"אי אפשר לתקן עוול על ידי יצירת עוול"

הסכם היסטורי נחתם השבוע בין עיריית נתניה לבין המועצה האזורית לב השרון, לאחר שנות מאבקים רבות על גבולות מוניציפליים ביניהן. על פי ההסכם, שתי הרשויות יקימו על חטיבת קרקע בת 5,000 דונם, הגובלת בתחום השיפוט של שתיהן, פארק תיירות משותף שיכלול גם בית חולים, שטחי עסקים ונופש. הפארק עתיד להיבנות בין מזרח נתניה לכביש 4, דרומית ליישוב נורדיה, על קרקע בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. התוכנית נבחנת בימים אלה בוועדה המחוזית שצפויה להפקידה להתנגדויות.

כך, חלק גדול מהשטח המוניציפלי של המועצה האזורית לב השרון יועבר למעשה לתחום שיפוטה של נתניה, אך ההכנסות מארנונה ומהיטלים יועברו לקופה משותפת של מינהלת מיוחדת שתוקם לניהול הפארק. חברי הדירקטוריון שיעמדו בראשה יורכבו מנציגי שתי הרשויות.

פתרון הסכסוך שהציגו השבוע שתי הרשויות הוא חלק ממגמה הולכת ומתחזקת, שרשויות המסוכסכות ביניהן על רקע דומה מגיעות אליו.

"בסופו של דבר, הכל מתחיל ונגמר באנשים", אמרה ל"גלובס" ראש עיריית נתניה מרים פיירברג. "ראש רשות שמסתכל רק על האינטרסים הכלכליים שלו, ואין לו נכונות להתפשר, ימצא את עצמו שנים בלב סכסוך. מאחר שהיה לי ברור שנבלה שנים ארוכות בבתי משפט, הבנתי שחייבים להגיע להסכמה גם אם היא כרוכה בפשרה. אני לא חושבת שמדובר בצדק מוחלט, אך כשמביטים פרקטית, מדובר בפתרון המיטבי שניתן להגיע אליו בטווח המיידי".

פיירברג טענה במשך שנים כי היישובים הסמוכים לנתניה "מושכים" החוצה ממנה תושבים ועסקים. "היו לנו מחלוקות עם שלוש מועצות אזוריות ששטחן פי עשרה משטחה של נתניה. יישובי המועצות מושכים אליהם אוכלוסיה חזקה למגורים ומקימים עסקים שפוגעים בחוסן הכלכלי של העיר. לשמחתי המועצה האזורית לב השרון הייתה הראשונה להכיר בפתרון, וגם מועצת עמק חפר נמצאת לקראת הסכמות עם נתניה. מועצת חוף השרון היא המועצה הכי חזקה מבחינה כלכלית, ועל כן הכי פחות מוכנה להתפשר".

אגב, הבחירות למועצות האזוריות לא יתקיימו השבוע עם הבחירות לעיריות ולמועצות המקומיות. במחצית מן המועצות האזוריות נערכו בחירות בדצמבר 2012, ובמחצית האחרת הן יתקיימו רק בדצמבר 2013.

"כל הצבא ישלם לרמת נגב?"

על העיוות בצדק החלוקתי שעליו מצביעה פיירברג, זועקים בעשור האחרון ראשי עיריות אחרים, בעיקר של רשויות חלשות מבחינה כלכלית, הסמוכות למועצות אזוריות אמידות. גם יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מעלות תרשיחא, שלמה בוחבוט, סבור כי הפתרון האמיתי מצוי בחלוקת הכנסות שוויונית יותר בין עיריות למועצות אזוריות, ולא במריבות על שטחים: "סיכמנו עם שר הפנים גדעון סער שצריך להקים ועדת גבולות, שצריכה לקיים דיון רציני בנוגע לחלוקת משאבים", מסביר בוחבוט. "לא ייתכן שמועצה אזורית שמחזיקה בשטחים עצומים תקבל לידיה הכנסות עתק ובסמוך לה עיר ללא הכנסות בקושי תוכל להתקיים. מה לעשות שאזורי התעשייה והתיירות נפלו באזורים של מועצות אזוריות? האם ייתכן שכל הצבא שעובר לנגב ישלם מאות מיליוני שקלים ארנונה למועצה האזורית רמת נגב שיש בה רק 2,500 תושבים, ולא תהיה חלוקת הכנסות? עד היום, למרות הרעש התקשורתי לא נחתם עדיין שום הסכם בין המועצה האזורית רמת נגב לירוחם".

