקשה ביותר להאריך את המנדט. הבחירות הבאות יהיו בחודש מאי, לכל המאוחר. מערכת הבחירות כבר משתוללת, גם מפני שככה זה, וגם מפני שבשבועות הבאים יהיו חזרות כלליות: חמש מדינות יערכו בחירות לאסיפותיהן המחוקקות. אוכלוסייתן של המדינות המצביעות גדולה יותר מזו של גרמניה, צרפת וספרד גם יחד. שתי המפלגות העיקריות מייחלות לסימנים טובים, אבל ייתכן מאוד שהבחירות בחמש המדינות רק ירבו מבוכה.

צמיחה שהיא בעצם לא-כל-כך צמיחה

נדמה לי שכבר כתבתי, ועוד אחזור ואכתוב, ש"הודו במשבר" הוא ייתור-לשון. הודו תמיד במשבר. מן הנמנע הוא שארץ של 1.2 מיליארד בני אדם, מגוונת ומורכבת במידה שאין דוגמתה, עם פוליטיקה חופשית ומעוטת-עכבות, תגיע אי-פעם אל מנוחה ואל נחלה. כל התקדמות כרוכה בכאבים, בוודאי כל נסיגה. בדרך כלל, נסיגות והתקדמויות מתרחשות בו-זמנית בהודו.

אף-על-פי שזה ייתור-לשון, הודו אמנם נמצאת עכשיו במשבר החורג מן הממדים הרגילים. בשבועות האחרונים שמענו על טבח הדדי של הינדו ושל מוסלמים בעיר מחוז, צפונה מניו דלהי. מחלוקת אלימה משתקת את המדינה החמישית בגודלה בהודו, שהממשלה המרכזית החליטה זה עתה לחצות לשתיים. המטבע הלאומי, הרופי, שכמעט נשק לשער של 70 לדולר באמצע הקיץ, התאושש במקצת, אבל עדיין זול בהרבה ממה שהיה אי-פעם. את מאזן התשלומים כבר הזכרנו.

השבוע חזתה קרן המטבע הבינלאומית שהצמיחה בהודו תרד ל-3.5% בשנה. זה שיעור שארצות מפותחות היו מתברכות בו, אבל ארצות עניות, או "בינוניות-הכנסה", מקוללות בו. הודו צריכה ליצור 12 מיליון מקומות עבודה בשנה רק כדי למלא את צורכיהם של מצטרפים חדשים. צמיחה של 3.5% היא אפוא מראית עין סטטיסטית בלבד.

לא הזכרנו מתח אתני בצפון-מזרח הודו; פעילות שוטפת של מחתרת מאואיסטית רבת אלימות באזורים כפריים לרוחב הודו התיכונה; וכמובן מתח גואה בגבול החוצה את חבל קשמיר בין הודו לפקיסטן.

"שטויות, לקרוע לגזרים"

על זה צריך להוסיף את צילן המתארך של פרשות שחיתות מסמרות-שיער, בממשלה המרכזית ובממשלות מקומיות. שחיתות שלחה בשבוע שעבר לכלא לחמש שנים את ראש הממשלה לשעבר של מדינת ביהאר, השנייה בגודלה בהודו (103 מיליון בני אדם). שמו לאלו פראסאד יאדאב, והוא אחד הבוסים הפוליטיים רבי הכוח ביותר של צפון הודו. משפטו אגב נמשך 17 שנה, כן 17, לכל פוליטיקאי ישראלי המתלונן על עינוי הדין.

הוא אינו ראש הממשלה המקומית היחיד המגיע לכלא. הוא בוודאי אינו הבכיר היחיד הנמצא שם. אבל מותר לסלוח להודים, אם הם חושבים שבכלא יושבים מעט מדי פוליטיקאים, לא יותר מדי. שחיתות מסיבית לופתת את צווארה של הודו ואת מותניה.

למרבה הפלצות, או הגיחוך, ממשלת הקונגרס החליטה בחודש שעבר לעקר, באמצעות צו, הוראה של בית המשפט העליון לגרש אוטומטית חברי פרלמנט שהורשעו בפלילים. זה נשמע כה רע, וזה שירת את האופוזיציה כה טוב, עד שיורש העצר של מפלגת הקונגרס איבד את עשתונותיו, פרץ למסיבת עיתונאים מבלי להודיע, והכריז שהצו הוא "שטויות" ויש "לקרוע אותו לגזרים".

יורש העצר, ראהול גאנדהי, בן 43, הוא סגן הנשיא של מפלגתו. הנשיאה היא אמא סוניה, אשר ירשה את המפלגה מידי בעלה ראג'יב, שנרצח ב-1991. ראג'יב ירש מידי אמא אינדירה, שנרצחה ב-1984. אינדירה ירשה מידי אבא ג'אוואהרלל נהרו, ראש הממשלה הראשון, שמת במיטתו ב-1963. גם סבא של אינדירה היה פעם נשיא המפלגה.

הציקלון מגיע

התפרצות ראהול עוררה רגשות מעורבים כשלעצמה. סוף סוף הוא היה בסוד העניינים, ויכול היה למנוע את הצו, או לפחות לדבר נגדו מבעוד מועד. אבל היא עוררה הסתייגות מיוחדת בהתחשב בזה שהיא באה בשעה שראש הממשלה מנמוהן סינג היה בוושינגטון, ועמד להיפגש עם הנשיא אובמה. בוגרים לא מתנהגים ככה. אי אפשר להשפיל ראש ממשלה מאותה המפלגה (או אפילו ממפלגה אחרת), כאשר הוא נמצא בשליחות לאומית.

עצבנותו של ראהול מובנת. הוא יהיה כמעט ללא ספק ראש הממשלה, אם מפלגתו תרכיב אותה בשנה הבאה. אבל מולו מתייצב מועמד האופוזיציה, ענק פוליטי, טקטיקן ממולח ועתיר-ניסיון, נואם רב כריזמה ששמו נארנדרה מודי. הוא ראש הממשלה של מדינת ג'וגאראט, בצפון-מערב הודו, המתוארת כסיפור הצלחה כלכלי. על מודי נחזור ונכתוב כאן עוד די הרבה, הוא אחד המשתתפים המסקרנים ביותר בזירה הבינלאומית.

בינתיים, סופת ציקלון ממפרץ בנגאל מאיימת על החוף הדרום-מזרחי של הודו. היא מאיימת להשלים מה שהתחילו סופות מידי אדם. איתני טבע כאלה בדרך כלל משבשים את אספקת החשמל במשך ימים או שבועות. כאן אין צורך. פועלי חברת החשמל התחילו שביתה כללית עד הודעה חדשה שלושה ימים לפני ההזהרה על הציקלון. אין להם אפילו דרישות שכר, רק דרישות פוליטיות. חושך הקדים לרדת על חוף המפרץ עוד לפני בוא הציקלון. זאת הודו השבוע.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-bit.ly/1aPv4Id. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny