אלכוהול ושלילת רישיון: גם הנהגים שומרי החוק בסכנה

אדם יצא ושתה אלכוהול, ישן 8 שעות, אכל ארוחת בוקר, וב-8 בבוקר נמצאו שרידי אלכוהול בדמו - רישיונו ישלל ■ זו גזירה שהציבור לא יכול וגם לא אמור לעמוד בה

האם דין שווה צריך לחול על נהג הנוהג במהירות של 100 קמ"ש במקום בו מותרת נסיעה במהירות של 90 קמ"ש, ועל נהג אחר הנוהג באתו קטע כביש במהירות של 180 קמ"ש?

לפי הדין הנהוג, הנהג הראשון יקבל עונש של 250 שקל בלבד ללא נקודות, ואילו השני, שבחר לנהוג במהירות כפולה מזו המותרת, יוטלו העונשים הבאים: 10 נקודות, קנס, פסילה של חודשים ארוכים או שנים, פסילה על-תנאי, מאסר על-תנאי ובמקרים רבים גם מאסר בפועל, כיוון שחרג ביותר מ-70 קמ"ש מהמהירות המותרת.

במילים אחרות: גזר הדין מושפע מהמהירות בה נהג הנאשם ביחס למהירות המותרת, והעונש המוטל יהלום את המהירות המופרזת בה נהג הנאשם. כך, גם העונש שיוטל על שודד בנקים יהא חמור לעין ערוך מזה שיוטל על נאשם שנתפס גונב תפוח עץ מדוכן בשוק.

מדוע, אם כן, לא מופעל אותו שכל ישר גם בקביעת העונשים על חריגה מכמות האלכוהול המותרת בדמו של נהג?

מדוע מתעלם המחוקק מכמות האלכוהול שנמצאה לעומת המותר, ובוחר להטיל עונש גורף של שנתיים פסילת רישיון בין אם נמצאה חריגה מזערית מכמות האלכוהול המותרת לבין כמות כפולה?

חוסר ההיגיון והעיוות בחוק הזה צורם אפילו לשופטים. כך, הם נאלצים לפרש בעצמם, באופן יצירתי, את לשון החוק, וקובעים עונש מינימלי של פסילה במקרים של חריגה נמוכה מכמות האלכוהול המותרת בחוק. פסילה ארוכה יותר תוטל אם תמצא כמות גבוהה של אלכוהול או אם ביצע הנהג עבירה נוספת, בהיותו שיכור, כמו עבירת מהירות, תאונה וכדומה.

אבל בכך לא מסתכמת האנומליה. מצבים מקוממים שבהם מוטלים עונשים כבדים על נהגים, שכלל לא מודעים כי הם מבצעים עבירה, נרשמים בבתי המשפט מדי יום ביומו.

כך, למשל, אדם יוצא בערב לבלות, שותה אלכוהול בכמות רבה - ובתום הבילוי אינו נוהג, אלא לוקח מונית הביתה. הוא הולך לישון ובבוקר מקיץ רענן לחלוטין, שותה קפה, אוכל ארוחת בוקר ויוצא לדרכו לעבודה. בבדיקת דרכים שגרתית בשעה 8 בבוקר נמצא אלכוהול בגופו, שאריות מהאלכוהול אותו שתה לילה קודם. בית המשפט גוזר עליו שנתיים פסילה ועלול למוטט, בין היתר, את מקור פרנסתו.

סילוק האלכוהול מהגוף נעשה בכבד ובריאות, ופרק הזמן שונה מאדם לאדם. אדם המורגל בשתייה מסלק בדרך-כלל את האלכוהול בקצב מהיר מאדם שאינו מורגל בשתייה. ספיגת האלכוהול מהירה יותר כשהקיבה ריקה, ואיטית יותר בעת שהקיבה מלאה. ריכוז האלכוהול בדם בעת הבדיקה נקבע על-פי מידת ספיגתו של האלכוהול וקצב סילוקו.

לכן, אדם שסיים בילוי לילי עם יותר מ-200 מ"ג אלכוהול, ימצא את עצמו בבוקר המחרת עם אלכוהול בדם בכמות שיש בה די כדי להעמידו לדין, על אף שישן שינה טובה בלילה, אכל ויצא לדרך כשהוא פיכח ורענן לחלוטין.

למדינה כלל לא אכפת כי האדם ישן, כי הוא עירני ופיכח. מציאת שאריות אלכוהול בדמו מספיקה כדי להעניש אותו וגם לשלול את רישיונו. האם הדבר סביר?

ייתכן כי המדינה שואפת להחיל על הנהגים בכבישים תקנות אלכוהול הדומות לאלה המוטלות על טייסים. חברת אל-על מאפשרת לטייסיה לשתות אלכוהול עד 12 שעות טרם הטיסה, בהנחה כי נדרש פרק זמן זה לגוף כדי לפרק את כל האלכוהול שנצבר בגוף במהלך השתייה. בתקנות הטיס נקבע איסור של 8 שעות מאז שתיית האלכוהול ועד הפעלת כלי טיס, ובלבד שהכמות בגופו של הנבדק לא תעלה על הכמות הקבועה בתקנות התעבורה.

הוראת חוק זו באה ללמדנו כי גם ב-8 שעות אין בהכרח די כדי לפנות ולסלק את כל האלכוהול שנצבר בגופנו, והתנאים הם מצטברים.

השאלה היא כמובן לאן פניו של המחוקק בעניין זה, והאם מדובר בגזירה שהציבור אינו יכול וגם לא אמור לעמוד בה.

הכותב הוא בעל משרד המתמחה בדיני תעבורה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988