בוחבוט מוסיף כי "היום הגישה שלנו היא שצריך להגיע להסכמים מבלי לצאת למלחמות. אנחנו באים ואומרים במקום לריב על שטחים, צריך לחתור לכך שבאזורי תעשייה גובלים, ההכנסות יחולקו בין העירייה למועצה. בגלל הבחירות כרגע הכל קפוא, אך אני מקווה שמיד לאחר הבחירות משרד הפנים יירתם לכך".

רבע אחוז גרים ב-45% שטח

ומה אומרים במועצות האזוריות "האמידות" על המגמה החדשה? יו"ר ועדת הקרקעות של מרכז המועצות האזוריות וראש המועצה האזורית דרום השרון, מוטי דלג'ו, סבור כי נכון שהמועצות האזוריות יתפשרו, אך במידה. "המדיניות שנוקט השלטון המרכזי היא בעצם זריקת הבעיה מהשלטון המרכזי למקומי", אומר דלג'ו. "אי אפשר לתקן עוול על ידי יצירת עוול חדש. העמדה של מרכז המועצות האזוריות היא שאנחנו תומכים בשיתופי פעולה בין המועצות לערים והמועצות המקומיות השכנות במה שקשור לייזום שטחים מניבים, ושם אנחנו מוכנים להיות מאוד מתחשבים. גם במועצה האזורית דרום השרון אנחנו מקדמים אזור תעסוקה משותף עם המועצה המקומית כפר בארה (בסמוך לג'לג'וליה). אף שרוב השטח נמצא בשטח השיפוט של המועצה האזורית דרום השרון ושנים היו מחלוקות על כך. חלוקת ההכנסות הייתה אמורה להיקבע לפי מספר התושבים, אך הסכמתי לכך שלמרות שבדרום השרון יותר תושבים, נתחלק בהכנסות".

דלג'ו הודף את טענותיו של ראשי הערים בנוגע לפערים בהוצאות הכספיות של עיריות לעומת מועצות אזוריות. "צריך לזכור שמתן שירותים במועצה אזורית יקר ב-50%-75% לנפש, מאשר בעיר. הדבר נובע מכך שבמועצות אזוריות המרחקים גדולים יותר בין יישובי המועצה, והדבר בא לידי ביטוי בהסעות למוסדות חינוך, ובפינוי אשפה. אסור לפגוע במועצות האזוריות.

"למועצות אזוריות כמו תמר, או רמת נגב יש נכונות לסייע, גם כשמדובר באזורי תעסוקה קיימים, אבל במידה. המועצות נמצאות באזורים שאינם מועדפים על ידי המדינה, ואם התושבים שלהן כל כך עשירים אז למה כל המבקרים למיניהם לא הולכים להתגורר בהן? רק לשם המחשה, שטחן של ארבע מועצות אזוריות בלבד בדרום הארץ - אילות, תמר, רמת נגב וערבה תיכונה - תופס 45% משטחי מדינת ישראל. ושיעור האוכלוסיה בהן הוא אפילו לא רבע אחוז מכלל האוכלוסיה בישראל ועומד על 13 אלף תושבים בלבד".

דלג'ו מבקר גם את הממשלה שאינה מסייעת בעצמה לערי הפריפריה. "המדינה שמשווקת קרקע במרכז הארץ במיליארדי שקלים, יכולה להעביר 30% מהכנסות על כל יחידת דיור במרכז כסבסוד לטובת הדרום, כדי שמי שרוצה לגור בדרום לא ישלם על הקרקע". דלג'ו מסכם כי "צריך לזכור שההכנסות הן פונקציה של תחום שיפוט, ואנחנו מוכנים ללכת לקראת העיריות אבל לא בכל הקופה".

הכור עבר לדימונה

כך או כך, ההסכמים בין העיריות למועצות האזוריות בכל הארץ הולכים ומתרבים, אבל רובם עדיין מחכים לאישור משרד הפנים.

