מגדלור משפטי

הזכות לחיות בסביבה ראויה מגיעה לדיון נדיר ומורחב בבג"ץ

בשבוע הבא יתכנס הרכב מורחב של 7 שופטי בג"ץ לדון בעתירות נגד קביעת מכסות יצוא הגז על-ידי הממשלה (בג"ץ 4491/13).

זוהי הפעם השלישית בלבד בהיסטוריה של המשפט הסביבתי בישראל שבה הרכב שופטים מורחב מתכנס לדון בעתירה בנושא סביבתי. בשני המקרים הקודמים, שנחקקו כל אחד בדרכו בהיסטוריה המשפטית הישראלית, הרכב השופטים המורחב דחה אמנם את העתירות, אך פסקי הדין יצרו תקדימים שבאמצעותם הושרשה תפיסת העולם הסביבתית במדינה, ועליהם נשענת כל עתירה בנושא סביבתי מאז והלאה.

הפרשה המשפטית המשמעותית הראשונה שבה דן הרכב שופטים מורחב בסוגייה סביבתית הייתה בשנת 2002, בפרשת הוועדה לתשתיות לאומיות, הות"ל (בג"ץ 4128/02). גם בפרשה הזו, כמו ברבות אחרות לפניה ואחריה, העותרת המרכזית הייתה עמותת אדם טבע ודין. 7 שופטי העליון התכנסו כדי לדון בעתירה לביטול הוועדה לתשתיות לאומיות, שהקימה הממשלה על מנת לזרז כביכול הליכי תכנון מבנים ובנייה.

לטענת העותרים, ההוראות שנקבעו בחוק לגבי סדרי עבודתה של הוועדה פוגעות בזכות הציבור להתנגד לתוכניות שעלולות לגרום לפגיעה קשה בסביבה, וכתוצאה מכך לפגיעה בבריאות ובחירות שהן חלק מכבוד האדם, וכן לפגיעה בקניין.

כצפוי, השופטים דחו את העתירה, אך נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, קבע כי הזכות לסביבה ראויה כלולה בזכות לכבוד האדם וחירותו, ככל שמדובר בפגיעה במינימום הקיום האנושי.

הייתה זו פסיקה חדשנית לזמנה, שעיגנה את הזכות לסביבה אנושית בעבור אוכלוסיות חלשות רבות. שופטת העליון דליה דורנר קבעה באותו פסק דין כי ניתן להכיר בזכות לסביבה ראויה כזכות המוגנת על-פי חוק; והשופטת דורית ביניש קבעה כי דלתו של בית המשפט תהיה פתוחה לעתירות על התנהלות הות"ל.

זמן לא ארוך חלף, ואדם טבע ודין עתרה פעם נוספת, לתשובת שופטי בג"ץ. מדובר היה בפרשת כפר הנופש בניצנים (בג"ץ 4827/05). 9 שופטי העליון התכנסו לדון בעתירה נגד בניית קראווילות למפוני גוש קטיף על חוף הים בניצנים. לטענת העותרים, התקנות שאיפשרו את הבנייה נחקקו בחוסר סמכות, והן פוגעות פגיעה אנושות בזכות ההתנגדות.

גם כאן העתירה נדחתה, אולם גם כאן ניתן פסק דין עקרוני וחשוב בדינים סביבתיים, חרף השורה התחתונה של העתירה. מאחר שהעבודות כבר היו בעיצומן, השופטים קבעו כי העתירה הפכה לתיאורטית, והם לא מוצאים מקום להכריע בשאלת תוקפן של התקנות.

עם זאת, השופטים קבעו כי "אם תחליט המדינה לעשות בעתיד שימוש נוסף בתקנות השנויות במחלוקת, היא תודיע על כך לעותרת, ותיתן לה זמן סביר לפנות לבית המשפט". ואכן, מאז פסק הדין הובאו לידיעת אדם טבע ודין מקרים שבהם ביקשה המדינה לעשות שימוש בתקנות.

עושרם של הדורות הבאים

באדם טבע ודין, הרוח החיה מאחורי הפעילות המשפטית בדיני איכות הסביבה, אומרים כי המשותף לשני המקרים הללו, ולדיון שיתקיים בשבוע הבא בהרכב שופטים מורחב נגד יצוא הגז - הוא למעשה "הדילוג" על הליכי מינהל תקין בכל הנוגע לנושאים בעלי השלכות מרחיקות-לכת על הסביבה. כך כאשר מדובר בחוק דרקוני במקרה של הות"ל, הפעלת סעיפי חוק אנכרוניסטיים במקרה של מפוני גוש קטיף והתעלמות מלחץ הציבור והכנסת במקרה של יצוא הגז.

יצוין כי בפרשת יצוא הגז קבעה הממשלה על דעת עצמה מכסת יצוא גז של 40% מהכמות שתופק, וכי היתר יועבר לתצרוכת מקומית.

ההחלטה התקבלה בניגוד לעמדתו של המשנה ליועמ"ש אבי ליכט, שקבע כי אמנם קבלת ההחלטה על המכסה על-ידי הממשלה עצמה היא חוקית, אולם מוטב היה אם הייתה מסדירה את הנושא בחקיקה, באמצעות הכנסת, ולא מטילה החלטה כה כבדה ובעלת משקל ואחריות כה גדולים על כתפיו השחוחות של אחד הסעיפים בחוק הנפט.

לסוגיית יצוא הגז יש השלכות משמעותיות במגוון תחומים - כלכלי, ציבורי, חוקתי ועוד. אולם דומה כי בקהילה הסביבתית מבקשים לאמץ את התיק המשמעותי ככזה שישפיע בנוסף לעושרם של הדורות הבאים, גם על פסק הדין העתידי, שישמש כמגדלור שאותו ניתן יהיה לחבר לכל נושא משפטי-סביבתי בעתיד הנראה לעין.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988