בראיון ל"גלובס" בנושא, סיפר ראש עיריית קרית שמונה ניסים מלכה, אחרי שנים של סכסוך עם המועצות האזוריות הסמוכות לעיר, כי "כל צד עשה את החשבון שלו לגבי מה הרווח ומה ההפסד בסכסוך, והתשובה היתה ברורה. הנוסחה היתה שאני אביא את הכסף, והם יביאו את הקרקע. מפעלים ששנים היו שייכים מוניציפלית למועצות האזוריות, וכל ההכנסות מארנונה היו מגיעות אליהם, היום בהתאם להסכמים הדדיים 50% מההכנסות מגיעות למועצות האזוריות ו-50% אלינו".

"כשאין הסכמות אמיתיות בין הצדדים, הדברים נסחבים בבתי משפט ואז קשה ליישם מהלכים". אומר ראש המועצה האזורית תמר, דב ליטבינוף. "בשנת 2005 הסכמתי להעביר את הכור הגרעיני שהיה שייך מוניציפלית למועצה האזורית תמר לדימונה, באישור שר הפנים דאז אברהם פורז. מה שהניב בסופו של דבר 7 מיליון שקל בכל שנה לדימונה מאז 2005. בין היתר בגלל שהארנונה לתמר הייתה רק מיליון שקל לשנה בגלל הסכם היסטורי בין הכור לתמר".

להחלטת משרד הפנים מחכה גם הסכם בין המועצה האזורית תמר לעיריית ערד, שקובע העברת שטחים בשיפולים המזרחיים של ערד לכיוון מצדה, שכוללים עסקים לתיירות מדברית. ההסכם כולל גם העברת כספים, כך ש-80% מכל מפעל חדש שקם באזור התעשייה מישור רותם יעבור לעיר ערד ו-20% לתמר, החל משנת 2013, כולל הקמת תחנת הכוח החדשה המופעלת בגז, ואת מעבר מפעל האמוניה מחיפה למישור רותם.

ההסכם עם ערד, אומר ליטבינוף, מתעכב בגלל החלפת הממשלה: "אפילו ששר הפנים אלי ישי תמך בהסכם, בינתיים התחלפה הממשלה והגיע שר חדש שגם הוא רוצה ללמוד את הדברים מחדש, ובינתיים ההסכם לא אושר על ידי שר הפנים, וערד בעצם מפסידה הכנסות שהייתה יכולה לקבל כבר ב-2013. לצערי ההסכמים בין הרשויות, לא מספיקים ומשרד הפנים עדיין דורש עבודה של ועדה לחקירת גבולות. בגלל זה, למעט ההסכם משנת 2005 עם דימונה שאושר על ידי השר פורז, לא היה שום שינוי במצב.

"אנחנו לא חייבים לשתף את ערד, אבל מתוך הבנה שבסופו של דבר מפעלים גדולים עתירי ארנונה מעוניינים להתיישב באזור תעשייה בתחומנו, ומתחושה שאנחנו בכל זאת רוצים למשוך כוח לנגב, הבנתי שצריך לעשות צדק למראית עין עם עיר כמו ערד שנמצאת בבעיה של הכנסות. אני רואה בזה ששני ראשי ערים יושבים ורוצים לפתור מחלוקת ביניהם, דבר חיובי".

"לא תמיד זה לטובת העיר"

יש לזכור כי כל ההסכמים אליהם מגיעים ראשי הרשויות המקומיות בינם לבין עצמם, אינם מקובלים על משרד הפנים עד לסיום עבודתן של הוועדות לחקירת גבולות. "ואם ראש רשות חתם על הסכם עם ראש רשות אחר בגלל אינטרסים זרים ולא משיקולים של טובת העיר, זה אומר שריך לאשר את ההסכמים אוטומטית?", מסר גורם במשרד הפנים ל"גלובס". גם הסכם אליהם הגיעו יו"ר הוועדה הקרואה בלוד מאיר ניצן וראש המועצה האזורית חבל מודיעין שמעון סוסן, בנוגע להכנסות עתידיות של שטחים שיוקמו על השטח הגובל בין הרשויות, טרם אושר על ידי משרד הפנים. משרד הפנים בוחן באמצעות הוועדה לחקירת גבולות, האם יש צדק בוויתור של לוד על דרישתה מהעבר להתחלק בהכנסות ממתחם האיירפורט סיטי הקיים.

גם ההסכמות שהושגו בין נתניה למועצה האזורית לב השרון מחכות לאישור שר הפנים, שטרם חתם עליהן. "אני מאמינה ששר הפנים יחתום עליהן", אומרת פיירברג.

"נוסעים 40 דקות כיוון לבית הספר, והמועצה משלמת"

המועצה האזורית "המואשמת" ביותר בפערים שבינה לבין עיירות הפיתוח השכנות לה, היא המועצה האזורית תמר, שגורפת לכיסה בין היתר ארנונה ממלונות ים המלח, בעוד מתגוררים בה 1,300 תושבים בלבד.

"ההנחה שהמועצה האזורית תמר היא עשירה בגלל הארנונה, ותושבי הישובים מתייצבים כל ראשון לחודש לקבל צ'ק, פשוט אינה נכונה", אומר דב ליטבינוף, ראש המועצה. "אנחנו הפריפריה של הפריפריה, ומתמודדים עם סוגיות קשות בגלל זה. אנחנו לא נהנים מהקלות מס לעומת דימונה שנהנית מ-20% הקלות מס. כדי לקנות בסופרמרקט תושב המועצה צריך לנסוע 40 דקות הלוך ו-40 דקות חזור, ולעומת זאת כל תושב דימונה קופץ מעבר לכביש והוא בסופר. כשמוסיפים את עלויות הדלק, הקוטג' פה עולה הרבה יותר מחמישה שקלים. גם השירותים הרפואיים בהתאם: יש פה מרפאה שמגיע אליה רופא כללי פעם בשבוע, ובשביל כל רופא עיניים או צילום רנטגן צריך לנסוע 40 דקות. חוגים אנחנו צריכים לסבסד יותר כי להביא מדריך לחוג של 10 ילדים עולה הרבה כסף. להביא לפה מופע תרבות עולה הרבה כסף. ישנו לנו ארבעה מכוני טיהור שפכים - ובעיר יש אחד.

"ההסעות לבתי הספר בין היישובים הן בלתי נתפסות. המרחק בין היישוב הכי דרומי שלנו ליישוב הכי צפוני הוא 90 קילומטרים. בית הספר התיכון נמצא ביישוב הכי צפוני, וילד ביישוב הדרומי יוצא בשש וחצי בבוקר כדי להגיע לבית הספר. בית הספר היסודי נמצא ביישוב האמצעי של המועצה וילדים מכל קצה צריכים לנסוע 45 קילומטר כיוון כדי להגיע אליו. רוב ההוצאות של ההסעות האלה - המועצה משלמת. אז כשאנחנו מוציאים הרבה כסף על חינוך זה לא בגלל שהילדים שלנו כותבים בעפרונות מזהב.

"מדברים הרבה על הארנונה מבתי המלון, אבל אנחנו מתחזקים פה 17 חופי רחצה שפתוחים 364 ימים בשנה ומבקרים בהם 1.8 מיליון תיירים בשנה. אנחנו מפנים פסולת של 56 טון ביום, שזה כמו כל קרית גת. ברור ש-1,350 תושבי המועצה לא מייצרים 56 טון פסולת ביום".

במועצה האזורית תמר כבר חתמו על הסכמים עם דימונה ועם ערד (ראו כתבה ראשית). "מאז גם מינו ועדה חדשה לחקירת גבולות עם הרשויות הבדואיות ערערה וכסייפה שבכלל לא גובלות איתי", אומר ליטבינוף, "ואם תהיה שם החלטה להעביר שטחים, אפנה לבג"ץ. המועצה האזורית תמר לא תפתור את הבעיה הבדואית בנגב ומיליון שקל לפה ולשם מתמר לא יפתרו את הבעיות של השכנות שלה. יש פה אבסורד כי בסיס נבטים בנגב נמצא בשטח שלא שייך מוניציפלית לאף רשות מקומית. מספיק שמשרד הפנים ישייך אותו מוניציפלית לרשות, והרשויות הבדואיות יוכלו לקבל הכנסות מארנונה, וגם ערד ותמר".